אשמת פריז וגאולת שומרון

לנוכח צרפת הבוערת באש האיסלאם הרדיקלי ראינו את צה"ל פועל בג'נין לביעור קני הטרור. המאבק על ביטחון היהודים בצפון השומרון קשור בתהליכים ההיסטוריים שהבשילו במהומות באירופה.

שתי זירות נפגשו על מסכי הטלוויזיה השבוע, בצרפת ובג'נין, לכאורה צירוף מקרים. רק לכאורה. צרפת בוערת במה שנראה כהתקוממות נגד קיומה. מהומות קשות גם בבלגיה ובשווייץ. גרמניה, סקנדינביה ובריטניה ממתינות לתורן. המלחמה הזאת לא הגיעה בהפתעה; היא פרי תהליך בן מאות שנים, שבמסגרתו אירופה ביטלה שני מוסדות חשובים לקיומה כציוויליזציה: המסורת הדתית והלאומיות.

תהליך החילון, מתקופת הרנסנס, דרך המהפכה הצרפתית ואביב העמים, היה חשוב להתפתחותה של אירופה. הוא הפריד בין הכנסייה למדינה ושחרר את המדע מדוקטרינות דתיות שבלמו את המחקר המדעי. המיעוטים קיבלו זכויות אזרח, ובתוכם היהודים, שלראשונה זה זמן רב יצאו מהגטו הפיזי והחברתי ותרמו לאירופה את מיטב המוחות בכל תחום אפשרי. עם זאת, תהליך החילון רוקן את הכנסיות וסילק את האֵל מהספירה הציבורית.

באמצע המאה הקודמת, כשהעילית האינטלקטואלית הביטה בזוועה על שתי מלחמות העולם, היא אבחנה את שורש האסונות ברעיון הלאומי, גם הלאומיות הבריאה מבית מדרשו של ג'וזפה מאציני. עבורה, הלאומיות הובילה בהכרח ללאומנות ולשנאת זרים, ומזה לפשיזם, נאציזם וחוליים חברתיים נוספים. תגובת הנגד הייתה הקמת האיחוד האירופי ששאף לבטל את ההבדלים בין המדינות החברות בו, ובמקביל פירוק שיטתי והשמדתי של הלאומיות ודה-לגיטימציה שלה בשיח הפילוסופי ובמדע המדינה.

הרעיונות הללו קודמו גם על-ידי ברית המועצות וסוכניה, שהאינטרס שלה לפרק את הסולידריות המערבית היה ברור. כיום, ממרחק של יותר ממאה שנה מאז המהפכה הסובייטית, אפשר לראות עד כמה היא החשיבה רעיונות ופחות התחשבה באנשים. עשרות מיליונים הוקרבו על מזבח הרעיון הקומוניסטי, ועמים שלמים דוכאו מאחורי מסך ברזל. בחפזונה להיפטר מהקליפות הרעילות, השליכה העילית האירופית גם את הפרי: הצורך האנושי להשתייך לקולקטיב לאומי שלא רק מספק ביטחון ותנאים כלכליים וחברתיים משופרים, אלא מעניק לחברים בו זהות ייחודית ומחבר אותם על רצף היסטורי בעל אתוס ושפה מיוחדים המסבירים את הקשר עם הארץ המסוימת שבה הם חיים.

כיבוש רומא

זה נחמד להיות אינדיבידואליסטים, קוסמופוליטיים ואוניברסליסטים, אבל נפש האדם מבקשת את משמעותה בתוך משפחה, עם ולאום. כאמור, העילית החברתית לא נזקקה לממד הדתי ודחתה אותו בבוז, אבל הותירה את ההמונים ללא הפונקציה המארגנת של חייהם, שהעניקה פשר לסבלם ולחייהם בכלל, אם נשתמש בהגדרה המצומצמת של הדת.

בזמן שאירופה הסירה את מגיניה והרדימה את אינסטינקט ההישרדות שלה, נכנסו עשרות מיליוני מהגרים, שבניגוד לקודמיהם סירבו להשתלב בחברה ושימרו את העוינות המסורתית למערב. שלא כאירופים, להם יש מסורת דתית ולאומיות, בהיותם שייכים לאומה המוסלמית המאחדת את מאמיניה בכל העולם. במסגדים באירופה מדברים על סופה של אירופה הנוצרית.

כבר לפני כשני עשורים הצהיר מנהיג "האחים המוסלמים" יוסוף אל קארדווי: "קונסטנטינופול נכבשה בשנת 1453 (והפכה לאיסטנבול)... ועתה נותר כיבוש העיר האחרת - רומא, ולכך אנו מייחלים ובזה אנו מאמינים. משמעות הדברים - האיסלאם יחזור לאירופה פעם נוספת ככובש וכמנצח לאחר שגורש ממנה פעמיים". קונסטנטינופול הייתה בירת האימפריה הרומית המזרחית, ורומא - הבירה המערבית, וכיום בירת הנצרות. הסמליות מפורשת וגלויה, ויש לה היבט מעשי מצמרר, כפי שנוכחנו לראות בשבוע האחרון.

