המחרים את המחרים פטור

האנג'לים הפתטיים

אחרי שטייסים, מלאכי שמיים החרימו את צה"ל ואת יחידות המילואים שלהם, אחרי שהאנג'לים (משקיעים ובעלי קרנות SEAD להשקעה בשלבי ההזנק הראשוניים) של ההייטק יצרו צונאמי כלכלי שלילי בתחום הייצוא המרכזי שלנו, אחרי שמלאכי החבלה של עמלות הבנקים והטייקונים עשו עלינו עליהום, אחרי כל אלה מייללים האנג'לים הללו על כך שחרדים רבים מחרימים את הפאקאטע מאפיית אנג'ל ויקנו לחם ממאפיה אחרת.

חלילה, אינני מזלזל בתעשיית הלחם, אינני מזלזל במאפיית אנג'ל, אבל מה זו מאפיית אנג'ל לעומת חיל-האוויר, לעומת ההייטק הישראלי, לעומת הבנקאות הישראלית. השמאל הישראלי מחזיק כבני ערובה את הכלכלה והמשפט, מחרים את מערכתו השלטון המרכזיות, מבריח לחו"ל את מחוללי ההכנסות של מדינתנו, והחרדים המסכנים מחרימים כולה מאפיה, והם הופכים לאויבי העם. נראה מצחיק לא?

החרדים לא יודעים כמה הם צודקים, כי המענה לכל ההתנשאות הזו של העשירונים העליונים, הליבראליים" "הדמוקרטים" היא לאיים להם על הלחם. להם יש כוח בעננים עם הרבה לופט געשעפטן, אבל בסופו של דבר הכוח נמצא בידי הצרכנים, אלה שיכולים עם הכסף (הקטן) שלהם להקים חברות ולהרוס אותן בהינד עפעף, הצרכנים שברצותם קונים מספק א' ברצותם קונים מספק ב', ברצותם קונים מוצר א' וברצותם קונים מוצר ב', שוק חופשי לא? ליברליזם, דמוקרטיה!!

מובילי המחאה הנסתרים לא יודעים כמה הם טעו. הם ניצחו בקרב אך יובסו במערכה כולה, אלפי שנים החרדים האלה לא נוצחו, ככל שהיכו בהם כן הם רבו וכן הם פרצו, ממלכות קמו וממלכות נפלו, בית מקדש קם ובית מקדש חרב, והחרדים כמו נחום תקום, מתכופפים וקמים, מתכופפים וקמים.

מובילי מחאה נעלמים שלי, נגד החרדים לא יוצאים לקרב, נגד נצח ישראל לא יוצאים לקרב, כי מיטב הטכנולוגיה ומיטב הטילים לא יוכלו להם, עם קהילות החרדים ועם נצח ישראל מתמודדים בשיח, בהכלה, בקבלה של האחר, בהבנה של צרכיו המיוחדים, ולא עם עקרונות מטומטמים וחולניים של שוויון, אשר מדרדרים את המדינה לסף כיליון.

איך ומתי מגייסים את החרדים לצבא

ולא אוכל בלי להיות מאוד קונקרטי. האם כואב לי כפי שכואב לרבים שחרדים רבים לא מתגייסים? כואב לי, אך בניגוד לשמאל הפתטי, אני סבור שאין לכאב הזה פתרון אינסטנט, אני סבור שכל ניסיון למצוא לנושא הזה פתרון אינסטנט רק מחריף את הבעיה.

תקיפה עקיפה

אני אתן לכם דוגמה ממני, אני בן 69, הייתי מת להיות בן 20, 30, אך אני לא מתאמץ לחזור לאחור בגיל, כי אני מאמין שעל אף שהדבר מאוד קוסם ורצוי, הוא לא ריאלי, אז הורדתי קצת באוכל והתחלתי לעשות קצת ספורט, ירדתי קצת במשקל, אני קשוב יותר לרעיונות חברתיים של רעייתי, אני משקיע הרבה בנכדים, להיות צעיר איני יכול, אז אני מכיל את גילי המופלג, חי אתו בשלום, ומנסה להרגיש ככל האפשר צעיר על-אף עול השנים.

מה שאני עושה בעצם הוא שאינני תוקף את הבעיה חזיתית, כי עם הטכנולוגיה של היום אני מאמין שאכשל, אך אני לא מוותר, אני עוקף את הבעיה, בניסיון די מוצלח להגשים תכלית זהה או לפחות קרובה לתכלית של חזרה לאחור במנהרת הזמן.

