כאשר אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, בעל התניא והשו"ע ומייסד חסידות חב"ד, נגאל ממאסרו ב-י"ט כסלו תקנ"'ט (מאז כידוע נקבע יום זה ל'חג הגאולה') הוא שיגר מכתבי בשורה על גאולתו מהמאסר, לכמה מחבריו תלמידי המגיד ממזריץ'. באחד ממכתביו, מתאר אדמו"ר הזקן את אופן הגאולה בלשון זה: 'כי הפליא ה' והגדיל לעשות בארץ, והפליא והגדיל שמו הגדול והקדוש אשר נתגדל ונתקדש ברבים ובפרט בעיני כל השרים וכל העמים אשר בכל מדינות המלך'. במכתב אחר: 'שיתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה... וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו'.
הבעש"ט לימד אותנו כי, כל דבר שיהודי רואה או שומע הרי זה בהשגחה פרטית ועליו ללמוד מכך הוראה בעבודת ה' בחיי היום יום. כל-שכן וקל-וחומר כשמדובר במכתב של אדמו"ר הזקן שכל מלה בו מדויקת בתכלית, ויש בה משמעות עמוקה ונצחית. זאת ועוד, המכתב פורסם ברבים לפי הוראות ממלאי מקומו, רבותינו הקדושים נשיאי חב"ד. לאור כל האמור ברור שיש בדברים האמורים הדרכה והוראה נצחית לכל הדורות, ובכלל זה לכל אחד ואחד מאתנו, בחיי היום יום שלנו.
באופן כללי, שליחותו של היהודי שלשם כך ירדה נשמתו לעולם הזה; היא - לעשות לו (=הקב"ה) יתברך, 'דירה' בעולם הזה, על-ידי קיום המצוות שתפקידם להחדיר קדושה באמצעות השראת השכינה בעולם והעלאת העולם לקדושה. זו משמעות לשון המשנה: 'אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני'. חלק משליחות זו היא; לא להסתפק במעשים טובים, בלימוד תורה וקיום מצוות, של האדם עצמו, אלא להשפיע גם על יהודי נוסף שגם הוא ימלא את תפקידו ושליחותו שלו. עניין זה מחויב כחלק ממצוות 'ואהבת לרעך כמוך'. וכן מעצם התפקיד להפוך את העולם לקדושה, דבר שלשם כך יש צורך שעם ישראל בשלימותו ימלא את המוטל עליו.
נוסף לכל האמור - לימוד התורה וקיום המצוות על-ידי כל אחד בעצמו והשפעה גם על הזולת. הטיל הקב"ה בתורתו תפקיד נוסף על עם ישראל במסגרת אותה שליחות של החדרת קדושה לעולם הזה; והתפקיד הינו להשתדל שלא רק היהודים יקיימו את המוטל עליהם, אלא שגם להשפיע על אומות העולם שיקיימו את 'ז' מצוות בני נח' שהם חייבים בהם, וזאת אך ורק בגלל שכך ציווה הקב"ה בתורתו הקדושה.
הרמב"ם ב'משנה תורה' כותב בעניין וזה לשונו: 'וכן ציווה משה רבנו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח'. ובהמשך: 'כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא - שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצווה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על-ידי משה רבנו... אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת... אינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם'.
גאולתו של אדמו"ר הזקן בי"ט כסלו, שהיוותה את תחילת הדרך רבת המשמעות לכל הדורות בהפצת מעיינות החסידות כדי להעלות את העולם מחומריותו, מלמדת אותנו הוראה גם בעניין זה. 'פתיחת הצינור' ופריצת הדרך לקיום הלכה זו הייתה העובדה, אותה הדגיש אדמו"ר הזקן במכתביו, שאותם גויים ו'שרים' שאסרוהו, הם אלו ששחררוהו, ושם-שמים נתגדל ונתקדש בעיניהם עד שבמו עיניהם ראו 'את ישועת אלוקינו' והודו בכך.
