מי שמנסה לטוס, ולא משנה לאן, יגלה שאין הדבר פשוט כלל ועיקר. חברות התעופה שכחו את הזמנים הקשים, הן מתעלמות כליל מצרכי הנוסעים או ציפיותיהם, והן ממשיכות להעלות את המחירים לגבהים אדירים. לאחר חסר מתמשך של כל תקופת המגיפה, נראה שאנשים מוכנים לסבול ולשלם, העיקר לטוס. חברות התעופה כמובן מנצלות זאת עד תום, עד כדי כך שאפילו ממשל ביידן המנותק בד"כ מהמציאות שמע את זעקות ההמונים ויצא להראות את נחת זרועו.
החוצפה הגדולה ביותר היא בכל הנוגע לטיסות על מיילים. פעם השתמשנו בביטוי "כרטיסים חופשיים", אך נסו לצבור את המיילים הדרושים לכרטיס - כל דולר שהוצאתם וחייבתם את כרטיס האשראי - לדוגמה אמריקן אקספרס - מזכה אתכם לרוב במייל אחד. כמובן שיש כרטיסים, תוכניות וחברות אשראי שיזכו אותך רק בחצי או שלושת רבעי המייל. למה? ככה! כך לדוגמה קפיטל וואן, בו צברתי 350 אלף מיילים כתוצאה ממבצע שהיה להם (במפורש לא הוצאתי $350 אלף דולר), אך כשהגעתי להמיר את הנקודות גיליתי את האכזבה ומפח הנפש "כי ככה זה"!
כאמור, בכדי לצבור שישים אלף מייל, להמירם לכרטיס טיסה, פרושו שכל ההוצאות ברלפס, קוסטקו, רייט אייד, טרגט, רופאים, מסעדות, חשבונות שוטפים וכו׳ צריכות היו להצטבר לשישים אלף, לא דבר של מה בכך. לנקודות האלו יש ערך מוחשי (שחברות האשראי משלמות לחברות התעופה), כך שאין אלו כרטיסים חופשיים בכלל. ברות התעופה ממשיכות לזלזל בהם, ואני ממשיך להתייחס אליהם בכבוד הראוי, כי אני יודע כמה קשה עבדתי לצבור את המיילים. העיקר, האם ניתן לסוע ארצה? דרכונים חדשים אי-אפשר להוציא בינתיים, אז תצטרכו להכנס עם דרכון זר ולהגיע לביקור למשרד הפנים - כי אין כמו תזכורת עד כמה אנחנו מתגעגעים לביורוקרטיה הממשלתית.
כל הטיסות לארץ מלאות, כמובן, כי אנחנו לפני החגים, וטמפרטות בין 30 ל-40 מעלות צלזיוס ולחות הנושקת למאה אחוזים לא מפחידות אף אחד. טיסה במחלקת תיירים בד"כ עלתה כ-60 אלף מייל. טיסה בביזנס כפליים. עכשיו מדובר במאות אלפי מיילים, ועוד היד נטויה! מאין שואבת חברת תעופה את עזות המצח לבקש 300, 400 או אפילו 700 אלף מייל לכיוון אחד בביזנס? האם לכל כך הרבה אנשים יש כל כך הרבה כסף שהם באמת משלמים בלי להניד עפעף? בד"כ דווקא אלו שיש להם חוסכים על כל פרוטה, כך שבפנינו תעלומה.
מכל חברות התעופה משום מה נתקלתי באנה - אול ניפון איירלייינס - היפנית. היפנים מרובעים, ואצלם אין חריגה מהמקובל. זה פשוט דבר בלתי אפשרי בעליל. לדוגמה, לאחר רעידת האדמה הגדולה בקובה ב-1995 (שנה בדיוק לאחר רעידת האדמה הגדולה בלוס אנג׳לס), טיסות חילוץ מקומיות לא חצו את אותם קווים דמיוניים המפרידים בין אזור לאזור. כשאבי הגיע בטיסה לנריטה (בצד המזרחי של יפן), הוא נשאל מדוע הוא לא טס (עם חצי מטוס של ציוד הצלה ועזרה) לקנסאיי או לאוסקה (בצד המערבי בסמיכות למוקד רעידת האדמה). השאלה ששאל האחראי על המכס בשדה התעופה הראשי של יפן אפילו לא נשמעה מופרכת; יפני טיפוסי.
