|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
גם שביתה לערכים [צילום: נתי שוחט/פלאש 90]
|
|
|
והארץ תשבות
|
|
המאבק למען ערכים דמוקרטיים מחייב נקיטת צעדים לא רגילים - כמו שביתה ● מי שחרדים לחופש חייבים לשלם בעבורו
|
|
האופטימיות שלי כפי שבאה לידי ביטוי בפוסט ב-5.11.2022 "כדור-הארץ מוסיף לנוע" אינה מרשם לשיתוק ולחדלות מעשים. שינויי ממשל או מגמות שרירותיות שלטוניות אינם בידי הטבע או הקב"ה אלא בידי אדם. והאדם אינו מקבל זכויות מן המוכן. עליו להאבק עליהם, תמיד ובכול הנסיבות. החברה הישראלית עומדת בפני אחת התקופות הקשות מאז הקמתה כמדינה ערכית ודמוקרטית-יהודית. במשמעות הרחבה וההיסטורית. הממשלה החדשה היא פגע פוטנציאלי לשניהם. מבלי לדעת מה תהיה המדיניות של אנשים שמופקדים על ניהול המדינה, כאשר תעמולת בחירות לחוד וסדר יום של אחריות ממשלתית ומיניסטריאלית לחוד, ישנו חלון הזדמנויות לשוחרי החופש והדמוקרטיה. לעשות ולעשות יותר - הן בסיכול צעדים שמסכנים את הדמוקרטיה והן בהתארגנות לקראת המערכה הבאה. הבחירות האחרונות היו רק מערכה במאבק גדול ומתמשך למען עולם טוב יותר ומדינה ערכית יותר. גם בזה אנו לא יחידים.
אחת הבעיות האינהרנטיות של חברה דמוקרטית פתוחה, כפי שנהיר לכולנו, היא שאין היא משתמשת ב"נשק חם" כפי שמשתמשות תנועות אנטי דמוקרטיות. עם זאת היו מצבים,ל דוגמה במלחמת העולם השנייה, שבעלות הברית נאלצו להשתמש באי אלה שיטות שבהן השתמש הציר הנאצי-פשיסטי-יפני, עד כדי שימוש בנשק האולטימטיבי - בפצצה האטומית. בהפצצות של הערים הירושימה ונאגאסקי ניספו קרוב לרבע מיליון אזרחים תמימים. רצח המוני של אזרחים ללא הבחנה. הסיבה לכך הייתה ההערכה של מנהיגי בעלות הברית - צ'רצ'יל והנשיא טרומן ומפקדי הצבאות שלהם, כי חרף תבוסת הנאצים, היפנים יילחמו עד האחרון שבהם ויגרמו למותם של מאות אלפים מקרבם ומקרב חיילי בעלות הברית, ואפשר מיליונים, ולכן הפצצה הגרעינית היא הרע במיעוטו. רק אז יפן נכנעה ומלחמת העולם השנייה, שגבתה את חייהם של כשמונים מיליון בני אדם, באה לסיומה. בזירות מקומיות עמים מקריבים חיי בני אדם מול נסיונות להרוס אותם. אוקראינה היא משל עכשווי.
האנושות במאה ה-21 טרם הגיעה למצב עולמי קריטי כזה, אבל אנו יודעים שמצבים קריטיים כאלה הם לא פתאומיים. הם מתהווים בשלבים אבולוציוניים, מתנועות גזעניות, אנטישמיות, דתיות לאומניות, דרך התנועות הנאציות והפשיסטיות, עד למדינות כמו גרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית, ויפן המיליטריסטית. על-רקע זה באה מלחמת העולם השנייה. היא לא פרצה פתאום. בימינו האווירה האנטי דמוקרטית שמתרחשת במקומות שונים בעולם, לרבות בישראל, גם היא איזה כדור שלג. כדי לעצור אותו ולבלום את המפל והמפץ הגדול דרושה נחישות, התמדה ותעוזה של בני אדם. גם אצלנו. מה שהכי חשוב זה להתפקד.