מנוחת הנפש והגוף
מובן, אפוא, שההתבוננות בפרשת המאסר והגאולה מלמדת אותנו לפעול גם בעניין זה, שבני אומות העולם יקיימו את שבע המצוות המוטלות עליהם, בגלל שכן ציווה הקב"ה ובכך מביאים לשלום העולם וקיומו הסדיר והמתוקן. חובה זו מוטלת במיוחד על מי שמסוגל להשפיע על מקבלי ההחלטות ובעלי הדעה בממשלות מדינות העולם, שישפרו את מצב החינוך במדינותיהם למוסר אנושי ומתוקן בהתאם לשבע מצוות בני נח, דבר שיביא לכך שישרור צדק ויושר בעולם. אחת המצוות נקראת 'דינין'. כלומר, קיום מערכת משפטית של סדרים מתוקנים בעניינים שבין אדם לחברו, ובכלל זה כל הפרטים הדרושים לקיום ישובו של עולם.
קיום שבע מצוות בני נח על-ידי אומות העולם נוגע לקיום התורה והמצוות של כל ישראל, כי הרי כדי שיוכלו בני ישראל לקיים תורה ומצוות כראוי הם זקוקים למנוחת הנפש והגוף, וכאשר בני אומות העולם מתנהגים באופן המתאים לתכלית בריאת העולם - 'לא תוהו בראה, לשבת יצרה'. בכך נמנע מצב של 'איש את רעהו חיים בלעו', ומביא מנוחת הנפש והגוף לבני ישראל.
משום כך מתאפיין המצב הצפוי בביאת המשיח, בכך שיהיה שלום בעולם, שאז - כלשון הרמב"ם - 'תרבה הדעת והחכמה' ו'ישיגו דעת בוראם' שאז 'יהיו פנויים בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל'. יתר על כן - אז יקוים היעוד 'ונלוו גויים רבים אל ה", והיו 'מלכים - אומניך, ושרותיהם - מניקותייך', עד כדי 'אז אהפוך אל עמים שפה ברורה... לעבדו שכם אחד'.
כבר עתה, עוד בהיותנו שרויים בגלות, לפני הגאולה, ואף לפני 'אתחלתא דגאולה', אנו מצווים בעניין זה, כפי הנפסק בהלכה, כאמור. נוסף לכך הרי ידועה ההלכה בשולחן-ערוך הלכות שבת כי לפני שבת מצווה לטעום 'מכל תבשיל ותבשיל' של מאכלי השבת. הלכה זו יש לה גם משמעות רוחנית-פנימית בהקשר של 'יום שכולו שבת' שלעתיד לבוא, שכבר כעת עלינו 'לטעום' משהו מן המוכן לנו לאותה תקופה. ולכן - בכך שאומות העולם יקיימו את שבע המצוות תתחיל ה'טעימה' של 'ונלוו גויים רבים אל ה" ותתחיל ראשית המנוחה והשלום שהן תוצאה מהכרת אומות העולם בתפקידן לסייע לבני ישראל שיוכלו לעבוד את ה' כדרוש.
אנו רואים בתולדות עם ישראל, תקדים של 'והיו מלכים - אומניך', עוד לפני הגאולה, כפי שמסופר בתלמוד (זבחים י"ט, א') רב אשי בשמו של הונא בר נתן (תרגום מילולי): 'פעם אחת עמדתי לפני המלך איזגדר (רש"י: מלך פרס היה), והמלך הפשיל את אבנטי (רש"י: אבנטו היה חגור מלמעלה - והושיטו למטה יותר כדי לנאותו), ואמר לי: 'ממלכת כהנים וגוי קדוש' כתוב עליכם (רש"י: וצריכים אתם לנהוג עצמכם בתפארת), כשבאתי (=עם הסיפור) לפני אמימר, אמר לי, קויים בך 'והיו מלכים - אומניך'. מכאן אנו לומדים שגם בענייני תורה ויהדות אין להירתע ולהתפעל מן הגויים, ויש לעמוד בתוקף על שלימות התורה, העם והארץ.
במיוחד הדברים אמורים בימינו, כאשר אנו מתקרבים בצעדי ענק אל הגאולה השלימה כש'יעמוד מלך מבית דוד ויבנה בית המקדש במקומו, ויקבץ נדחי ישראל' (רמב"ם הל' מלכים פרק י"א, ד') שאז יקוים בשלימותו היעוד של 'ונלוו גויים רבים אל ה" ו'אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לעבדו כולם שכם אחד', במהרה בימינו על-ידי משיח צדקנו.