במקביל הרפואה שוקדת כל הזמן על הגדלת תוחלת החיים, היא גם שוקדת על איכות החיים כל עוד אנו חיים, כך שאם אני מסתכל מהסוף לאחור, ייתכן שאני באמת נעשה צעיר מיום ליום, כי יתרת השנים שלי על פני האדמה מתארכת על-אף שכרונולוגית אני מזדקן. ומי קבע שאת הגיל קובעים מהלידה? אולי צריך בכלל לקבוע אותו לאחור מהגיל הממוצע של תוחלת החיים? ומה זה חשוב כמה שנים חלפו מאז נולד האדם? הפרמטר החשוב הוא פרמטר צופה עתיד, היינו כמה שנים נותרו לו לחיות חיים מלאי משמעות. ואחרי שהתפלספנו, מה הקשר לחרדים?

תקיפה עקיפה של נושא גיוס חרדים

אין כל תכלית בתקיפה ישירה של נושא גיוס החרדים. מרבית החרדים, כמו חיילי העיתון במחנה, כמו חיילים בגלי צה"ל וכמו ג'ובניקים לרוב, לא משרתים בצבא. חלקם לובשים מדים שחורים, חלקם ירוקים אך הם אינם משרתים בצבא, חרדים רבים משרתים בכוחות הביטחון, זק"א, עזר מציון, יד שרה, הרב פירר והארגון המופלא שלו, אך את זאת אנו נוטים לשכוח.

את התקיפה העקיפה של נושא גיוס החרדים עלינו להתחיל בגיל בית הספר היסודי, עם הסכמה על העמקת השורשים הליבראליים בחינוך החרדי והעמקת השורשים היהודיים בחינוך הכללי, והשורשים הליבראליים בחינוך החרדי לא יהיו לימודים על חופש דת וחופש מדת, אלא לימודים כלליים אשר יאפשרו לצעירים החרדים לקבוע את דרכם עם הגעתם לגיל 18. הם ידעו אז מספיק אנגלית, מספיק מתמטיקה ומספיק פיזיקה על-מנת להחליט על עתידם, מה שאינם יכולים להחליט היום עקב מחסור בכלים בסיסיים.

ואיזה שורשים יהודיים נעניק בחינוך הממלכתי? האם יתפללו כל יום? לא, אבל יידעו מהי תפילה, ומי שירצה, יתפלל, האם יניחו תפילין כל בוקר? לא אבל יידעו מה זה תפילין ומי שירצה יניח. האם יילכו לבית כנסת, כן ודאי שילכו פעמיים או שלוש בשנה לבית כנסת, ישתתפו בחוויית התפילה, הקריאה בתורה.

ומה יגידו החרדים להכעיס? הם יגידו אותו דבר כמו החילונים להכעיס, והבעיה המרכזית היא שלחילונים להכעיס אין אלוהים, צריך לשכנע אותם אחד אחד, הם עיקשים כמו פרד, ואילו לחרדים יש אלוהים, יש להם רבנים, יש שם עם מי לדבר. זה יהיה קשה, מורכב, אבל אם יהיה איזון, אין לי ספק שזה יצליח.

יהודית ודמוקרטית

אנו בנינו מדינה יהודית ודמוקרטית, אך במו ידינו השלומאליות, קראנו אצל החילונים ליהדות "הדתה", ולמקצועות כללים קראנו אצל החרדים "שמד", ובמצב כזה ה"יהודית" ו"הדמוקרטית" הן דווא קווים פרלל ניקגדה ייפגשו, או בעברית, שני קווים מקבילים אשר לעולם לא ייפגשו. את הקווים האלה אין לקרב בגיל הצעיר, כל עוד הילדים הם בסמכות ההורים, יש מקום לאפשר להורים לממש הלכה למעשה את סמכותם, אך בכל גיל חובתנו לתת לילדים את הכלים להחליט לעת בגרותם.

אם נצליח לעקר את ה"הדתה" ואת ה"שמד" מהלקסיקון, יישארו קהילות, יישארו קבוצות, אך ייפלו החומות, בעיקר חומות הבורות והחומות שבלב, ואם ניכשל, נצא שוב לגלות, ירדפו אותנו, ישמידו אתנו, והנכדים החילוניים של רבני הישיבות, יקימו צבא לוחם, יכבשו את אדמות הארץ ונתחיל את סיפור מהתחלה.

וחזרה לאנג'לים

אין שמחה כמו שמחה לאיד, אנג'לים רבים בהייטק, בוכים מרה על החרמת מאפיית אנג'ל, מלאכי החבלה של הבנקים ובעלי ההון כנ"ל, טייסים סרבנים, מלאכי השמיים, האנג'לים של חיל-האוויר ממש מזועזעים מהחרם, על דאטפת אטיפוך וסוף מטיפייך יטופון או כפי שאמרנו בילדותנו: הכל חוזר אליך וחרא בידיך.

קיבלנו קריאת השכמה. אין שום תועלת בלהיות צודקים, בואו נהיה חכמים, אין שמחה כמו שמחה לאיד, אך שמחה לאיד היא שמחתם של טיפשים, טיפשים שאיבדו את הדרך, טיפשים שאיבדו כל ערך, ויש להם עדיין הזדמנות להתחרט.