ביטויי מחאה ציבורית
סוגי מחאה שמוכרים לנו היו משמרות ליד בתיהם של אישים פוליטיים, כמו "מחאת בלפור", וליד מוסדות המדינה, כמו הכנסת, משרדי הממשלה, הדגלים השחורים, מחאות על גשרים, אסיפות מחאה והפגנות. הגדולה שבהפגנות - "הפגנת המיליון", שנערכה בסיסמה של "שוויון חברתי", בשנת 2011, הייתה עד כה האחרונה מסוגה. היא הייתה מלווה גם במחאה של האוהלים בשדרות רוטשילד. גם אם האופוזיציה תצליח להוציא הפגנה בסדר גודל זה, אני מסופק אם בנסיבות של היום היא תצלח. גם אז ההצלחה הייתה חלקית ורבות מן המלצות בעקבותיה לא מומשו.
|
|
|
|
|
[צילום: דימה וזינוביץ'/פלאש 90]
|
|
|
עם זאת אני לא ממליץ בשום אופן להימנע מאלה. אדרבה. יש להרבות בהם אבל אליהם חייבים להוסיף כלים חדשים. זאת משום שהאתגר כיום קשה יותר מכפי שהיה פעם והסכנה לערכים דמוקרטיים גדולה יותר. לכן דרושים גם אמצעים חריפים יותר נגד פגיעה בערכי הדמוקרטיה וזכויות אדם. לשבות. אם לדוגמה יתממש התרחיש (הארץ 13.11.2022) כי הכוונה של הממשלה החדשה כי במסגרת לימודי האזרחות לא ייכלל ערך השוויון - אזי המורים צריכים להשבית את הלימודים, ואם לא הם אז ההורים. זה אמור לגבי המגמה "החרדלית" לשינוי "חוק השבות" שישלול אזרחות מרבים, או אם "פסגת ההתגברות" תעלה בכנסת כל מי שחרד לדמוקרטיה ובראשם כל משפטניה של המדינה במגזר הפרטי והציבורי - ישבתו.
המדינות הדמוקרטיות ואמנות בינלאומיות מכירות בזכות לשבות כדי להטיב את החיים החומריים של בני אדם. זאת היא זכות ייסוד. במדינת ישראל הגוף המוכר והגדול ביותר מבחינת יחסי העבודה היא ההסתדרות. היא נוסדה בשם "הסתדרות הכללית של העובדים העבריים" בשנת 1920 על-ידי מפלגות סוציאליסטיות "כדי לאגד את העובדים היהודים בארץ ישראל, שכירים למקצועותיהם ועובדים עצמאיים החיים על יגיעם". בפועל היא הייתה כוח פוליטי לאומי אבל תוך כדי כך היא גם זאת שהקימה שרותים חברתיים,תרבותיים ובריאותיים שהוו את היסוד לשרותים אלה במדינה, שירותים שהפכו עם הזמן לממלכתיים והטיבו עם הציבור כולו. אולם כהסתדרות עובדים עכשווית היא רחוקה מלייצג את הצרכים של כלל העובדים ואת האינטרסים שלהם. בכלל זה את המצוקות הקשות של האולכוסייה המבוגרת במדינה, שהולכת וגדלה ובעיותיה הולכות ומחמירות. היא בעצם פדרציה רופפת של הוועדים החזקים במדינה שידם על המתג של שיתוק המשק כולו או חלקים חיוניים ממנו. השביתות שיזמו וועדים אלה בזמן החדש לא היו בשל שבירת מטה לחמם אלא הטבות חומריות שרוב העובדים בישראל לא מגיעים לתחתיתם.
דעתו של זאב ז'בוטינסקי על שביתות
סופר כי זאב ז'בוטינסקי התבטא נגד שביתות, ואף קרא "לשבירת שביתות" וזה הובא בלשון הידייש "צוּברֶכעֶן" - לשבור. אני לא מצאתי תימוכין לכך בכתובים. לעומת זאת מצאתי כי בעשרים ואחד בנובמבר 1934 פרסם זאב ז'בוטינסקי מאמר ארוך בנושא של שביתות. והוא פותח אותו בקטע הבא: "ויכוח קשה על שביתות בארץ ישראל קשה הוא מאוד, משום ששוררת נטייה לראות בשביתה מין "דבר שבקדושה" וב"הפרת שביתה" מין חטא לאלוהים ובני אדם. צריך אפוא להזכיר לקוראים שזה מזמן אין כאן לא קדושה ולא חטא" (מתוך אתר "פרויקט בן יהודה").
