מאבק על הבית

היא הנותנת

כאלף מפגיני גשרים הגיעו במוצאי-שבת לתל אביב להפגנה נגד הרפורמה החיונית במערכת המשפט, שחמסה לה זכויות, שאינן שלה. דאגה כנה לעתיד המדינה גילו המפגינים. לכן, לחיזוק טענותיהם, הגיעו גם מפגינים עם דגלי אש"ף. בין הכוכבים המודאגים בהפגנה נצפתה השרה לשעבר ציפי לבני, חומץ מפוגל בן יין, שצייצה בטוויטר, "מרגש שבאתם להילחם על המדינה, וזאת רק ההתחלה". ואילו מארגני ההפגנה מתנועת 'עומדים ביחד', הצהירו, "נצא למאבק על הבית של כולנו". דגלי אש"ף - ולא מלים - מצביעים על המטרה האמיתית של ההפגנה ושל מארגניה.

תיקון

לכבוד הגשמים, שממעטים לבקרנו השנה, מתקנת האקדמיה ללשון העברית: "בשיר הילדים האהוב 'היורה' מאת יחיאל היילפרין נכתב, 'קול המון טיפות המים' (ולא 'כל היום')"! ההסבר: המשמעות היסודית של המלה 'המון' היא רעש וקול. לאחר הבצורת הממושכת בימי אליהו התבשר אחאב מלך ישראל על הגשם העומד לרדת: "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב: עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה כִּי קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם" (מלכים א' י"ח, פסוק מ"א), כלומר 'קול המיית הגשם'.

מן המשמעות של קול קיבלה המלה 'הָמוֹן' גם משמעות של 'קיבוץ גדול של אנשים' - שהרי המון אנשים הנמצאים יחד משמיעים המיה ורחש.

להד"ם

"קראתי את התייחסותך לסדרה 'קרתגו'. הנימה הסלחנית שלך להצגה המעוותת ולהתיימרות של יוצריה, שהיא מבוססת על התרחשות אמיתית, לא נראית לי. לדעתי, יש למחות בתוקף על המעשה הזה", כותב לי אל"ם במיל' יעקב צור, ידידי.

"שווה בנפשך מה היה קורה בארץ לו הייתה עולה סדרה בערוץ 11, שמתארת את הקמת הפלמ"ח, ובה מראים כי את הסיוע של הבריטים לכך השיגו המנהיגים המסוממים של היישוב על-ידי שוחד מיני של בנות קיבוצים תמימות שנשלחו 'לשכנע' את הקצינים הבכירים. כ"ג יורדי הסירה כלל לא הפליגו ללבנון, אלא רצחו את הקצין הבריטי והפליגו ללוב, אל הגנרל רומל, כדי לעשות אתו עסקה, שהיישוב היהודי יסייע לו לכבוש את הארץ בתמורה להתחייבותו להקים כאן אוטונומיה עצמאית ליהודים, וכך הלאה ... למה לכעוס? זו רק סדרה דמיונית... זה היה עובר בשקט? אבל סדרה משמיצה על לוחמי האצ"ל והלח"י זה בסדר".

ומוסיף צור: "אני מכיר את הנושא כי אבי, הלל צור, שהה במחנה קרתגו (ומשם גם הוחזר ארצה בהפתעה). הוא כתב לנו ותיאר בפרטים את המצב שם. כמו-כן, בידי מכתבו של ד"ר [בנימין] בקמן [רופא מפורסם בנתניה בשנות הארבעים, אב"ץ], שכתב לנו משם מכתב ארוך על מה שקורה במחנה. כמו-כן, יש מספר ספרים, שכתבו עצורים באפריקה, ובהם גם פרטים על [מחנה] קרתגו.

"הסדרה מעוררת זעם ותסכול אצל רבים. הסילופים הרבים שבה לא יכולים להסתתר מאחורי טענה מופרכת, שזה בסך-הכל סיפור דימיוני. רוב הצופים, שאינם בקיאים בהיסטוריה של המעצרים בגלות, משוכנעים, שכך היו פני הדברים. הדרישה המינימלית היא לחייב אותם [את יוצרי הסדרה] להודיע, בראש כל פרק, שאין שום קשר בין תוכן הסדרה לאירועים אמיתיים. גם ההצגה של אנשי המחתרות אצ"ל ולח"י כטיפוסים אכזריים, מכורים לסמים, רעי-לב ונקמנים משוללת כל יסוד.

"להלן כמה הערות ענייניות, חלקן משמעותיות ועקרוניות ואחרות מצביעות על סילוף המציאות ששררה שם:

• העלילה בסדרה מתרחשת כאשר הצבא הגרמני מאיים לפרוץ לכיוון קהיר, משמע לפני קרבות אל-עלמיין; כלומר, באמצע שנת 1942. ההגליה הראשונה לאפריקה הייתה באוקטובר 1944, והעצורים הגיעו לקרתגו בינואר 1945. כלומר אין שום אמת בלוח הזמנים [ההדגשה במקור!].

• מעולם לא היו עצירים יהודים כלואים במחנה מעצר בסמיכות לשבויים נאצים. לא היה ולא נברא! [ההדגשה במקור!]. כשהגיעו עצירי המחתרת לקרתגו, המחנה היה ריק ונטוש לגמרי, ורוב מתקניו נבזזו על-ידי הסודנים שבסביבה.

• בסרט הייתה סצינה של הוצאה להורג של מספר אנשי מחתרת על-ידי כתת יורים בריטית (כביכול, בארץ-ישראל). דבר כזה לא התרחש מעולם.

