אנו עומדים בפתחו של חודש ניסן, חודש המסמל התחדשות וצמיחה, ניסן מלשון ניצן. חודש המציין את בואו של זמן האביב ואמירת ברכת האילנות. ברכה זו היא מברכות הנהנין ומיוחדת במינה המבשרת לנו תקופת פריחה וחידוש הטבע והתעוררות הבריאה מתרדמת החורף.
אחד משמותיו של חג הפסח, הוא חג החרות. הכינוי "זמן חרותנו", מקורו בנוסח התפילה שהפך לחג החרות. כידוע, אי-אפשר להגיע לידי חרות ללא רוחניות - החרות תלויה באדם. הוא המחליט אם להיות עבד או אם להיות בן-חורין. במצרים היו עם ישראל במעמד של עבדים. כאשר יצאו ממצרים קבלו מעמד של בני חורין. גם כאשר יצא העם שוב לגלות ולעבדות לאחר כל חורבן, לעולם לא חזרו להיות עם של עבדים כמו שהיו במצרים. חז"ל אמרו במסכת שבת: "כל ישראל בני מלכים הם" (קי"א, ע"א). ובן מלך נשאר בן מלך במהותו גם כאשר נמצא בגלות או בשבי.
חג הפסח, זמן חרותנו, מהווה עבורנו תזכורת למשמעותה האמתית של החרות. חז"ל אמרו במסכת אבות: "אין לך בן-חורין אלא מי שעוסק בתורה" (ו', ב'). חיי האדם מורכבים משלושה רבדים.
א) החלק הרוחני שבו, החיים הרוחניים שלו.
ב) הגוף האישי הפיזי שלו.
ג) השילוב של הרוחני והפיזי המקשר אותו עם העולם סביבו.
אין ספק כי חג הפסח זמן חרותנו מורה לנו כי על האדם להיות "בן-חורין" בכל שלושת הרבדים הללו, ובאופן שלא תהיה התנגשות ביניהם. אלא אדרבה - הם ישלימו זה את זה לכדי חרות אמתית ומושלמת. כאשר עם ישראל היה בגלות מצרים, הוא היה משועבד למצריים בכל שלושת הרבדים.
א) עם ישראל היה בשעבוד רוחני ומוסרי תחת השלטון המצרי. המוסריות של העם המצרי הייתה בשפל המדרגה, עד כדי כך שמצרים מכונה בתורה ערוות הארץ.
ב) המצרים העבידו את עם ישראל בפרך. העם היה בשעבוד גופני איום.
ג) גם מבחינת הקשר עם הסביבה - עם ישראל היה משולל כל זכויות של רכוש. הם היו אמורים להיות זכאים לזכויות אנושיות, והדבר נשלל מהם. אין לך דוגמה יפה יותר מהתיאור של התורה שאפילו תבן לבנייה לצרכי המצרים, מנעו מהם בהוראתו של פרעה.
יציאת מצרים, היציאה לחרות ולעצמאות, והיותו של העם "בן-חורין" הייתה אף היא בכל שלושת הרבדים הללו.
א) עוד בהיותם במצרים אמר להם הקב"ה "משכו וקחו לכם צאן ושחטו הפסח" (שמות י"ב, כ"א), חז"ל למדו מכאן "משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצווה" (רש"י במקום בשם המדרש). עם ישראל משך ידיו מעבודת האלילים המצריים, ולא זו בלבד שהוא פסח עליהם אלא הפגין בפומבי את אפסותם של האלילים. הייתה זו חרות הנשמה. חרות רוחנית.
ב) עם ישראל יצא לחרות גופנית ממצרים, שחרור מלא "ביד רמה" מתוך שירה וזמרה והודיה לקב"ה - אז ישיר משה.
ג) בצאתם ממצרים יצא העם "ברכוש גדול", עם כסף וזהב ובגדים בעלי ערך.
חג החרות מהווה עבורנו לקח שעלינו להיות בני חורין בשלושת הרבדים הללו. לא די באחד או בשנים מהם, חרות מוחלטת זו החרות שבכל שלושת הרבדים אין האדם משועבד. זו החרות של יציאת מצרים וזו החרות של "זמן חרותנו".
בליל הסדר בו אנו שותים את ארבעת הכוסות, כנגד ארבעת לשונות הגאולה: "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי". שלושת הלשונות הראשונות מסמלות את היציאה וההצלה ממצרים, והלשון הרביעית מסמלת את מטרת יציאת מצרים שהיא מתן תורה. זו אפוא המשמעות של בני חורין - אלו שחופשיים למלא את רצון הבורא. הגלות המצרית הייתה מעין גיבוש של העם, וחג הפסח הוא היום המסמל את הגאולה שבו הפכנו לעם שראוי לקבל את התורה.
