"בית אוליפנט" בחיפה - ההזנחה נמשכת

הבית נבנה על-ידי מתיישב טמפלרי בשם קרל אולדורף, גרמני שהיגר לאמריקה והגיע לחיפה בשנת 1870. בהמשך עבר אולדורף ליפו שם שימש כראש המושבה הטמפלרית, והעמיד את ביתו בקיץ 1882 להשכרה. הבית הושכר ב-1882 ללורנס אוליפנט שלאחר מכן רכש את הבית. אוליפנט לא השתייך לטמפלרים הוא התגורר בבית זה בחיפה ביחד עם עם רעייתו אליס. ויש אומרים שעמם התגורר בבית מזכירו של אוליפנט נפתלי הרץ אימבר מחבר ההמנון הלאומי "התקווה".

הבית הוא בעל מאפיינים ברורים של אדריכלות טמפלרית - בניה באבן עם גג רעפים משופע עם מוטיבים גרמניים אירופיים המשולבים במוטיבים של קשתות מזרחיות. במבנה הוקם גמלון הבית, המצוי בחלק ניכר מהמבנים הטמפלרים, וכמו בתים טמפלרים רבים בארץ גם על בית אוליפנט בחיפה נחקקה בפתח הבית כתובת בגרמנית - בדרך כלל ציטוט מהתנ"ך בעל משמעות למשפחה שהתגוררה בבית, הכתובת (בגרמנית) בבית אוליפנט בחיפה חקוקה בקומת הקרקע מעל פתח הכניסה המקורי של הבית ותרגומה: "אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט, עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל-עֵת" (תהילים ק"ו). בקומה השנייה, של המבנה בין שני החלונות המרכזיים, חקוקה על לוח אבן הכתובת "Haus Oliphant" (בית אוליפנט).

לורנס אוליפנט שרכש את הבית והתגורר בו, הוא דמות מרתקת ורב גונית. הוא היה סופר, עיתונאי, דיפלומט וחבר הפרלמנט הבריטי ועל אף שלא היה יהודי יש המגדירים אותו כ"חובב ציון" אוהב ארץ ישראל. הוא הרבה לטייל בארץ וכתב על אודותיה.

הוא נולד בשנת 1829 בקייפטאון בדרום אפריקה. אביו, אנתוני אוליפנט, היה משפטן ואמו קתרין מריה הייתה אוונגליסטית אדוקה. נעוריו עברו בסרי לנקה (ציילון דאז) לשם עברה משפחתו בעקבות מינוי אביו לפרקליט המדינה ואחר כך לשופט מטעם ממשלת הוד מלכותה. אוליפנט נשלח על-ידי משפחתו ללמוד משפטים באנגליה אולם בחר לפנות לתחום העיתונות וכתב עבור מספר עיתונים.

בהמשך הצטרף לשירות החוץ הבריטי ושימש עוזרו האישי של המושל הכללי של קנדה, הלורד אלגין. בשנת 1865 נבחר כחבר פרלמנט הבריטי וב-1867 הצטרף לכת נוצרית מיסטית בשם "אחוות החיים החדשים" ושהה בקומונה בארצות הברית. בשהותו בפריז הכיר את אליס לה-סטריינג', בת למשפחה אנגלית עשירה שהייתה צעירה ממנו ב-18 שנה, והשניים נישאו ביוני 1872.

אוליפנט ביקר באימפריה העות'מאנית. את רשמיו מהביקור ומנופי הארץ תיאר בספרו "ארץ הגלעד" שיצא לאור בשנת 1880. אוליפנט ככל הנראה נשבה בקסמה של ארץ ישראל ובשנת 1882 עובר להתגורר בה קבע עם רעייתו אליס. הוא רכש במושבה הגרמנית בחיפה בית טמפלרי אף שלא השתייך לעדת הטמפלרים - זהו הבית שמכונה כיום "בית אוליפנט" בחיפה.

בחודשי הקיץ נהג להתגורר בכפרי הדרוזים שבכרמל, הוא קשר קשרים עם אנשי העדה, עסק בכתיבת ספריו וכתב אף סדרת מאמרים לעיתונים "ניו-יורק סאן" וכן לעיתון "ג'ואיש כרוניקל" בלונדון. מי ששימש לו כמזכיר אישי היה המשורר נפתלי הרץ אימבר, שכאמור אף התגורר בביתו. אוליפנט היה מעורב בהתיישבות הציונית בארץ ויש הטוענים כי היה שותף ומעורב ברכישת הקרקע בגבעת זמרין, עבור עולי רומניה שלימים תיקרא זכרון יעקב.

