"סוף-סוף" קיבלנו את מכתבי האזהרה של "ועדת החקירה הפוליטית" לאסון מירון (2021) וכמו בכל מיפגע שאיננו מחויב המציאות גם הוועדה איננה מחויבת המציאות וכמוה מכתבי האזהרה. נראה שהיה מי שהזדרז לפרסם את המכתבים ערב בחירות כפי שנעשה הדבר בפרסום כתבי האישום נגד נתניהו ב"תיקי האלפים" ע"י מנדלבליט במאי 2020. נראה שהדברים שפועלים אצלנו הכי טוב ומדויק הם אלה שמאחוריהם עומדים מניעים פוליטיים שליליים. לטעמי, פרשת אסון מירון איננה הפתעה; הכתובת הייתה על הקיר שנים ארוכות ומועד ההתרחשות בפועל היה באקראי שנת 2021. לפיכך, כאמור, ועדת החקירה מיותרת ובמקומה צריך היה לקום צוות בדיקה בין-משרדי מקצועי שיכין - על בסיס חקירת האירוע ודוחות העבר - תוכנית שיקום רחבה שתקיף את מכלול הבעיות ותקבע נורמות בנייה והפעלה מחייבות לעתיד שתעוגנה בחוק.
המצב המופקר במירון לא החל ערב האסון. הוא הולך מדחי אל דחי כבר עשרות שנים ובמהלכן החריף הסיכון עקב גידול מתמיד במספר המשתתפים, ללא התאמה של סדרי הניהול, הבקרה והאבטחה במקום. התרחשות האסון דווקא בשנת הקורונה הייתה מקרה של "מזל-ביש" שלא היה קורה אילו טופלו הדברים כהלכה במועדם ע"י רשות אחראית וסמכותית אחת. הכשל איננו רק ממשלתי אלא כשל גם של הכנסת, באשר תפקידה הוא לפקח על פעולות הזרועות השלטוניות האחרות; היו בה חברים רבים שהיו מודעים היטב למציאות המופקרת בה מתנהלות הילולות רבי שמעון בר-יוחאי במירון.
מסתבר שהמצב מורכב עוד יותר משנראה לעין מיד לאחר האסון. היו בעבר ועדות שבדקו את הסידורים הבטיחותיים במקום - חלקן לפני עידן נתניהו וחלקן בשנים המוקדמות לכהונתו - והייתה אף התייחסות של בית המשפט אל חלק מהממצאים. ובכל זאת לא נעשו הדברים הדרושים ונראה שוועדת החקירה הנוכחית כלל אינה לוקחת עובדות אלה בחשבון.
1 סביר שמאחר שהוגדרה באופן מניפולטיבי לבדיקת אירועי אסון 2020, היא מתעלמת מההיסטוריה ודבקה בייעוד הפוליטי. נראה שגם בחקירת אסונות גדולים אחרים דוגמת: אסון השריפה בכרמל או נפילת התקרה ב"וורסאי" מתנהלת ישראל באותו מתכון חסר משילות ורשלני. חוסר התכלית קשור בעיקר בכך שהלקחים שנלמדים באירוע חמור אחד, אינם מיושמים כלקח לאומי באירועים דומים לאחריו והתקלות חוזרות ונישנות.
מה שמאפיין את אסונות נוסח הכרמל הוא שמערכות גדולות אינן יודעות להתנהל מעצמן; חייב להיות גורם מוגדר ע"י הרשות המוסמכת הנושא באחריות כוללת לתפעול המערכת, שהוא ורק הוא יהיה מוסמך לנהל בה אירועים, כאשר הפקעת הסמכות ממנו היא אוטומטית גם הפקעת האחריות לתוצאות.
עיתוי פרסום מכתבי האזהרה, לדעתי, הוא פוליטי היות שאנו קרובים מאוד לבחירות ולא ניתן יהיה לעשות דבר בקשר למכתבים אלה לפניהן; זאת משום שהחומרים והאישים הרלוונטיים אינם זמינים ולא יהיו זמינים מבעוד זמן לחקירה חוזרת. יהיה מי שיאמר בציניות הטיפוסית להתנהלות מניפולטיבית ומגמתית, שמוצדק לפרסם את הדברים בכדי שהציבור יהיה מודע להם ויוכל לקחת זאת בחשבון בעת ההצבעה... זוהי טענה צבועה משום שכל "צביעה" מוקדמת של אירוע ציבורי ערב בחירות - שלא ניתן להתגונן מפניו מחוסר זמן או חומרים רלוונטיים - הוא בגדר השמצה ואפילו הטיית-דין מכוונת.