• המחנה היה בלב המדבר הצחיח. לא היו סביבו עצים ובוודאי לא ג'ונגל, כנטען בסדרה.

• המבנים היו מבני אבן ולא צריפי עץ. חסרו בהם חלונות ודלתות שעליהם היו סורגים בלבד. הם היו רחוקים זה מזה וביניהם גדרות-תיל. לא דומה למה שיוצרי הסרט מתיימרים לטעון שבנו תפאורה הדומה למקור.

• במחנה הייתה מצוקה קשה באספקת המים, אפילו מי שתיה היו בצמצום. הסצינות במקלחות שופעות מים וברזיות בחצר הן רחוקות מהמציאות.

• לא היו גדרות חשמליות במחנה, בניגוד לסרט.

• הבריטים, שלא היו "צדיקים" גדולים, נזהרו מאוד מהתעללות פיזית בעצורים, כי חששו מתגובות חריפות במחנה ובעולם. היה מקרה אחד שבו עשו זאת לכאלה שהצליחו לברוח ונתפסו, ירו לעברם, והכו אותם קשות בדרך חזרה למחנה. הקצין, שעשה זאת, סולק מהמחנה.

• מי שטיפל בפועל בבעיות הרפואיות של העצירים היה הרופא ד"ר בנימין בקמן, איש אצ"ל מנתניה, שהיה כנראה זקן האסירים. בן 50 באותו הזמן. לא הייתה שם אחות מטעם הבריטים. לא הייתה שום אישה במקום".

בודד ואמיץ

למרות שהתקשורת הישראלית בחרה להתעלם כמעט לחלוטין מהנעשה במקומות השונים ברחבי הארץ במהלך פרעות תשפ"א, המשיך יאיר קראוס, שהיה כתב הצפון של העיתון "מקור ראשון", לסקר את הפרעות, וביטא באומץ ובלא-מורא את הצעקה מהרחובות מוכי-האלימות, מבתי-הכנסת השרופים, מהלינצ'ים בעוברי-אורח יהודיים ומהדירות השרופות. "מכל רחבי הארץ עלתה הזעקה - אך מעכו עלה קול בודד... קולו של העיתונאי יאיר קראוס", קבעה ועדת פרס ז'בוטינסקי, שהוענק לו על דיווחיו.

בנימוקי הוועדה נכתב עוד: "יאיר קראוס, בדיווחיו השונים... הציף, פעם אחר פעם את האירועים השונים, דיווח עליהם בזמן אמת, והביא לידיעת הציבור את הנעשה בעיר הבוערת - עכו. העיתונאי יאיר קראוס, לא ויתר ודיווח על הנעשה, גם אחרי הפרעות - בשדה המשפטי עם הפורעים צמאי-הדם, על העוולות המשפטיות והציבוריות אשר נעשות באולמי בתי-המשפט, על ההשתקה מצד הרשויות המקומיות והארציות".

יגאל ברנד - מנכ"ל ההנהגה העולמית של תנועת בית"ר, שהעניקה לקראוס את הפרס - כתב במכתב הזכייה: "מלחמתך העיתונאית עולה בקנה אחד עם תפיסת קיר הברזל - אי-השלמה ומאבק בהשתקה של ניסיון ההפיכה הלאומנית ערבית, אשר לובתה על-ידי גורמי טרור - במהלך הפרעות... הצפת האירועים, הבאת האמת למרכז הבמה והדרישה לטיפול מעמיק בבעיה הלאומנית הערבית אשר הביאה לפרעות מזעזעות אלו - הן הסיבות המרכזיות, לראייה עין בעין של פעולותיך עם ערכיו של ז'בוטינסקי".

עוד סיבה טובה

נואל קורן, מנכ"ל איגוד השידור האירופי (EBU), הזהיר, כי אם ייסגר תאגיד השידור "כאן", לא תוכל ישראל להשתתף באירו-ויזיון. לדעתי הצנועה, מניעת המפגע האקוסטי הזה הנה עוד סיבה טובה מאוד לסגור בהקדם את התאגיד.

פחדנית

רב-סרן בצה"ל, ראש מדור קהילה ירושלים בלשכת הגיוס בירושלים, סירבה להרצות בישיבה התיכונית גוש-עציון בתואנה, כי אסור לחיילים להסתובב עם מדים בגוש-עציון.

השקר הבוטה נועד, כנראה, לחפות על פחדנותה, והיא הסבירה אותו בהרחבה לתלמיד, שתמה על החלטתה לא להרצות בפני תלמידי הישיבה לקראת הצו הראשון לקראת גיוסם לשירות צבאי. לדברי הרס"ן, הדבר חל "לא רק לגוש-עציון, זה לעוד הרבה אזורים". היא הוסיפה, כי מקור הפקודה בדרג בכיר, והציעה, שתרצה בפני התלמידים ב"זום".

דובר צה"ל מסר בתגובה, כי "המענה שניתן לתלמידי הישיבה אינו תואם את הפקודות והנהוג בצה"ל. לשכת הגיוס תתאם מפגש בהקדם האפשרי עם תלמידי הישיבה".

בטירונותי, באמצע המאה שעברה, לימדו אותי, שדיווח אמת הוא ערך עליון בצבאנו. בהודעת הדובר לא נמסר האם הקצינה נענשה על התנהגותה המבישה ועל שקריה. מצד שני - ראוי לציין, כי זו הייתה הכנה טובה של התלמידים לקראת מה שמצפה להם בצבאנו המהולל