בשעה טובה, ה"מפלצת" הפוליטו-אגוצנטרית יצאה לדרך ורבים מקווים שתאור זה של האירוע יוכח בעליל כבלתי-נכון. גם לפני שהחל מעשה המרכבה ציפה הימין שניצחון ברור בבחירות בהתאמה עם הסקרים המוקדמים, יפסיק את דיוני הסרק האינסופיים ויאפשר הקמה מהירה של ממשלה יציבה. האיום כביכול היה אי-השלמה של האופוזיציה האנרכיסטית עם מהות ההכרעה הדמוקרטית ובדיעבד אין ספק שהקולות שבקעו ממנה שידרו מרכיב משמעותי של עויינות וסרבנות. אולם גם הוא עצמו לא "עמד על הגובה" במהלך מעשה המרכבה שהיה ארוך, פתלתל ומייגע מדי. הכינוי "מפלצת פוליטו-אגוצנטרית", מתאר את המציאות הפוליטית אישית-אמוציונאלית הנוכחית על כי הממשלה שהוקמה היא בעלת ממדים מוגזמים מיותרים אובייקטיבית וכפויה למעשה. חוסר נכונות האופוזיציה לקבל את הכרעת העם (חרם על נתניהו), הופך כשלון של הרכבת הממשלה לאיום בפועל בבחירות נוספות על סיפו של מרי אזרחי מסוכן לדמוקרטיה
1 ולקיום המדינה.
המניעים הפסיכולוגיים שייכים לתקופת חוסר היציבות של השנים האחרונות ולתחושה חזקה בימין שהשמאל חותר - כמעט בכל מחיר - לבצע הפיכה שלטונית אנטי-דמוקרטית; לפיכך התגייס לעצור זאת והצליח. הסחטנות הבלתי נגמרת וחסרת הבושה ששיחקו לעיני העולם כולו כל "זב-חוטם ומצורע" במערכת הפוליטית המנצחת הוא מחזה אבסורד על-פי כל ק"מ רציונאלי. עדיין "ממשלת ההמונים" מיותרת, יקרה וקשה ביותר לשליטה וניהול אפקטיביים; עדיין שוגה השמאל-מרכז באשליות שמלחמת הפגנות ברחובות תהיה תחליף להליכים הדמוקרטיים ותחלץ אותו מההפסד. עוד טועה השמאל-מרכז לחשוב שדמוקרטיה היא למעשה דיקטטורה של המיעוט או אוליגרכיה של קבוצות אליטה וגם כאן הוא עתיד להתבדות.
עצם סיום התהליך והשבעת הממשלה פועל כהתרת ה"פלונטר" הפוליטי והקואליציוני הממושך והמזיק. נתניהו שוב הוכיח את יכולתו כאשף פוליטי. ובכל זאת, גם לדרך יש משקל וערך חינוכי ולתוצאה - ספקות וסימני שאלה רבים. הדמוקרטיה הישראלית היא שספגה כאן את המכה האנושה ביותר ויצאה ממערכה זו פגועה וחבולה. הדיבורים, התגובות, מלחמת המילים ותהליכי ה"פייק ניוז" שהופעלו ע"י הקואליציה היוצאת אך גם ע"י זו הנבחרת - הציגו לציבור שרשרת ארוכה של התנהלויות חסרות בושה, ירודות באיכותן, תכופות מדי, עניות בתוכן ענייני וגובלות בשקרים ונבזויות מיותרים. הריבון שאליו פונה הציבור בבקשת אמון, מבקש בתמורה רמה ודרך ארץ מקברניטי הציבור האמיתיים והמדומים, בבואם לבקש אמון או להסביר את מעשיהם ותוכניותיהם; מאלה ראינו מעט מאוד. תהליך הקמת הממשלה החדשה היווה שלב נוסף בדרך המשתפלת והולכת לעבר עליבות רבה מצד נבחרי הציבור ומעמדם בעיני הבוחרים רק דועך והולך. דמוקרטיה, בחירות ומינוי שלטון חדש או חדש-ישן אינם מחטפים בשוק ההזדמנויות הפוליטיות. אין הם מייצגים "סחר-סוסים וסוסות" (עיין ערך: מרב מיכאלי), אלא את עיצוב הממשל הלאומי של ישראל למשך 4 שנים: גישות, שיטות, אמצעים וזהות מובילי המערכה ומנהיגיה. לאלה ראוי שיהיה דיוקן ציבורי תקשורתי רציני, איכותי ותרבותי יותר מזה שראינו בשנים האחרונות ובמיוחד בסבב זה.