מוזר ביותר שראש ה
ממשלה עומד בראש המוזהרים כאילו הוא הממונה הישיר על האירוע - ולא היא. יש לזכור שאפילו באסון מלחמת "יום הכיפורים" לא נקראה
גולדה מאיר להיחקר בוועדת אגרנט כנושאת באחריות לאירוע שהיה חמור בהרבה. גם בטביעת הצוללת "דקר", לא נחקר שר הביטחון על חלקו באירוע וכך גם באסון המסוקים בצפון. בכולם הייתה חומרת האבידות גדולה יותר מאשר במירון 2020. חובה לומר שאיפה ואיפה משפטיות אלו מטרידות מאוד במיוחד כשמסתבר שזהו פגם יסודי ונישנה בשיטה המשפטית שלנו ולא מקרה חריג.
במסגרת כל הלקויות שבשיטת ואיכות הממשל שלנו, שאלת מעמדו והגדרת תפקידו של ראש ממשלה היא אחת החשובות לעיצוב "שרשרת פיקוד" רציונאלית ואחריות אופרטיבית בדרגים הפוליטיים. לכן, לבחינת הסוגיות שבהן טמונה התשובה גם לאסון מירון, נחוצה ועדה מקצועית בכירה לניהול מערכות ציבוריות גדולות, שתשמש יועצת גם לוועדות הכנסת בבקרתן על עבודת השירות הציבורי ברבדיו השונים. מישהו הניע את גלגלי ועדת החקירה ואלה ינועו לפחות עד לבחירות ואפשר שגם אחריהן, עד אשר הרשלנות הלאומית וחוסר המקצועיות הניהולית הרווחים במקומותינו "יכבו את נרם"...
הואיל ואסון מירון התחולל סביב אנרכיה בניהול אירוע שיסודותיו דתיים, דיון זה הוא הזדמנות טובה להתייחס לאירוע אחר שעומד לפתחנו, גם הוא בעל יסודות דתיים; כוונתי להילולא של "רבי נחמן מאומן" בחבל צ'רקסקה שבאוקראינה. מדובר באירוע שאינו מתרחש בישראל, אבל רבים מאוד הם הישראלים "המתגייסים" להשתתף בו והאופן והאופי שלובשת השתתפות זו, מזכירים באופיים, בבעיותיהם ובסכנותיהם את פרשת מירון 2021.
הפעם נתונה אוקראינה במלחמה קשה נגד רוסיה ואעל-פי שאומן אינה נמצאת לפי שעה באזור מלחמה פעיל, קצב אירועי המלחמה והתרחבות אפשרית שלה נושאים בחובם סכנות אמיתיות ליציאת המוני אזרחים לחגוג לשם. דרכי הגישה למקום אינן נוחות גם בימים כתיקונם ושיבוש בשיא הפעילות הטקסית כשלעצמו נושא סכנות גדולות. אם יש מי שסבור שישראל תוכל לחלץ משם אלפים תוך ימים ספורים במקרה הצורך - הוא טועה.
לפי שעה אינני רואה גורם ציבורי שנוטל על עצמו אחריות כוללת לניהול האירוע, לפחות במה שנוגע לישראלים. חייבים לקחת בחשבון גם את עליית המתח בין ישראל לאירן ואת האפשרות שאירן, בדומה למהלך הגדול שניסתה להפעיל בקיץ ש"ז בטורקיה, תנסה לנצל את הילולת אומן לפגיעת טרור קשה בישראלים ויהודים.
עניינים אלה נזילים והציבור הכמה לטקסים אמוניים נוהג מנהג של חשדנות, חוסר אמון וחוסר-משמעת כלפי הוראות הבטיחות של שלטונות הביטחון (כפי שהיה גם במירון). ככל שהסדר הציבורי לקוי יותר כך תופח הסיכון במהירות גבוהה יותר. גורמי הביטחון האמונים על כך חייבים לבדוק את המציאות באזור אומן ואת סדרי הביטחון והחילוץ אל מול פני ההמונים הצפויים באירוע. אם רמת הביטחון בכל אלה ירודה וצפוי שתישאר כזו, חייבת ישראל להוציא התראה רשמית שאין לצאת לאזור אלא באישור אישי מצד גורמי הביטחון.
אירועי מירון, אומן ואפילו קבר יוסף ודומיהם מועדים לתקלות ופגיעה ככל שמדבר באזורי לחימה או מתיחות פוליטית-ביטחונית, במיוחד כשהם רחוקים מקשר יבשתי עימנו. אם תחליט ישראל שאין מקום ליציאה להילולא מטעמי ביטחון, עליה לצרף להודעה סנקציות אפקטיביות נגד כל מי שיפר את ההוראה, ובכללן: העמדה לדין, קנסות, ביטול המחויבות לחלק מהישראלים מהאזור ע"י רשויות המדינה, ביטול הסדרי ביטוח מכל הסוגים ליוצאים ללא הרשאה - כלומר: אחריות אישית לנזק כלכלי, גופני או אחר.
מי שרוצה להגיע למשילות חדשה וטובה יותר במדינה, חייב להיות נחוש בדעותיו, ברור וגלוי בהוראותיו ומדויק בכל מעשיו בכדי לנהל את הארגון והתפעול המדינתי כראוי .