עדיפות ליפנים
דווקא היפנים הזכירו לי ששפיות עדיין קיימת. הפעם דובר בטיסה להונג קונג, ולהם יש טיסות למכביר מלוס אנג׳לס דרך יפן לסין. לא רק שיש (מה שנקרא בעגה המקצועית) "מלאי" של מקומות במיילים, כי אם השיטה שרירה וקיימת, בדיוק כפי שהיא הייתה תמול-שלשום ובדיוק כפי שהיא תהיה גם מחר. העלות במיילים נקבעת לפי המרחק והמחלקה, וטיסה הלוך וחזור במחלקה ראשונה (ושם מחלקה ראשונה משלוש מחלקות היא דבר שקשה למצוא בימינו) עולה 165,000 מיילים. אליה וקוץ בה, השיטה דורשת שהם יאשרו את הבקשה, ועד כאן לא הגעתי (כי בינתיים הוצאנו כרטיס אחר).
כיוון שהזכרתי את היפנים, מרובעותם ושיטות שעובדות בשגרה אך לא בחרום, הנה עוד דבר הגיוני שניתן למצוא אצל היפנים. יפן היא השוק המתקדם ביותר של משקאות אלכוהוליים בעולם. יבוא ליפן נתון למס אחיד. קל לזכור וקל לחשב: נפח הבקבוק (לדוגמה 750 מ"ל), אחוזי האלכוהול (לדוגמה 40%) כפול התעריף וזהו. נשווה זאת למה שקורה בארץ לכל דבר שהמוכס יעצור וימצא במזוודתך: הפרינטר שקנית בסטייפלס בשישים דולר לפי מה שהם מוצאים בקטלוגים שלהם או בחיפוש מתקדם באינטרט עולה 360 דולר ולא גרוש פחות. גם הקבלה שבידך לא מספקת אותם. זה מה שקורה כשכולם מסדרים את כולם, כולם יותר חכמים מכולם ואיש לא מאמין לאף אחד אחר. כמה פשוט להגיע ליפן, לעבור במסלול האדום, להגיד "הבאתי איתי שתי קופסאות של בליינטן שלושים שנה", לשלם תשלום אחיד ולצאת שבע רצון. בארץ כולם יאבדו שינה בלילה: אלו חושבים איך ניתן היה לסדר, ואלו חושבים איך הצליח הנוסע להערים עלי. פשוט יופי של תרבות.
שפיות והגיון בריא מצאתי דווקא אצל היפנים. כיון שהזכרתי "שלוש מחלקות" ראוי לציין שבאל על, תחת הבעלות החדשה, מתגאים ב"שלוש מחלקות", אך אלו אינם כתמול שלשום. הרשו לי להבהיר על מה מדברים ב"חברת התעופה הלאומית" שלנו (בניגוד ליפנים, שם שלוש מחלקות הן חלום): תיירים, תיירים "משופרת" וביזנס. ממחלקת תיירים של אל על הייתי ממליץ בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים להמנע - הם הוסיפו שורות, צימצמו את גודל הכסאות, ואם מישהו ניסה לדמיין אי-פעם את הדרך לגיהנום, ודאי שמחלקת התיירים של אל על היא שלב מאותה דרך. לאל על הייתה מחלקה ראשונה, אך הם החליטו לבטל אותה - כנראה יותר מדי ישראלים השתמשו בנקודות ולא היה תזרים מזומנים מספיק.
איך הביזנס של אל על? איני יודע כי לא טסתי אתם, אך במחיר הרבה יותר זול ניתן לטוס בחברת התעופה הלאומית הטורקית, ושם השרות, האוכל, המושבים כמו גם השהות בשדה התעופה בטרקלין עולים לאין שיעור על אל על. עם זאת, הטורקים אוהבים מאוד להתנכל ליהודים ולישראלים, ומדוע להסתכן? מדוע לשחק לידיהם? כך אוותר הן על אל על והן על חברת התעופה הטורקית (הם בתהליך שינוי שם, גם של האומה וגם של חברת התעופה, ואני מנסה לא להתבלבל בעצמי ולא לבלבל גם אתכם).
לאל על סוג מסוים של מונופול למי שרוצה את הביטחון של אבטחה אווירית - מטוסים המצוידים במערכות הגנה ומאבטחים מהטובים בעולם - כמו גם את הנוחות שאין לה תחליף של טיסה ישירה - עולים למטוס ויורדים בארץ הקודש. לא צריך להחליף מטוס, צריך רק לסבול את מהלך הטיסה, ואז לשכוח את הכל. החום והלחות בארץ - כמו גם הביקור במשרד הפנים - יזרזו את תהליך ההסתגלות והשכחה. עם מי שאני כן רוצה לסוע היא חברת התעופה אמירייטס של איחוד האמירויות, זה התכנון לטיסה הבאה ארצה.
לעת זאת, אם אתה נחושים בדעתכם להגיע ארצה דוקא עכשיו, תנחומי. אני מוותר על המרוץ לטוס, לכל יעד שהוא. היינו בבית כל כך הרבה זמן שעוד זמן מה לא באמת יזיק לנו.
