הספר של ינאי הגיע לידי כמעט במקרה. ראיתי את הכריכה שלו ומיד התחברתי לנושא; הלוא אני כותבת. ועברתי בחיי הרבה סדנאות כתיבה ולימודים בתחום, ובכל זאת, ינאי הצליחה לחדש לי ולגרום לי לראות את הדברים קצת אחרת. למעשה, ככותבת בעצמה, היא מובילה את הקוראים יד ביד במחוזות הכתיבה ומראה כי כל אחד ואחת מאתנו יכולים לכתוב, וכי למילים יש את הכוח החזק ביותר, כי הן נוגעות באנשים, במקומות עמוקים ומעוררי מחשבה, הן מטלטלות ופותחות עולמות חדשים ובעיקר, מעוררות השראה. לעיתים הן חומקות, וכאן נכנס הספר. ינאי מלמדת כיצד לבסס רעיון, ללכוד אותו ולכתוב אותו.
הספר מחולק לארבעה שערים המיועדים לרמות שונות של כתיבה: החלק הראשון מיועד לאלו שעושים את צעדיהם הראשונים בכתיבה, והוא דן בחוויות הכתיבה, בהשראה ובאתגרים שסופרים מתמודדים עמם, החלק השני מיועד לכותבים מתקדמים יותר, הנמצאים בשלבים שונים של פיתוח כתב יד וזקוקים להנחיה מקצועית והוא כולל כלים ספרותיים והדרכה מעשית, והחלק השלישי מתייחס ללב השכתוב והעריכה של כתב היד, שלב שאין לדלג עליו בשום אופן, שכן מדובר בשלב קריטי בליטוש החומר. בחלק הרביעי ישנה התעסקות בתהליך ההוצאה לאור, על כל היבטיו, על המפגש עם הקוראים תוך שרטוט מפה מעשית של התהליך עצמו ושל שוק הספרים הישראלי.
חשוב לציין כי ינאי ממליצה להתמקד בכתיבת הסיפור וההיבטים היצירתיים של הספר טרם המחשבה על עריכה והוצאה לאור. וכאן אני רוצה להכניס את ההיבט האישי שלי. לאחרונה התחלתי לכתוב טיוטה של ספר. טקסט בתולי לחלוטין, הנמצא בחיתוליו וגורר קיתונות אצלי. מעבר לכך, בקושי הצלחתי להגיע לכתיבת 1,000 מילים, ואני תקועה כך כחודש פלוס. ולכן, הספר של ינאי מאוד עזר לי ומאוד עודד אותי, ובעיקר כי הוא משדר שכתיבה טובה ואיכותית נובעת ממקור פנימי עמוק ועל כן מחייבת את הכותב להיות קשוב ללב ולאינטואיציה. ואכן, משם אני כותבת. היא מדגישה כי כתיבה אינה "מוצר" שיש צורך שיתאים לצרכי השוק, והיא מביאה טכניקות ספרותיות המאפשרות שליטה מיטבית ביצירה וכן יכולת טובה יותר לתקשר עם הקוראים, שכן ספרות הנה אמנות מתקשרת, ולכן יש להתמסר אליה.
ההתמסרות ליצירה היא המפתח. לכתוב ברצף. לכתוב מתוך עצמך. לאחר מכן תהליך העריכה מאפשר לחולל נפלאות בטקסט, ולכן על הכותב להביע בראש ובראשונה את קולו האישי, ובהמשך, לפתח את הכתיבה המיטבית. כמו-כן, היא מביאה ציטוטים של סופרים שונים, כמו אברהם ב. יהושע ז"ל, שפותח ואומר: "המילה 'סופר' היא מילה מאוד גדולה, ולקח לי זמן להגדיר את עצמי ככזה (עמ' 21)". ובכך ינאי מראה כי כתיבה היא מלאכה, ושחלק מהסופרים הגיעו אליה ממש במקרה, והיא מדגישה כי על הכותב להגיש לקורא חלק מעצמו, כי ספרות היא גשר בין הקורא לכותב.
היא מתמקדת בתנאים הנחוצים לכתיבה, בסיבות ל"תקיעות" בכתיבה, כתיבה דמיונית ואוטוביוגרפית וגם בכתיבה שוברת מוסכמות. היא מחייה את פעילות הכתיבה, מדברת על פיתוח גיבורים ופיתוח עלילה, מתמקדת בדמויות משנה ובז'אנרים ספרותיים וכן בכתיבת זיכרונות, שימוש בשפה ובדיאלוג, מקום המספר בסיפור וכן בהיבטים השונים של שכתוב ועריכת הספר.
הספר הקסים אותי, ובעיקר בגלל שהוא בלתי אמצעי ומצליח בכך להקיף את כל ההיבטים של כתיבה חיה ונושמת. ינאי הופכת את הכתיבה לחוויה אישית ופנימית הדורשת, קודם כל, הקשבה עצמית. מאוד אהבתי את ההתמקדות בפרוזה על כל היבטיה ואת הצגת הפנים השונות של הכתיבה הספרותית. כמו-כן, הספר משופע בתרגילי כתיבה מעוררי השראה (רק קחו מחברת או מחשב ופשוט תכתבו) וניתן להתייחס בו לחלקים המבוקשים לטקסט המתהווה בכתיבה.
ינאי מציינת, ובצדק, שאיש אינו נולד סופר, וכתיבה מאפשרת סלילת דרך עצמאית, המלווה באתגרים רבים. היא מציינת שעל הכותב קודם כל להאמין בעצמו ולא לחכות לאישורים בנוגע לכתיבתו, אלא פשוט - לכתוב. "פשוט תכתבו. אם אתם באמת רוצים לכתוב, אל תהססו, לכו על זה (סנסאי, עמ' 332)".