|
|
|
|
|
זאב ז'בוטינסקי
|
|
|
באריכות רבה, בסגנונו המבריק והרהוט, ז'בוטיסקי מסביר את ההיסטוריה של השביתה ברבע הראשון והשני של המאה ה-19 כאשר מצבו הכלכלי של השכיר היה בשפל נוראי ובחרפת רעב, תוך שהוא נוצל בצורה מחפירה על-ידי המדינה והחוק. אז השביתות היו לא רק צודקות אלא הכרחיות. בימים אלה הפרת שביתה היה פשע מכוער, קובע ז'בוטינסקי. עם הזמן המצב של השכירים השתנה. המסקנה של ז'בוטינסקי היא שבדרך כלל אין הצדקה לשביתות כיום והוא מציע את מוסד הבוררות. "לפי הסכם זה אסור יהיה במקום שיימצא מיעוט כזה להכריז שביתה בכלל עד שיוזמן נותן-העבודה לבוררות". אבל אנו מדברים על שביתה מסוג אחר. שביתה פוליטית מובהקת.
שביתה פוליטית
מעניין מה הייתה דעתו של הליברל וההמוניסט זאב ז'בוטינסקי על שביתה בשל פגיעה חמורה בערכי הצדק והדמוקרטיה. קשה לדעת, שכן מדובר בשביתה שאינה מעוגנת בחוק. להערכתי הוא ללא ספק היה מתייצב לצד שוחרי הדמקרטיה והצדק החברתי. בהיסטוריה של האומות אנשים עלו על בריקאדות בשל פגיעה קשה ברקמת חייהם לא רק הפיזיים אלא הערכיים, חרף החוקים. זה היה בחזקת מרד ולא הפיכה וככה הופלו ממשלות אשר בין היתר שינו חוקים.
במכון הישראלי לדמוקרטיה אין תחום שנוגע לדמוקרטיה שהוא לא עוסק בו, לרבות סוגיית השביתות. באחת המסות שהמכון הקדיש לנושא זה הוא מסכם אותה ככה: "זכות השביתה עצמה נגזרת משאלה דמוקרטית בסיסית: מה חשוב יותר, חרות או שוויון? אם ידה של החרות על העליונה, זכות הקניין וחופש החוזים של המעביד אמורים לגבור. אם ידו של השוויון על העליונה, עולה שאלה נוספת - האם די בשוויון זכויות פורמלי, למשל שכל בני האדם חופשיים לחתום על חוזה כראות עיניהם, או שעל המדינה לדאוג לתקן מצבים של חוסר שוויון מהותי, כמו שמבקשים המצדדים בזכות השביתה".
עד כאן המכון הישראלי לדמוקרטיה שהגורם הפוליטי הוא בגבול יחסי העבודה, אף שחרותו של האדם נכללת בו. אבל אני מתייחס לשביתה או שביתות שעוסקות בחרותו של האדם-נטו, במלוא משמעותו של מונח זה.
אילו הוכרזה שביתה בשל המגמה להגביל את חרותנו כבני אדם חופשיים או עקרון השוויון, בין אם תוך נקיטת צעדים מנהליים ואופרטיביים ובין באמצעות חקיקת חוקים, הייתי מצטרף אליה ללא היסוס. הואיל ומה שקרוי "שביתה פוליטית" אינה מעוגנת בחוק,ניתן להניח שהסוגיה תעבור אל הערכאות המשפטיות בדרג כזה או אחר. אבל בכנפיה היא תישא סוגיה ציבורית בכול הקשור בערכים של בני אדם, לא רק החומריים אלא גם מוסריים וערכיים. זה לעצמו שווה את הצעד הזה.