חשיבותן של בחירות אלה היא באשר הן מוחקות מסֶֶֶפר ההרפתקאות הפוליטיות שלנו את אפיזודת ממשלת בנט-לפיד. היה זה תרגיל אינטלקטואלי הזוי שגרע ממצבת ההתפתחות החיובית שלנו כשהיא בשיאה - שנה וחצי של דריכה במקום - ע"י שיבושים מתמשכים חסרי כיוון ותכלית.
2 במשך תקופה זו לא חל שיפור בשום נושא מהותי חרף רשימת הצרכים הארוכה שעמדה על סדר היום הלאומי; לעומת זאת נגרמו נזקים לא מבוטלים. בדיעבד הסתבר שהתרגיל כולו נועד מלכתחילה לסלק את נתניהו מעמדת המנהיגות הלאומית, בדומה למשפטו שכשל אף הוא. מאידך-גיסא, לתרגיל הפוליטי הנ"ל הוצמד ערך שלילי מובהק של שינוי האווירה הציבורית לרעה וחל גידול חמור במספר וחומרת אירועי האלימות האזרחית וברמת הטרור ברחובות המדינה. אלה - לצד חוסר האינטגרציה החברתית-פוליטית בקואליציה - הביאו לכישלון הממשלה היוצאת ובמידה רבה גם למחזות האבסורד בארגון הממשלה החדשה.
נתניהו מתקרב מבחינת גילו לסוף דרכו הפוליטית. דומני שאם תתמיד ממשלתו 4 שנים לפחות, לא יציג מועמדות לקדנציה נוספת בסוף התקופה הנוכחית (למעט במקרה חריג ביותר כגון מלחמה אזורית או הסכם שלום אזורי). המהלך שביצע הפעם מכוון לטווחי-זמן אלה. בקדנציות האחרונות מאז שנת 2009 מיתן במתכוון או ניוון מחמת אילוצים פוליטיים את ההנהגה הרחבה של הליכוד כמפלגת הימין המרכזית בישראל. בקדנציה הנוכחית יפעל - אם יתאפשר לו ע"י שותפיו מבית - להקמת הנהגת המשך שבין היתר תאבק על הבכורה בבחירות הבאות. באותו הקשר סביר ורצוי שנראה גם הצטרפות של רסיסי מפלגות שהתפרקו, כשלו בבחירות או החכימו במסעם הפוליטי הפעם - תוצאת ההבנה ששינוי אמיתי אינו נובע ממניפולציה אירגונית אלא מהבשלתו של שינוי המצדיק רפורמה מהותית.
נתניהו יכול היה, תאורטית, לצאת טוב יותר ממעשה המרכבה הנוכחי ועם ממשלה רציונאלית ויעילה יותר אילו נקט גישה נוקשה ואגרסיבית כלפי מארגני מחול השדים הפנימי במפלגה לקראת סיומו. עם זאת, אסור היה לו לנקוט צעדים שיסכנו פוליטית והיסטורית את עצם הקמת הממשלה וידחפו לבחירות חדשות. בתהליך הבנייה של מנהיגות פוליטית חדשה לליכוד כלולים שלושה נושאי-משנה, שלכולם מרכיב של תיקון יסודי וחיזוק לחולשת המפלגה ד'היום: תוספת חברים - חיזוק מובהקות הרוב הקבוע; צירוף בעלי ניסיון ועבר קודם בעיקר בתפקידים ציבוריים וממלכתיים - חיזוק שכבת המנהיגות הפוטנציאלית; שינוי האוירה וארגון והפעלה מחדש של התהליכים הדמוקרטיים הפנימיים - חיזוק הדמוקרטיה הפנימית במפלגה על-ידי עיבוי ומיסוד היכולות.