בשיחות עם אינטלקטואלים אירופים אמרתי, שאך אירוניה היסטורית היא, שיהודי מארץ ישראל צריך לומר להם שכדי לשרוד כציוויליזציה כדאי שישובו להיות נוצרים טובים ויחזקו את הייחודיות הלאומית במקום הרב תרבותיות שכשלה. עבור רבים מהם, ישראל היא בשורה ותקווה להמשך קיומם, מכיוון שבמקביל להתפתחותנו כמדינה מודרנית מתקדמת, אנחנו מטפחים את המגינים הגדולים שאירופה זנחה: מסורת עתיקה עם רעיונות דתיים ומוסריים ולאומיות בריאה ששורשיה מגיעים עד לראשיתנו כעם עוד בתקופת המקרא. לא בכדי ישראל היא המקום היחיד בעולם המערבי שהדמוגרפיה נמצאת בקו עלייה; לא רק בציבור הדתי אלא בזה החילוני ואף בקהילת הלהט"ב שמביאה ילדים הרבה יותר מכל קהילה דומה במערב.

בפרוע פרעות בצרפת, יצאה ישראל לפעולה לביעור קני טרור בג'נין שבצפון השומרון. ג'נין הייתה בתקופת המקרא עיר לווים בשם "עין גנים" בנחלת שבט יששכר על גבול המנשה. במקום, המכונה גם "בית הגן" אירעה כנראה ההתנגשות בין יהוא בן נמשי המורד בבית אחאב לבין אחזיה מלך יהודה. "וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה רָאָה (את מה שקרה ליהורם בן אחאב) וַיָּנָס דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן. וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו יֵהוּא וַיֹּאמֶר: גַּם אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל הַמֶּרְכָּבָה בְּמַעֲלֵה גוּר אֲשֶׁר אֶת יִבְלְעָם וַיָּנָס מְגִדּוֹ וַיָּמָת שָׁם".

נוכחות קבועה

כל השמות הם מקומות בצפון השומרון. בתקופת בית שני היה שם יישוב יהודי תוסס בשם גינאי, ואחרי החורבן, למרות הכיבוש המוסלמי, המשיך היישוב להתקיים עד המאות האחרונות. במאה העשרים נעלמו משם היהודים לגמרי, ובמקום שאין התיישבות יהודית אין ביטחון. עוד בשנות ה-30, הפכה ג'נין בסיס לכנופיות ערביות שפעלו נגד יהודים ובריטים.

בקיץ 2005 נעקרו היישובים היהודים בצפון השומרון ומתיישביהם גורשו. המשוואה ההיסטורית על הקשר בין היעדר יישוב יהודי להיעדר הביטחון שבה והיכתה בנו. האזור בכלל, וג'נין בפרט, הפך לחממת טרור מסוכנת, ורגע לפני הפיכתו ללבנון קטנה, יצא צה"ל לפעולה שם. המבחן לנחישותנו הוא נוכחות קבועה של צה"ל באזור וכתישה מתמדת של יכולות הטרור שם.

עם השבת הביטחון חשוב להשיב את ההתיישבות היהודית שנעקרה. זו התשובה הציונית המסורתית: במקום שתעבור המחרשה ויהודים ייאחזו באדמת הארץ הטובה, תתווסף לבנה נוספת לקיר הברזל התודעתי אצל מבקשי נפשנו. התשובה הציונית הזאת מקבלת משנה תוקף לנוכח ניסיון פירוקה של אירופה על-ידי האיסלאם הרדיקלי. ישראל היא כיום המוצב הקדמי בהגנה על הציוויליזציה המערבית, והיישובים הישראלים בגב ההר הם חזית המאבק הקיומי הזה. כך יש להציג זאת בבירות המערב.

ובעוד אירופה בוערת וישראל נאבקת בטרור ופועלת להעמיק שורשים במולדת העתיקה, מה עושים היהודים באירופה (במיוחד בצרפת)? מתקשים לשוב הביתה לציון. עדיין אוחזים בקרנות המזבח כמו בפעמים הקודמות בהיסטוריה, עד שלא יוכלו לקיים קהילות יהודיות מפחד הפרעות. או אז יארזו את חפציהם ויחפשו מנוחה במקום אחר, לא תמיד בישראל. קשה להוציא מתוכנו את גֶן הנדודים והקיום על שורשי אוויר.

עוד בסוף המאה ה-18 האיץ הגאון מווילנה בתלמידיו לעלות ארצה ולעסוק ביישוב ארץ ישראל ובקיבוץ העם היהודי מגלויותיו. "כמעט בכל יום דיבר אלינו רבנו ברתת ובהתרגשות, כי 'בציון ובירושלים תהיה פליטה', ולא לאחר את המועד" (קול התור, פרק ה'). הוא ראה את הסכנה כבר אז והצביעה על פתרונה. האם הפעם נשמע?