לעצור את המרוץ ולחשוב על שינוי

יש קווי דמיון בין החיסון לקורונה לבין הבחירות, שניהם לא עובדים, זאת אומרת אמורים לעשות למען הטוב המשותף אך בפועל לא מסוגלים לעמוד במשימה.

החיסון נגד קורונה פותח מתוך מחשבה שאפשר לחסוך מבני אדם את הסבל ממחלה. אלא שהמחלה הזאת נגרמת על-ידי וירוס שמשנה את פניו חדשים לבקרים. חיסון, עד כמה שיהיה מתוחכם יתקשה להתאים עצמו לשינויים התכופים שכן אין בו מנגנון למידה עצמאי, כפי שיש דרך אגב במערכת החיסונית הטבעית. טענה שנפסלת על הסף על-ידי חברות הפרמה, ארגון הבריאות העולמי ומשרד הבריאות שרואים בחיסון גורם מציל חיים.

במערכת הפוליטית, יש ערב רב של נבחרי ציבור שמקצתם פועלים בלי כללי משחק מוסכמים, למשל כללי אתיקה ומוסר ותורמים לא מעט למערכת לא יציבה ומתנדנדת על חודו של קול. החיסון לתופעה כזאת היה אמור לבוא בדמותם של חוקים שיקבעו כללי משחק. אבל החיסון לא עובד, כי גם בא אין מנגנון למידה עצמאי שיאפשר הקמה של ממשלות יציבות. גם הטענה הזאת נפסלת על הסף והפעם אלו הם נבחרי הציבור שמאמינים בכל מאודם שהשיטה הקיימת היא השיטה היחידה לקיומה של דמוקרטיה יציבה.

הן בדוגמת הקורונה והן בדוגמה הפוליטית יש דמיון שבמקום ללמוד ולמצוא פתרונות של שכל ישר, מנסים להתמודד עם הקשיים בפעולות חוזרות ונשנות, חזרה על חיסונים בזה אחר זה וקיום בחירות בזה אחר זה.

החיסונים התכופים, כך, נראה במבחן השכל הישר, משבשים את המערכת החיסונית הטבעית וכך גם הבחירות התכופות פוגעות בחסינות הדמוקרטיה. בשני המקרים הללו אפשר להבחין, במשותף, בחשיבה אנושית שהבסיס שלה שלכל בעיה יש פתרון, גם אם אינו נכון או מושלם.

אין פלא שהתופעות הללו מלוות אותנו ומעידות שמתוך הקידמה והפיתוח עולות וצצות סוגיות של מוסר ואתיקה שלא טרחנו לדון בהן כדי לא לעצור את המרוץ. זו הסיבה שהן לגבי בחיסונים והן לגבי הדמוקרטיה, אין כמעט דיונים אתיים או מוסריים. בשתי הסוגיות אנחנו מקדשים את החוקים הקיימים ולא בוחנים את מידת המוסריות שבהם. חשוב לציין שברשתות החברתיות נערכים דיונים ערים בסוגיות הללו אך הן אינן מונחכות בתקשורת במסורתית ובוודאי לא בדיונים בממשלה ובכנסת.

אז מה? להפסיק להתחסן? לעצור את תהליך הבחירות? זה מסוכן, לא? האמת שיש בכך סיכונים, כמעט כמו בכל החלטה. אם נפסיק את חיסוני הקורונה אפשר ואנחנו מסכנים את חייהם של המבוגרים והחולים ואם נעצור את הבחירות בעצם נודה שהמודל הדמוקרטי כשל ונותיר את הבמה לחזקים ולמבקשי השליטה הטוטליטרית. פעם אלה היו אנשי הצבא היום אלה אנשי ההון, שכבר שולטים בחיינו.

ואם נתעמק בסוגיה נראה שמי שדוחף את הפתרונות של זבנג וגמרנו אלה חברות הפרמה שמגישות פתרונות בזק כמעט לכל בעיה. כך גם בפוליטיקה שבה איבדנו את הדרך האידאולוגית ושקענו בתוך עולמות הטקטיקה והמבנים הפוליטיים הגמישים שמובילים ראשי המפלגות בסיוע יועצים. אפילו בליכוד יושב-ראש המפלגה דאג מבעוד מועד וכבר התקבל העקרון שמשריינים מועמדות ומועמדים גם כשמדובר במפלגה דמוקרטית שמקיימת פריימריז.

לא לחינם אני מציע לכולנו לעצור את המרוץ ולחשוב על הראוי, על אתיקה ומוסר. חייבים לנקות את הבית משחיתות וגנבת דעת. אם רוצים שינוי, חייבים לאמץ כללי משחק חדשים של דיבור ישיר, מוסרי שנשען על עובדות, דיבר שמכיל גם הקשבה לעמדות אחרות. דרך חיים שתייתר את כל מה שכתבתי עד כה.