אוליפנט הרבה לסייר בארץ ישראל. את רשמיו והמלצותיו מסיוריו בארץ תיעד בספר "חיפה כתבות מארץ ישראל 1885-1882", בו כינס מבחר כתבותיו שנכתבו לעיתון "ניו-יורק סאן". הספר כולל מידע על תושבי הארץ על המנהגים והדתות, תיאור מקומות אתרי טבע ואתרים ארכאולוגים ומלווה בציורים ותשריטים מאוד מפורטים המתארים בדיוק רב כיצד נראו המקומות בהם סייר.

בתחילת שנת 1886 נפטרה אליס אשתו הראשונה של אוליפנט, ונקברה בבית הקברות הטמפלרי בחיפה. אוליפנט שב לארצות הברית שם נשא את אשתו השנייה רוזמונד דייל אוון נכדתו של האוטופיסט רוברט אוון. בדצמבר 1888 חודשים ספורים לאחר נישואיו לרוזמונד נפטר אוליפנט בלונדון.

לאחר מותו של אוליפנט עבר הבית בחיפה לבעלות אשתו רוזמנד. בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-19 שימש הבית את חברת "אסיה" אשר קיבלה זיכיון לבנות את קטע המסילה מחיפה לדמשק של הרכבת החיג'אזית. עבודות המיפוי והתכנון הראשוניות נעשו מבית אוליפנט.

בשנת 1892 עברה רוזמונד, אלמנתו של אוליפנט, להתגורר בבית יחד עם בעלה השני, הצייר ג'יימס מארי טמפלטון. הוא פתח בחצר הבית גלריה לציור, אך בשנת 1892 מצא מותו בנסיבות מסתוריות במהלך הפלגה מביירות לחיפה. יש אומרים ששם קץ לחיו בקפיצה מהאוניה לים. בהמשך הבית ננטש על-ידי בעליו והושכר לאחרים. במשך השנים נמכר הבית והחליף בעלויות רבות.

באוקטובר 2016 לפני 6 שנים ביקרתי במתחם הבית ונדהמתי מגודל העזובה וההזנחה בו. בכל זאת מדובר במבנה בעל ערך היסטורי רב. המחזה שניגלה לי אז לא היה מלבב בלשון המעטה: זכוכיות וחלונות המבנה היו שבורות ומנופצות כאילו אחרי הפצצה. דרך החלונות הפרוצים נכנסו ובאו יונים (שמצאו מזונם במגורת דגון הסמוך א.א) הפכו את הבית למשכנם והטילו בו צואתם.

בדלת הכניסה המקורית של המבנה הותקנה דלת רשת מכוערת שהחלידה עם השנים. בקומת הקרקע מעל דלת הכניסה חקוקה בקיר כתובת בגרמנית שהולכת ונמחקת. במקום לחשה ולחזקה. כאילו אין די בכך מישהו כיסה בטיח-מלט קטע מקיר האבן בחזית הבניין בצורה מכוערת להפליא. פנים המבנה הפך למחסן דחוס בגרוטאות וחפצים לא שמישים, כתבתי על כך בזמנו כתבה ב-2016.

נעמה מזרחי מנהלת מחוז חיפה וגליל מערבי במועצה לשימור אתרי מורשת הגיבה-כתבה לי בזמנו: "בית אוליפנט נמצא בידיים פרטיות ומשמש כמחסן. מאוד עצוב ומרגיז. בעבר פנינו לעיריית חיפה שתחלץ את הנכס מהידיים הפרטיות כיוון שמדובר במבנה בעל חשיבות היסטורית, אישיותית וארכיטקטונית רבה. לשווא".

בימים אלה אוגוסט 2022 ביקרתי שוב ב"בית אליפנט" בחיפה. במבנה לא חל שינוי שיפור משמעותי והוא נותר בסך-הכל עזוב ומוזנח. איני יודע מי כיום בעליו של המבנה ומה הגדרתו מבחינת שימור. כשאתה רואה את המראות הללו עולה מיד במוחך השאלה איך מאפשרים למבנה בעל ערך היסטורי וגם אדריכלי מסוג זה, להיות במצב מוזנח במשך שנים כה רבות? למה לא קמה קול צעקה?

חשוב לציין חזית המבנה המוזנח פונה לכיוון שדרות בן-גוריון, לב ליבה של המושבה הגרמנית בה עוברים מטיילים מישראל ותיירים מחו"ל. איזה רושם תדמיתי זה עושה על התיירים ומבקרים בעיר המבחינים בהזנחתו הבולטת של המבנה ההיסטורי.