רמת הדיון הציבורי בנושאי דמוקרטיה - מבנה, חוקים, עקרונות המשטר והממשל, גבולות הכוח השלטוני, חקיקה ואכיפתה, איננה מרנינה, בלשון המעטה. גיוון האידאולוגיות ומהילת ההוויה במידה גדושה של "פייק ניוז" מצד אחד ושל ניסיון עיצוב משמעויות שגויות ואינטרסנטיות למושגי-יסוד פוליטיים מתחום מדעי-המדינה המהווים בסיס משותף לתפעולה של מדינה דמוקרטית קלאסית, פוגעים בטיב ואיכות השלטון ויוצרים אי-הבנה של המותר והאסור במשטר זה. דמוקרטיה קלאסית שבה מאמין רוב הציבור בישראל מושתתת על קבלת העקרונות של ריבונות העם וציות מרצון לחוקים ולמסגרות הניהוליות הפנימיות בחיים הקולקטיביים. זאת למן הגדרת האזרחות - חובות וזכויות - ועד לכללי האכיפה, גבולות החופש האזרחי וסמכויות המנהלים האוכפים את חוקי היסוד. בלבול הציבור בשאלות אלה מוביל לאנרכיה.
הפעלת תוכנית העבודה של הממשלה החדשה, תעורר בסוגיות אלה ויכוחים לא מעטים. אחד המהותיים צפוי לעסוק בשאלת האיזונים בין זכויות הפרט כיחיד החי במערכת חברתית אירגונית משותפת לבין זכויות הרוב מול עריצות המיעוט. הפרשנות שביקשה להנחיל (או להנחית) לנו מערכת המשפט הישראלית בחסות חוק כבוד האדם וחירותו והמהפכה השיפוטית, אינה באה עוד בחשבון;
3 זו אחת ההכרעות החשובות של הבחירות האחרונות. שאלה זו במדינה יהודית חייבת לעסוק באיזון השוטף בין כללי האמונה והדת לבין חוק המדינה ודרכי אכיפתו; זו איננה סוגיה משפטית אלא בראש וראשונה ערכית. במרבית המקרים המוכרים בעולם, חוק המדינה גובר על החוק הדתי למעט בשאלת אכיפת האמונה - זו זכות אינדיבידואלית ולא קולקטיבית. עם זאת, סובלנות בהפעלת האיזון הנדון הינה חיונית וקריטית. שיעור מאלף תוכל מדינת ישראל ללמוד אם בחסות הרפורמות של משרד המשפטים, תיזום הממשלה - באישור הכנסת ותמיכתה - פעילות ציבורית לכתיבת חוקה לישראל.
ריבוי הדעות ביהדות בשאלת חוקי המדינה "הנכונים" ובאופן השילוב בינם לבין "האופי היהודי" הקולקטיבי במדינה יהודית, יחוללו לא מעט קשיים גם ביחסי ישראל עם יהודי התפוצות. חובה לגלות ערנות על-מנת שלא להקצין עמדות מטעמי הגמוניה פורמלית אך גם בכדי שלא נהפוך לאסקופה נדרסת. עצם העובדה שחלק מהעם היהודי החליט להמשיך את גלות אבותיו וחייהם הקהילתיים-יהודיים החסרים ואינו מצטרף למדינת היהודים אינה מעניקה לו זכויות ואפשרויות מלאות לקביעת אורחות חייה של המדינה.
