"אסון המטיילים בעין גדי" 1942

אחד האסונות הגדולים בתולדות הישוב בארץ שהסעיר את הישוב היהודי בשנות ה-40 ודומה כי נשכח משהו ולא ידוע לרוב רובו של הציבור היה "אסון המטיילים בעין גדי", שאירע אור ליום 9 באפריל 1942 בפתח נחל ערוגות באזור עין גדי.

בחול המועד פסח שנת 1942 יצאו למעלה מ-150 נערים ונערות חניכי קיני "השומר הצעיר" מפתח תקוה, תל אביב, ירושלים ועוד, מלווים במדריכים לטיול למדבר יהודה ולמצדה. הוא היה אמור להימשך 6-5 ימים. מה שהיה אמור להיות טיול חוויתי מהנה של נערים חברי תנועת נוער הפך לאסון בו קיפחו חייהם שמונה בני נוער - 7 חניכי תנועת "השומר הצעיר" ובהם נערה ואיש פלמ"ח נער בן 17 בלבד! שליווה ואבטח אותם, ועוד כמה עשרות נפצעו מרסיסים, חלקם קשה. האסון נגרם כתוצאה מפיצוץ רימון או רימוני-יד שהונחו ליד מדורה. אחד מהמדריכים בטיול היה המשורר נתן יהונתן שהיה אז בן 18 והיה עד להתרחשות הפיצוץ ופינוי הנפגעים.

גם בחלוף 73 שנה מאז האסון דומה כי לא הכל סופר וידוע על ההשתלשלות המדויקת של האירועים וכיצד בדיוק הגיע הרימון אל תוך או קירבת המדורה. לאחר האסון פתחה משטרת המנדט בחקירה ותחקרה חלק מהנערים, אולם הייתה זו חקירה שטחית. המעורבים בטיול משיקולים שלהם לא תמיד שיתפו פעולה עם חוקרי המשטרה הבריטית שחקרו את המקרה.

מסע רגלי מחברון למצדה

הנערים ומלוויהם יצאו לטיול למחרת ליל הסדר ב-5 באפריל שנת 1942. מסעם הרגלי החל בכפר בני נעים, מזרחית לחברון, אליו הגיעו באוטובוסים ערביים מירושלים. כל מטייל נשא עמו שתי מימיות. את המסע הובילו חנוך רוזנברג מקיבוץ בית אלפא, וצבי אטקין מקיבוץ חצור.

חניכי ומדריכי "השומר הצעיר" ומלוויהם חצו את מדבר יהודה ולאחר מסע רגלי לא קל של עשרות קילומטרים ובערב הגיעו למרגלות הר מצדה. שם הקימו מחנה ולנו למרגלות ההר. למחרת ב-8-7 באפריל עלו לפסגת מצדה, שוטטו בראשו, והשתתפו בטקסים במהלכם הוקרא בפניהם נאומו האחרון של אלעזר בן יאיר. במצדה פגשו מטיילי "השומר הצעיר" בטיול של תנועת "הנוער העובד". את טיול "הנוער העובד" איבטחה כיתת אנשי פלמ"ח מצוידים בנשק ורימונים. מאחר שאמצעי ההבטחה של מטיילי "השומר הצעיר" היו דלים והשלטונות הבריטים ששלטו אז בארץ אסרו החזקת נשק ללא רישיון, הורה מפקד הכיתה כי שני אנשי פלמ"ח חמושים בכלי נשק וברימונים שליוו את טיול "הנוער העובד" - יעברו ללוות את המשך טיול חניכי "השומר הצעיר" וכך היה. השניים היו צבי ריזנברג מבאר טוביה ויהושע קאווארסקי.

לאחר שירדו מטיילי "השומר הצעיר" מהר המצדה, פנו לנוח ולישון על שפת נחל ערוגות ליד עין גדי, כשיעדם הבא הוא קלייה שבצפון ים המלח. דבר לא בישר על האסון הקרב העומד להתרחש: היציאה לכיוון קליה תוכננה לשעה 2 בלילה. החניכים הדליקו מדורה כדי להתחמם מעט לפני יציאתם לדרך, אחד מרימוני היד שהיה שייך ככל הנראה למאבטחי הפלמ"ח נפל לתוך המדורה או בקרבתה והתפוצץ. הפיצוץ היה חזק מאוד ומיד לאחר מכן נשמעו מכל עבר זעקות כאב. במקום פרצה בהלה ומנוסה, היו מקרב משתתפי הטיול שסברו כי בדואים תוקפים אותם ויורים לעברם.

