בעבר כבר הקדשתי פוסט או שניים לאותה קבוצה קהילתית ברחוב חיסין והרחובות הסמוכים במרכז תל אביב. קבוצה זאת שמשותף לה "ווטסאפ" היא מקור של עזרה הדדית, עזרה לזולת במצוקה, מידע שכונתי ועירוני, מסירה וקבלה של פריטים, ובראש וראשונה מאבקים מול מוסדות העירייה, בכול הנוגע לפגיעה סביבתית. פה ושם יש בה קריאה לסולידריות עירונית או לאומית אם יש בה עניין לתושבים מבחינה תרבותית, חברתית ולעתים גם ציבורית-פוליטית. אני רואה בקבוצות אלה מרכיב חיוני של חברה דמוקרטית בכלל ואצלנו בישראל - בפרט. לפני עשרה ימים פורסם בווטסאפ קול הקורא הבא של חנן.
במסגרת המחאה הכללית עלה רעיון שכולנו נעבור בחדשות של 8 בערב לערוץ 11. ככה יום אחרי יום. גם תהנו מערוץ טוב וגם תעלו לו את הרייטינג שיהיה קושי לסגור. נא סמנו שאתם בעניין ביצוע והפיצו בכל הכוח. לא ניתן לסגור ערוץ ציבורי יחיד שהוא טוב, רק מפני שהוא ביקורתי כלפי השילטון! ולא זו בלבד אלא ביום ו' הקרוב מתוכננת הפגנה ליד הסינמטק בתל אביב בסיסמה "כאן נולדתי". ומתברר שעל עצומה נגד הפגיעה בשידור הציבורי חתמו עד יום ג' יותר מ-120,000 אנשים.
קרה משהו לציבור הישראלי בבחינת המענה המקראי לרוע, כפי שנאמר וְכַאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ... תופעה שצריכה לעודד את שוחרי החופש. שכן כל יום שעובר וחרב דמוקלס של שר הצנזורת, ד"ר שלמה קרעי, תלויה מעל לראש תאגיד השידור הציבורי, ובעצם מעל לראשינו, אסור לנו המאזינים, הצופים ואזרחי המדינה לעבור על זה ללא מאמצי בלימה מול אינקוויזיטור השידורים. עד כה פורסמו עצומות, נערכן אסיפות מחאה, נכתבו מאמרים ושודרו כתבות. אבל זאת בפעם הראשונה שאני שומע על הזדהות מיוחדת במינה של אזרחים מן השורה עם הערוץ הציבורי. עם זאת, בשעה שהציבור ביוזמתו עושה את שלו - האופוזיציה חייבת ללוות את המאבק בכלים משלה.
להחזיר את אגרת השידור
אגרת הרדיו והטלוויזיה הייתה נהוגה בישראל עשרות שנים, עוד מתקופת המנדט הבריטי. היא בוטלה ביולי 2014, לאחר ביקורת רבה בציבור על תפקודה הרעוע והכושל של רשות השידור שהתפרסמה עקב מזימות ותככים שעשו כותרות חדשים לבקרים. הרשות בעידן זה הייתה רקובה מן היסוד, בשל מינויים פוליטיים כושלים ואינטרסנטיים על-ידי הממסד בראשות בנימין נתניהו. עד כדי כך שהתנהלה מלחמת חורמה גם בין ההנהלה בראשות המנכ"ל, יוני בן מנחם לבין הוועד המנהל בראשות אמיר גילת, שניהם ממוני הממסד, כשברקע מוסד רקוב מעלה צחנה תוך קשרים עם מפיקים מושחתים. אז אושרה הרפורמה ברשות והאגרה בוטלה.
אלא שבמקום למנות מוסדות רשות שיהיו נאמני השידור הציבורי במלוא משמעות המילה, מבטלים את האגרה, וזה הצעד הראשון של ניתוק הזיקה של הציבור לרשות השידור. כל השאר ידוע לדור הזה והוא פרוק הרשות והקמת התאגיד. אך האגרה לא חודשה. וזה מה שמאפשר, בין היתר, לשר התקשורת לתכנן את חניקת השידור הציבורי בשיטת האינקוויזיציה עד צאת נשמתו. אבל הציבור ממשיך לשלם שכן בשנת 2015 משרד האוצר החליט לייקר את אגרת הרכב, כדי לממן את הוצאות השידור הציבורי.
