בנאומו בעצרת האו"ם הלך יאיר לפיד השבוע בדרך כל שמאלן קיצוני, והצהיר קבל עולם שהוא דוגל בתרבות השקר. "פתרון/חזון שתי המדינות" הוא צירוף מלים המערבב מין בשאינו מינו. מי שרוצה מדינה פלשתינית ממערב לירדן אינו רוצה שלום, ומי שרוצה שלום אינו רוצה מדינה פלשתינית ממערב לירדן. יש לפנינו דוגמה של "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב". יאיר לפיד התיישר עם השמאל הקיצוני ביותר, עד כדי כך שניתן לומר: הקול קול יאיר (לפיד) והידיים ידי זהבה (גלאון).
הדבר היחיד שניתן לומר לזכותו של לפיד הוא שהציב תנאי אשר רשות הטרור הפלשתינית אינה מסוגלת לעמוד בו: האמירה שעל המדינה הפלשתינית העתידית להיות שוחרת שלום, שהיא לא תהפוך לבסיס טרור נוסף ממנו מאיימים על שלומה וקיומה של ישראל. שתהיה לנו היכולת להגן על ביטחון אזרחי ישראל, בכל רגע. דרישה מוגזמת. ואמנם, תוך 24 שעות התנער "נשיא" הרשות מדברי לפיד והגיב בגסות מצד אחד ובהתבכיינות מצד שני. לא מיותר להוסיף שלאחר הסתלקותו לא יעשו יורשיו אפילו את המעט שהוא עושה מול הטרור הגואה.
בשיח התקשורתי הרדוד בישראל מוצגות שתי אפשרויות בלבד, שתיהן גרועות: ישראל תתאבד באמצעות הקמת מדינה פלשתינית בלב ארץ ישראל המערבית, או ישראל תתאבד באמצעות הפיכתה למדינה דו-לאומית. ומה עם האפשרות הסבירה יותר, להמשיך את המצב הקיים, לפחות עד שהשלטון ההאשמי בעבר הירדן המזרחי יהפוך לשלטון פלשתיני, כלומר ירדן תהפוך רשמית למה שהיא באמת, המדינה הפלשתינית? ערביי יהודה ושומרון יוכלו להצביע לבית הנבחרים ברבת עמון, ואילו היהודים ביהודה ובשומרון ימשיכו להצביע לכנסת. והכל - בלי שיצטרכו לגרש אדם כלשהו מביתו. נכון, זהבה ומרעיה הקיצוניים לא יוכלו להשיג את תאוותם: גירוש מאות אלפי יהודים מבתיהם בארצם.
יש פרשנים המסבירים את התועלת לישראל הגלומה בקיומה של ירדן בכך שהיא מרחיקה את גבולה המזרחי של ישראל מנהר הירדן עד לגבולה המזרחי של ממלכת ירדן. זה נכון אולי כל עוד השלטון ההאשמי מחזיק מעמד על כידוני ישראל. אבל, תוך עשרות שנים מעטות שלטון זה צפוי לפנות את מקומו לשלטון פלשתיני, עם תמיכה אירנית.
בנאומו הראה לפיד שהוא אינו חושש מן הפצצה הפלשתינית, ושהוא אינו מבין את עוצמתה. על כן הוא הציע ליצור גולם אשר יקום על יוצרו. הוא הפיח רוח חיים בגולם של אוסלו. לפיד בנאומו שכח את תפקידו כראש ממשלת ישראל, כלומר שחובתו היא להבטיח אופק מדיני ליהודים ולא לאויביהם. לפיד התחיל את מסעו לראשות האופוזיציה.