הפצועים נותרו בשטח ללא טיפול רפואי מקצועי

ראשי המסע חנוך רוזנברג וצבי אטקין רצו לכיוון קלייה מרחק כמה עשרות קילומטרים ממקום האסון להזעיק עזרה, מותירים את בני הנוער גונחים וזועקים. המדריכים, ובהם המשורר נתן יונתן שהיה אז, כאמור, בן כ-18 ניסו לסייע ולטפל בפצועים באמצעות ציוד העזרה הראשונה הדל שהיה ברשותם ולעודד את רוחם.

עם עלות השחר ניגשו מדריכי הטיול ובני הנוער שניצלו מהאסון לגבעות שממול ים המלח ואותתו לעזרה בעזרת סדינים ושמיכות לסירות ודוברות של מפעל האשלג ששייטו בים המלח בין מפעל האשלג בקלייה שבחופו הצפוני של ים המלח לבין המפעל שבחוף הדרומי בסדום. אולם אנשי כלי שייט אלה ככל הנראה לא הבחינו בהם. רק בשעות הצהרים כשהפצועים וההרוגים מוטלים במקום במשך שעות רבות הגיעה סירה למקום ואנשיה כשראו את המצב הזעיקו עזרה במכשיר הקשר. למקום הגיעה סירת נוסעים גדולה עם רופאים וצוות רפואי. הפצועים הועלו על הסירה שהפליגה לקלייה. בקלייה המתינו אמבולנסים ורופאים שפינו את הפצועים לבית חולים "הדסה" בהר הצופים. יתר המטיילים פונו בסירות משא לקלייה ומשם באוטובוסים לכיוון תל אביב.

כמה מהפצועים, מתו כעבור מספר ימים בבית החולים. חשוב לציין ולהדגיש כי ההרוגים והפצועים נותרו בשטח כ-9 שעות לפחות עד שקיבלו טיפול רפואי של הרופאים ויתכן מאוד שחיי כמה מהם היו ניצלים לו קיבלו טיפול רפואי מקצועי ומהיר יותר.

הרוגי אסון המטיילים בעין גדי

באסון נהרגו: מרדכי פולצק, יהודה פולט, בלפור בן-ניסים מגדוד "ניר" בקן "השומר הצעיר "בפתח תקוה (קבורים בבית העלמין סגולה) אסתר אסמן, אורי ערב, מיכאל פוקס, משה עזרא, מקן "השומר הצעיר" בתל אביב. כן נהרג מאבטח הטיול איש הפלמ"ח צבי ריזנברג מבאר טוביה. ריזנברג, בן 17 בלבד במותו, בן לצפורה ואברהם מראשוני עין חרוד, נקבר בבית העלמין הצבאי בבאר טוביה. המדריכים והמאבטח שנהרגו באסון הוכרו כחללי מערכות ישראל.

האסון הסעיר את בני היישוב היהודי בארץ דאז ועורר שאלות וביקורת קשה על חוסר אחריותן של תנועות הנוער בצאתם לטיולים הרפתקניים ומסכני חיי אדם. חשוב לציין כי טיול "השומר הצעיר" למצדה שהסתיים באסון נערך לאחר הפסקה ארוכה במסורת המסעות למצדה שהיו נהוגות בקרב תנועות הנוער, לאחר שבפסח 1934, במסגרת טיול של תנועת-הנוער "המחנות-העולים", נפלה מצוק נערה בת 14, שרה רבינוביץ' מירושלים ונהרגה.

האנדרטה לזכרם

שנה לאחר אסון המטיילים עין גדי יצאה קבוצת מדריכי החניכים מקן פתח תקוה, ובראשם המשורר נתן יונתן, לאזור האסון בעין גדי. והקימה גלעד מאבן מקומית עליה נחרתו שמות ההרוגים ומילים שניסח נתן יהונתן: "עובר אורח, דום! כאן נפלו בעליית השומר-הצעיר למצדה פסח תש"ב. הם פלסו נתיבות, המסע לא נגמר מלכת".

בתחילת שנות ה-70 הוקמה למרגלות השביל העולה למעיין עין גדי אנדרטה לזכר הרוגי האסון. את האנדרטה עיצב ותכנן האדריכל דן צור שאחיו מיכאל פוקס נהרג באסון. האנדרטה, עוצבה כספסל בטון מעוגל, המסמל את הישיבה סביב המדורה, ושולב בה לוח האבן שכתב נתן יהונתן.