מאבק המתמחים הוא מהמאבקים הצודקים, מאבקים שבעצם קיומם מתקיימת אמירה של זלזול בערך קדושת החיים, לא פחות. נדמה בנפשנו נהג המוביל חמישים נוסעים באוטובוס בו הוא נוהג. כבר בתחילת הנסיעה הוא מנקר, עוד רגע ונחירותיו ירטיטו מאימה את ליבות הנוסעים המבוהלים. נהג האוטובוס לא עצם עין כבר שש עשרה שעות. מי מאיתנו היה מוכן להפקיד את חייו, חיי ילדיו ומשפחתו בידי נהג חסר אחריות שכזה? התמו הדרכים הקונבנציונאליות, הפשוטות והבנאליות לרדת אל תהומות הנשייה?
זהו סיפורם של המתמחים. סיפור בו מככבים חוסר אחריות לצד הפקרות ומעליהם זילות חיי אדם. ממשלות ישראל בעשורים האחרונים כרסמו בשיטתיות ברפואה הציבורית, יצרו כיסי ריק ובועות כלום. מעבר להפסקה כמעט כללית של פיתוח מוסדות הרפואה תוך שימת דגש על אי-רכישת ציוד מתקדם וחדיש, מעבר לחוסר הלימה מובהק בצמיחת האוכלוסייה אל מול הותרת התקנים הרפואיים ויצירת מחסור מתרחב ומעמיק.
מעבר לפשע המתמשך בהזנחה החמורה והשיטתית במצב הרפואי בבתי החולים ובמוסדות הרפואה בפריפריה, בעמק ובגליל, מעבר לחיי אדם הזולים בפריפריה בהיעדר רפואה מתקדמת, מחסור בתקני רופאים, זו המציאות בה מתמחים הופכים לעבדים מודרניים וכותבים בעיניהם הטרוטות את הפרק החדש בסיפורם של עבדים ושפחות 2022.
המתמחים עובדים בבתי החולים עשר שעות מעל לשעות העבודה של אדם סביר. כולם הבינו את המצב הבלתי אפשרי הזה, הנהנו בראש, הבטיחו לחוקק במהירות הבזק, ואף הודיעו בעוד מסיבת עיתונאים מיותרת כי הצליחו להגיע למתווה מוסכם ומעתה התורנויות של המתמחים יקוצרו - מ-26 שעות ל-18 שעות. אלא שגם מתווה זה אשר לא היה מקובל על ארגון הרוקחים לא בוצע. אלא שגם הצעה זו לא יושמה והייתה עוד מס שפתיים וההבטחה הנוספת שלא מומשה.
כך מצאו עצמם מאות מתמחים, כורעים תחת הנטל, עייפים מהמעסה, מתריעים שוב ושוב על הסכנה שבעבודה בסד לחץ איום ונורא שכזה, ואין שומע, אין מקשיב, האוזניים של מבטיחי השינוי ערלות. ממשיכים לפרק השני בסדרה הכואבת, סיפורה של שפחה ממוטטת וסיפורו של עבד עם חלוק לבן, עם הפרק הנוסף, מאחזי עיניים ומכבי שריפות בשירות ממשלת השינוי.
מאבקם הצודק של המתמחים אינו עניינם של הנהגת המדינה, המאבק הזה הוא ענייננו, לא רק עניינם של המתמחים ובני משפחותיהם, שרי האוצר והבריאות, ראש הממשלה ומנהלי בתי החולים. מצוקת המתמחים היא תמונת מראה לאיכות הרפואה הירודה, המפלה, הקשה בפריפריה, תמונת מראה העולה בחיי אדם, בחיי אדם, בחיי אדם. חובתנו לעמוד לימין המתמחים, להבין את צעדי המחאה בהם הם נוקטים, גם את הקשים כמו הגשת מכתבי ההתפטרות. המתמחים אינם שפחות ועבדים, מגיע לבני האדם האיכותיים הללו שינהגו בהם בכבוד, יפעלו באופן מידי בחוק להפסקת ההתעמרות בהם, הניצול המחפיר, העבדות הבלתי נסלחת.
