אודה, שקשה לי לקרוא את הקביעה בסיום הפסוק הראשון בהפטרה לפרשת "האזינו", כפי שבאה לידי ביטוי בשירת דוד בפרק כ"ב בספר שמואל ב': "וידבר דוד ליהוה את-דברי השירה הזאת ביום הִצִּיל יְהֹוָה אוֹתוֹ מִכַּף כָּל-אוֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל".
קשה לי לקבל בנשימה אחת את שאול, המלך הראשון בישראל, עם כל אויביו של דוד המלך. דוד ידע אויבים אכזריים כמו פלישתים ומואבים, שכפו עליו מציאות חיים מדממת אכזרית בשדות קרב קשים. אינני יכול לקבל שלמציאות זו של שְׁכוּל ואימת הקרבות עם צבאות של עמים זרים תשתזר דמותו של שאול, המלך הראשון בישראל, בביטוי "הִצִּיל יְהֹוָה אוֹתוֹ" - את דוד מלך ישראל - "מִכַּף כָּל אוֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל". מצער ואף מכאיב, שאותו ביטוי, המציג את שאול בנשימה אחת עם "כָּל אוֹיְבָיו" של דוד, קנה לו מקום מכובד גם במזמור בספר תהילים פרק י"ח פסוק א'. ספר שכל משמעותו היא תְּהִלָּה.
אם מדובר באויבים מבית, האויב המסוכן שממש ביקש להרוג את דוד המלך, זה "הָיָה אִישׁ-יְפֵה בְּכָל-יִשְׁרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד, מִכַּף רַגְלֹו וְעַד קדקודו לֹא-הָיָה בּוֹ מוּם" (שמואל ב', פרק י"ד, פסוק כ"ה). האיש יפה התואר הוא בנו של המלך דוד ושמו אבשלום. על הבן הזה של דוד נכתב בפרק ט"ו פסוק ו': "ויַגְּנֵב אַבְשָׁלוֹם אֶת-לֵב אַנְשֵׁי יִשְׁרָאֵל". בפסוק י"ג נמסר לנו מידע נוסף: "הָיָה לֵב-אִישׁ יִשְׁרָאֵל אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם".
אבשלום בנו של דוד עלה על שרטון של ברוטאליות וגסות רוח ביחסו לאביו, מלך בישראל. אבשלום במרדו באביו, דוד המלך, גילה התבהמות וגילויי חייתיות, כשהחליט לכפות עצמו על פלגשי דוד אביו והכריח אותן לשכב איתו "לְעֵינֵי כָּל יִשְׁרָאֵל".
פרקים י"ז-י"ח מתארים לנו מרד צבאי אלים ואכזרי, שכפה אבשלום הבן על מלכותו של אביו. המורד נגד אביו הייתה לו מטרה ברורה - להרוג את אביו ולהמליך עצמו למלך על ישראל. ציער אותי, שלא צוין השם אבשלום המורד ומחולל המרד המסוכן בהפטרה לפרשת "האזינו", והעדיפו לציין את שאול, כמי שדוד נחלץ ממנו. לשאול לא הייתה מטרה להרוג את דוד בעוד שאבשלום אחרי שהרג את אחיו אמנון, מטרתו הייתה להרוג את אביו.
המרד - שסחרר את מלכות דוד, שאלפים מבני ישראל מצאו עצמם בשדה הקרב, כשהבן אבשלום מבקש לרשת את דוד בחייו - לא צוין בסוף הביטוי "מִכַּף כָּל אוֹיְבָיו ומִכַּף אַבְשָׁלוֹם", אלא צוין "וּמִכַּף שָׁאוּל". קשה לי, כי לא צוין "... מכף אבשלום, שכפה עלי מלחמת דמים קשה, בה הוקז דמם של רבים וטובים מבני ישראל עד שיסבו עֲשָׁרָה נְעָרִים נוֹשְׁאֵי כְּלֵי יוֹאָב וַיַּכּוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיָּמִתֵּהוּ (פרק י"ח פסוק ט"ו).
הרהורי הנוגים בעקבות פסוק א' בהפטרת השבוע נדדו למקומות נוגים נוספים, שלדוד יש יד בהוצאה להורג של חמשת ילדי מיכל בת שאול מנישואיה לפתיאל בן ליש ושני ילדי רצפה בת איה פילגש שאול וגרימת מותו של אוריה החיתי, כדי שהוא יוכל לשאת את רעייתו, איתה שכב בהיותה נשואה. הרהורי הנוגים הופכים לסיוט שלדמות הזו אנחנו שרים - "דָּוִד מֶלֶך יִשְׁרָאֵל חַי וְקַיָּם" וממנו ייצא החוטר מגזע ישי, "... וְהָיָה הַצֶּדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו...."