מסופר כי סוקרטס, ההוגה הגדול של הפילוסופיה המערבית, נהג להסתובב בשבילי ה"אָגוֹרָה" - שוק של אתונה כיום, אך פעם, לפני יותר מאלפיים שנה, שווקו בו לא מצרכים אלא ערכים, בהיותו הלב הציבורי. סוקרטס נהג לשאול אנשים לשלומם, לפרנסה שלהם ולתנאי החיים. בדו שיח אחד על השאלה של סוקרטס מה מצבו, השיב האזרח היווני "תודה תודה, עשיתי לביתי די טוב". ואז שאל אותו סוקרטס - "ומה עשית לנשמתך"? אנו נוכל להשיב על כך: "עשינו יום כיפורים קטן ביום של חול". הדמוקרטיה זקוקה ללוחמים על נפשה ונפשם. הגיעה שעתה של מלחמה זאת. ולסיום העיקר שנית. אלה שחרדים לחופש צריכים לשלם בעבורו כמו בעד לחם.
|
|
| תאריך:
|
22/11/2022
|
|
|
עודכן:
|
22/11/2022
|
|
צבי גיל
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
באום
|
22/11/22 15:00
|
|
פרשני הנדל"ן פוליטיקאים וכלכלנים החלו להתנבא לאחרונה כי מחירי הדיור בישראל עתידים לחוות ירידה בעקבות עליית הריביות וכי מחירי הדיור הגיעו לשיא חסר תקדים. אף נשמעה הטענה כי 10 חודשים לאחר העלאת הריבית ניתן יהיה לחוש בירידות הקרבות.
|
|
|
|
|
עבירות מין בכלל, ובפרט כאשר מדובר בפגיעות בתוך המשפחה או בקטינים, מהוות שבר עצום לנפגעים ולסביבתם. עולמו של הנפגע, שנפשו וגופו חוללו, נסדק לרסיסים והוא מאבד אמון בכל הסובב אותו. הנזקים עצומים פי כמה וכמה כאשר הפוגע הוא המבוגר שהיה אחראי על הילד, ובמקום לטפל בו ולשמור על גופו ונפשו, בגד בו וביצע בו מעשים קשים מנשוא.
|
|
|
|
|
השקל שלנו, גאוות המדינה, הינו כיום המטבע החזק בעולם. בפועל, אם נגלם את התחזקות המטבע הלאומי שלנו לעומת מהטבעות הזרים, החל מהדולר ובאירו וכלה בפאונד סטרלינג הבריטי, הרי שמחירי הנדל"ן אצלנו עלו במהלך השנה האחרונה ביותר מ-20 אחוזים ובמיוחד בימים אלה כשהדולר ממשיך להיות חלש ביחס לשקל העומד על כ-3.5 שקלים לדולר.
|
|
|
|
|
החורף כבר כאן, ואחד המאכלים שמתחילים להתבשל במטבח הם מרקים שונים. לכל משפחה יש את המתכון האהוב שלה. מרק יכול להיות צלול וזך ולהוות תחליף לנוזלים או עשיר ברכיבי תזונה ולהוות תחליף לארוחה שלמה. אבל פרט למגוון הקולינרי שלו, האם ההרגשה שהוא משביע יותר מאוכל רגיל היא הרגשה שיש בה אמת? האם למרק יש גם השפעה על כמות המזון שאנחנו אוכלים?
|
|
|
|
|
בשבוע שעבר עשיתי לי יום ירושלים. העיר שבה נולדתי ובמקור-ברוך עברו עלי חמש שנותיי הראשונות. עם קום המדינה, אבא קיבל עבודה במערכת התל אביבית של עיתון "חרות", ופרסם בו שניים-שלושה מאמרים בשבוע בארבע-עשרה שנות חייו בישראל העצמאית. במקביל הצטרף למערכת האנציקלופדיה העברית - אשר שכנה במקום שעליו מתנוסס עתה מלון "מצודת דוד" - וכך חזר מדי שבוע לבירה האהובה עליו. גם לי היו תקופות ירושלמיות: שנה וחצי של לימודים באוניברסיטה בגבעת רם, שמונה שנים בלשכת ראש הממשלה ובמשרד החוץ, ושנה אחת בכנסת. מפעם לפעם אני עולה לירושלים, בין השאר לאירועים חגיגיים המתקיימים בכנסת. אני וחבריי הח"כלים מוזמנים לטקסים מיוחדים הנערכים במליאה. כך הוזמנו לטקס השבעת הכנסת העשרים-וחמש, ביום הקשה שהחל באירוע הדמים באריאל.
|
|
|
|
|
