כשהספק מתחיל לנקר

בתוך בליל האירועים הקשים, בתוך תחושת הכאוס שסוכני המיאוס מחוללים אט אט ובשיטתיות על-פי הספר, ע"ע א. ברק, בתוך מפגני השנאה, ממיצג השפחות ועד מיצג פרעה הרשע בדמות ראש הממשלה. בתוך ים ההסתה וברית הבריונים בין חלק מהתקשורת למבקשי רעתה של ממשלת ישראל, בתוך נרמול הסרבנות, אכיפה בררנית, בתוך סתימת הפיות, ביטול חופש הביטוי ו"הגנה על הדמוקרטיה" באופנים הפשיסטיים והדיקטטוריים ביותר, התפיידה לה והתאדתה עד כי לא קיבלה את תשומת הלב הראויה עוד פרשה של אנשי ביטחון המרגלים במודע, או שלא במודע, כנגד מדינת ישראל.

פעמים רבות כשעולות שאלות, תהיות, ספקות, בדבר מעשים, כוונות או תוכניות המיוחסות לדמויות מפתח בביטחון המדינה ובקרב חלק מהפוליטיקאים ומשרתיהם התועמלנים בתקשורת ובמערכת אכיפת החוק, אני דוחה אותם כקונספירציות, כחלומות שווא, כדברי הבל ורעות רוח. פוליטיקת ביבים. אני מסרב להאמין שהאמורים להיות לי לחומה בצורה ביום צרה ולקיר הפלדה ביום פקודה ימעלו ויבגדו באמון שהעם נתן בהם.

כן, יש שיאמרו, תמים שכמוך, הרי היית אמור כבר להתפכח מהממלכתיות בה אתה נאחז ולזהות את הסימנים שעל הקיר, כדי להבין שיש דברים בגו. הרי האמריקנים עצמם חשפו את דבר נטרול התקיפה האירנית שתוכננה על-ידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון דאז אהוד ברק, על-ידי הדלפה מתוכננת של חלק מראשי זרועות הביטחון לממשלו של ברק אובמה הפרוגרסיבי, אירוע שלא רק שלא הוכחש אלא פורסם כאירוע מציל ישראל.

הניו-יורק טיימס דיווח כי הנהגת המוסד עודדה את אנשי הארגון ואת אזרחי מדינת ישראל להשתתף במחאות נגד הרפורמה המשפטית. צריך לקרוא שוב ושוב את החשיפה, לצבוט את עצמך, לנשום עמוק ולעבד את הידיעה המזוויעה, המטלטלת. לשבת, ללגום מים צוננים ולהמתין להכחשה הצפויה. שאכן הגיעה.

ממשלת ישראל החדשה, כמו מדינת ישראל, נמצאת תחת מתקפה רב זירתית בביטחון הלאומי, בחוסן המתערער באופן שיטתי על-ידי סוכני כאוס ברמות שונות ובארגונים מגוונים. מופע הסרבנות האיום והנורא המתרחש לנגד עיננו וקורע את הצבא באופן המופקר והנורא, חלק מגנרלים מעוטרים, מהוללים, רתמו את עברם המפואר, את דרגותיהם כדי לחולל את הנזק הגדול ביותר בתוככי הצבא. צמרת צבאית מכילה, עוטפת, סופגת, מתגוננת אפשרה לנרמול הסרבנות, דבר שהיה אמור להחריד כל אדם בעל אחריות, שהיה אמור להבהיר כי אסור להכניס את הצבא לפוליטיקה, בלי שמא, אולי, פן, אבל, אך קם והיה והפיל את הצבא לקרשי הסרבנות.

הרבה אחרי שתסתיים המחאה, יימוג המאבק, יגיעו להסכמות או שלא, את הנזק הנורא והכמעט בלתי הפיך של נרמול הסרבנות ייקח שנים רבות לשקם. הנזק הכמעט בלתי הפיך מול אויבים מבית ומן החוץ, נזק אסטרטגי ופגיעה קשה מאוד בחוסן הלאומי.

אחרי שממשרד ראש הממשלה יצאה הודעת הכחשה מוחלטת על עידוד המאבק והמחאה על-ידי אנשי הביון הישראלי, לצערי משהו בתוכי נסדק ברמת אמינות ההודעה. חוסר האמון גבר והתעצם דווקא לאחר שהתועמלנים והמתחזים לעיתונאים מיהרו להפיץ את ההודעה, לצייץ בעליזות של, "אמרנו לכם", "המחאה היא עממית", מן חוש הומור לא מפותח במיוחד.

כעת נותר רק להמתין בדאגה ובחשש עצום לדעת האם המהפכה הצבאית המתרחשת בראש חוצות בהובלת חלק ממובילי ומניעי המחאה המופקרים וחסרי האחריות, היא עובדה או עוד קונספירציה של ימנים הוזים ומבוהלים מהשפחות עם הגלימות האדומות, הקריאות למלחמת אחים, מרי אזרחי, סרבנות, משיכת כספים, מבאישי ריח המדינה בעולם, מחלק מהגנרלים אפורי השיער מלאי העזוז לייצר אנרכיה, מההיייטקיסטים, וגידולי המים, ממערכת משפט מוטה ומזרועות אכיפת חוק שחברו להם יחדיו. הלוואי ואתבדה.