האגרה נהוגה בחלק גדול ממדינות אירופה הנאורות ובראשם אנגליה שם פועל ה-בי.בי.סי.,פאר השידור הציבורי בעולם.היא נהוגה בין היתר בצרפת,בגרמניה בדנמרק, באיטליה,ביוון,בצ'כיה, בשוויץ,בסלובניה בסלובקיה ועוד.בארה"ב הממשלה הפדרלית מממנת את ה PBS -שרות השידור הציבורי.
הביקורת נגד האגרה
עם זאת ביקשתי לשמוע דבר או שניים ממי שבקיא בסוגיה על כל היבטיה. ידידי, יאיר אלוני, שעבד ב-בי.בי.סי. במדור העברי, היה מנכ"ל רשות השידור וחבר "ועד לנדס", שהיא זאת אשר בחנה את כל המכלול, והניחה את היסודות לתאגיד.
אלוני אומר כי האגרה שנויה במחלוקת מזה שנים בבריטניה, והיא עומדת בפני ביטול ב-2027. אשר למצב בישראל הוא עומד על כמה גורמים: "בארץ - האגרה הייתה הגורם מספר אחד לעוינות הציבור את רשות השידור. ראשית, בגלל אגרסיביות הגבייה. שנית, בגלל המנטרה המותנית "יש תמורה לאגרה". לאמור, אם אני האזרח הקטן לא באתי על סיפוקי כי אז מה? יש לי היתר למפרע, לא לשלם? שלישית, בגלל התפיסה שהתפתחה (על האגרה כעל מניה. צ.ג). נניח שזה נכון - מתי מתקיימת אסיפת בעלי מניות? איזה אחוז הם מהווים באחזקת מניות? מה זכותם לבחור בעלי תפקידים בארגון? אני מותיר את המטפורות לעולם אליו הן שייכות - לספרות, או לתנ"ך".
יאיר אלוני סוקר באוזניי בקצרה את הרקע לאגרה שעליה עמדתי ולאורה הוא הביע את עמדתו בוועדת לנדס. הוא הפנה את תשומת הלב של חברת המחקר, שהוועדה שכרה, כדי לבחון את הדוגמה של רשות השידור בפינלנד, שעשויה להתאים למציאות שלנו. לאמור: "אנחנו, הממשלה, נקצה את הסכום לתפעול הגוף שאנו חפצים להעמיד לטובת הציבור, ובחלקו לטובתנו: הודעות חירום למשל. סכום זה יאושר בכנסת ואין לאיש זכות לגעת בו". אלוני מציין כי לשמחתו הסיכום בוועדה היה פחות או יותר ברוח זאת. אלא, הוא מעיר ש"איש לא צפה את הֶבלי קרעי-קהלת-קופל (הפרופסור למדעי המחשב, משה קופל, העומד בראש פורום "קהלת". צ.ג), כנראה ברוח גבית של פוליטיקאי מוכר. רק הפינים צפו "עלטה מנטלית" כזו. בחוק שלהם יש מגבלות, סייגים והוראות, איך, בשיתוף פעולה בין נציגי הסיעות בפרלמנט שלהם, משנים את התקציב".
וככה מסכם זאת יאיר אלוני: "עבדתי ב-בי.בי.סי. קיבלתי ממנו המון. אני גורס ששם "פירקו אותי, הרכיבו מחדש ומירקו". מה שנכון לגבי הפרט, אינו בהכרח נכון לגבי חברה ומדינה. לכן, הדוגמה האנגלית אינה מתאימה לישראל. מתאימות לה שתי דוגמאות בסדרי הגודל שלנו: דנמרק: הרשתות התימטיות החכמות, תולדת הדיגיטציה, ופינלנד - ארגון וחוק".
