לו"ז לאומי, "לאן" למחאה

מרדכי זאב פייארברג, שהלך לעולמו בדמי ימיו - בן 25 - כתב את "לאן" אשר הפך לקלאסיקה בספרות העברית וידע באמצעות נחמן המשוגע כי היעד הוא ללכת לארץ-ישראל. עתה הגיע המועד לתהות לאן פניה של תנועת המחאה בארץ-ישראל עצמה. התשובה אינה קלה.

• מכל בחינה תביעת אביגדור ליברמן ומרב מיכאלי, ומחוץ גם אהוד ברק ומשה (בוגי) יעלון ודן חלוץ לפרוש משיחות הכלום-כלום במשכן הנשיא נבונה ומהותית. אך נראה לי כי רוב ציבור המוחים מעוניין להעניק הזדמנות נוספת לשלום הבית הלאומי, ולמרות שהוא יודע כמו בצלאל סמוטריץ' כי בנימין נתניהו "שקרן בן שקרן" יש בו נכונות להמתין.

להערכתי העמדה החלופית של יאיר לפיד - מין Fall back position - נכונה ואחראית, ובניסוח שרק אני אחראי לו היא כזאת: עד 15 ביוני תיבלם החקיקה הקשורה בהרס הוועדה למינוי שופטים, ובתאריך זה תבחר הכנסת את נציגיה כאשר אחד מהם בא משורות האופוזיציה, ורק לאחר שהיא גם תכונס - ניתן להמשיך בשיחות ולהגיע לפשרות, שיש בהן ויתורים הדדיים.
מציאות כזאת תהיה הישג מרחיק לכת של תנועת המחאה, אך ראוי יהיה להצניע את החגיגות כדי לא להלבין את פני היריב ברבים, ולחתור עימו להבנות נוספות. זוכרים את הנוכרי שביקש מהלל הזקן לגיירו וללמדו את התורה על רגל אחת? נענה לו מנהיג הדור בהסבירו כי "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", והשאר לך וגמור בזמנך הפנוי. כך גם כאן. אם תיעצר החקיקה הדיקטטורית בנושא הוועדה למינוי שופטים זה העיקר, והשאר - כפי שנאמר במקור - "זיל גמור".

• ביבי כמנהגו המגונה מבטיח דבר והיפוכו. את רון דרמר וצחי הנגבי הוא ישלח בקרוב לבית הלבן ויישבע בנקיטת חפץ כי ההפיכה המשפטית עברה מן העולם; שכן בלי זה לא יוזמן אל ג'ו ביידן. אבל לבוחריו שהסית והסיט ללא הרף, ולמבקריו מבית כמו יריב לוין, הוא מבטיח כי ההפיכה המשפטית תחזור גם תחזור, רק תנו לו זמן. הסתירה הזו אינה מפריעה לנתניהו. הוא רגיל להבטיח דבר והיפוכו. מה יעשה? תלוי מה כדאי לו, אישית, במועד ההכרעה.

• ראש הממשלה הטבולה באמרה "חורבן הבית" יודע היטב כי מאז החל מהלך ההפיכה הדיקטטורית חדלו ההשקעות לזרום לישראל, והמשק הלאומי ניצב בפני מפולת. הוא גרם לכך. הוא גם יודע כי נכון הסבירה קרן מרציאנו כי יותר מ-1% בעליית הריבית שקבע בנק ישראל הוא תוצאה מהחקיקה הפרועה של הצמד יריב לוין ושמחה רוטמן, והנוהים אחריהם בין אם מזדון ובין אם עקב סיכול דעת.

• בכל נושא ונושא אחר יהיו פשרות, ושני הצדדים ייצאו מאוכזבים, ואם תהיה בכך הדדיות אפשר כי תתקיים זמן רב ותאפשר למדינה היהודית והדמוקרטית להתפנות לסוגיית היחסים עם הפלשתינים ולמצבה הביטחוני ולתיקון הנזק הכבד הנגרם מדי דקה למשק הלאומי עם התקציב המעוות שאושר לפנות בוקר במליאת הכנסת.