פחות מארבעה שבועות נותרו לסיום מושב החורף של הכנסת, המועד המיועד להשלמת החקיקה של שני התיקונים הראשונים ברפורמת לוין: שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ואי מעורבות בג"ץ בחוקי יסוד. בינתיים, ובהלימה למזג האוויר בחוץ, הטמפרטורות בתקשורת וברחובות רק עולות.
אז מה מסתתר מתחת לעשן המדורות בחווארה והחסימות באיילון?
נתחיל בהערת מערכת: לא ראיתם ולא תראו בערוצי תקשורת המיינסטרים שאלות פשוטות וממוקדות כמו "האם אתם בעד שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים?" "האם אתם בעד או נגד מעורבות של בג"ץ בפסילת חוקים ובאיזה רוב?" או למשל, "האם אתם בעד או נגד קציבת כהונת נשיא בית המשפט העליון?" כל אותם תיקונים הם חלק מהרפורמה. למה זה ככה? כי התשובות לשאלות האלה מראות שיש תמיכה מובהקת של מעל 60% לרוב מוחלט של השינויים.
אנחנו דוגמים את עמדות הישראלים בכל שבוע, והעמדות נותרות יציבות. זו גם הסיבה שאין שינוי משמעותי במפת המנדטים, בניגוד לסוקרים שטעו לפני הבחירות וממשיכים עם ה"טעות הנגררת" שלהם גם היום.
אבל יש שני שינויים מעניינים שעולים מהסקרים ומשפיעים גם על מפת המנדטים, ושווה להתעכב עליהם: 1. המחנה הממלכתי עולה בשלושה מנדטים אותם היא מקבלת משני אגפים שונים: מנדט אחד מגיע מהליכוד ושני מנדטים מגיעים מיש עתיד שנחלשת, בניגוד למה שמציגים בחלק מהסקרים. 2. לא פחות מרתקת, היא ההתחזקות של
בני גנץ בהתאמה לראשות הממשלה בקרב מצביעי המרכז שמאל. לראשונה מזה שנה וחצי, גנץ נצמד ללפיד בהתאמה לראשות הממשלה. לפיד מפסיד בסקר הנוכחי יותר מ-10% שעברו לגנץ.
אז למה דווקא גנץ ולמה על חשבון יש עתיד?
הסקרים שלנו מראים כי רוב מכריע של הציבור חושב שמערכת המשפט זקוקה לתיקון. 40%, בעיקר מימין, תומכים ברפורמה במתכונתה הנוכחית, 4% נוספים יתמכו בה ללא הכללת פסקת ההתגברות, ו-34% "בעד הרפורמה, אך רק בהסכמות ושינויים שיביאו לתמיכה רחבה יותר בכנסת". סך הכל אנחנו עומדים על 78% תמיכה בשינויים כאלו ואחרים במערכת המשפט, מול 22% בלבד שמתנגדים לכל שינוי ומתעקשים להשאיר את המצב הקיים.
מבין הקבוצה שתומכת ברפורמה "אך ורק בהסכמות ושינויים שיביאו לתמיכה רחבה", בולט מאוד הנתון הבא: 62% מקבוצה זו הם בוחרי המחנה הממלכתי, כלומר לפחות 7 מנדטים שמצטרפים לתמיכה ברפורמה בנוסף ל-64 אצבעות שכבר יש לקואליציה.
הידברות, שיח והסכמות הן המילים החמות עכשיו אצל הפוליטיקאים, והרבה פחות אצל חלק ניכר מהפרשנים והשדרנים שתומכים ב"אסטרטגיית הכאוס", לפיה ככל שיהיה רע יותר - ככה יהיה טוב יותר. האחרונים יוצרים את מסך העשן הכבד שמסתיר מהישראלים ומהפוליטיקאים את נתוני האמת ביחס לתמיכה ברפורמה וביחס לפתרון הרצוי.
הנשיא הרצוג יזם פשרה ושוקד על הבנות. יש שאומרים שההסכמות מוכנות, רק אין מי שמעז לחתום עליהן.
גדי איזנקוט וחילי טרופר יזמו קריאה משותפת להידברות עם אדלשטיין ודנון מהליכוד. בני גנץ פרסם תמיכה במהלך. הציבור מבין כי ראשי כחול לבן הפכו להיות "המבוגר האחראי" והוא מתגמל אותם על כך בהתחזקות של שלושה מנדטים. אותם מנדטים שגבי איזנקוט היה צריך להביא לפני הבחירות, הוא כנראה מביא עכשיו.
ומה יהיה בסוף? תפתחו יומנים ל-27 במרס. שבוע הדיונים האחרון בכנסת. אז יתרחשו כל הדילים, ההסכמות והתיקונים. למה לא כבר עכשיו אתם שואלים? כי ככה זה בפוליטיקה. אם אפשר להתקוטט, לטנף, לצעוק על היריב ועל הדרך לקבל חשיפה ורייטינג, אז למה לא בעצם.
והערה אחרונה לסיום שאין דרך לטייח אותה: תקשורת המיינסטרים שעובדת מלא-מלא על תדלוק המחאה, משלמת גם היא את מחיר חוסר האחריות. נכון להיום הערוצים הללו מופסדים "על הנייר" ב-50 מיליון ש"ח, 2% רייטינג שנתי שנדדו לערוץ 14. סביר להניח שעד סוף הגל הנוכחי ינדדו עוד אחוז או שניים. בתעשיה הזו יודעים כולם: מי שעבר, כבר לא יחזור.