הערה שלי לשיטת השידורים בדנמרק, שיאיר אלוני מזכיר. השידור הציבורי - ה-DR ממומן על-ידי אגרה אשר מחויבים לשלמה כל משקי הבית בדנמרק המחזיקים במכשיר טלוויזיה, מחשב, סמרטפונים או התקנים אחרים בעלי גישה לאינטרנט. כיום מפעיל DR שישה ערוצי טלוויזיה, כולם משודרים בשידור חופשי דיגיטלי ברשת הדיגיטלית הארצית. לאמור שגם בדנמרק וגם בפינלנד יש אגרה ושידור ציבורי מופתי.
בכל זאת - אגרה
לכך אני יכול להוסיף שאכן, לצערי, ישראל אינה אנגליה, בשום פרמטר. שם זאת מערכת ערכים אחרת, מסורת אחרת, כיבוד הפרט וזכויותיו וסובלנות וסבלנות. דווקא מסיבה זאת אני מצדד באגרה בישראל, ואני יודע כי בקרב בכירי הרשות ואנשי מחקר ואקדמיה הייתה תמימות דעים כי עם כל הפגמים שיש בה היא רצוייה יותר מתקצוב ממשלתי. זה לא רק מעשה סמלי אלא כלכלי, והפעם זאת שעת רצון מצד הציבור שיש לנצל אותה. התאגיד לא יהיה כבול בין היתר ברשעות של השר ובגחמות של פוליטיקאים ושל חברי כנסת שיש להם טענות וטרוניות נגד השידורים, לרוב מן ההיבט הפוליטי. ככלל, הציבור שהולעט על-ידי גופים אינטרסנטיים צדד בביטול האגרא. בסקר שנערך בשעתו, הרוב תמך בביטול האגרה. מעין תמיכה זוטא ב"בּרֶקזיט" שהבריטים בוכים מרה על החלטה אומללה זאת.
אם האופזיציה תעלה את ההצעה והקואליציה תדחה אותה, בכך תיקרע עוד פיסת תחפושת של ממשלה זאת על הדאגה לאינטרס הציבורי. אין לי בעיה עם ההגדרה של ה"מניה" המטפורית. היא איזה סמל ויש חשיבות לסמלים בחברה הישראלית. לצערי לא הסבירו, לא הרשות, לא מחלקת הגבייה ובוודאי לא התקשורת, את המשמעות של "מניה" זאת. לכן חייבים לעשות זאת עכשיו. חייבים להסביר לציבור הרחב את המשמעות של השידור הציבורי בחיי היום שלו ובמישור הרחב - נחיצותו לדמוקרטיה. זה העיתוי הנכון.
אשר לגובה האגרה - כיום, כאשר האוכלוסייה של המדינה גדלה במידה ניכרת מאז העשור שעבר, יש להניח שהאגרה לא תהיה גבוהה במידה משמעותית מזאת, פחות מ-400 שקלים לשנה ופטורים לאלה שאין ידם משגת לשלם אותה.
וכן אם שכחנו - ציבור העיתונאים. טוב שכמה בכירים מן הערוצים המסחריים השתתפו בכנסי המחאה נגד פגיעה בשידור הציבורי. ומכיוון שהשידור הציבורי הוא issue לא פחות מכלכלה, תרבות, חברה ובידור, ראוי לעסוק בו גם במסגרת השידורים. וזה אמור גם לגבי התאגיד שמתנהג כמו מנזר שתקנים בכול הקשור לגורלו. שיואיל ברוב טובו לסקר את הנושא שנוגע לו ולכולנו. לא זה ולא צנזורה עצמית יקבעו את הגורל שלו. לסיכום. ככול שהציבור הרחב, על כל שדרותיו, יעמוד איתן נגד פגיעה בדמוקרטיה, שהשידור הציבורי הוא חלק ממנו, הוא יסייע בפירוק הגרדום שהתליין מכין לתאגיד השידור הציבורי.
