בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
תפילה [צילום: חיים גולדברג/פלאש 90]
|
|
|
|
היצר והקשר
|
בס"ד - כמה ולמה: המחט והאולם, ומה הקשר לפרשה? ● סיעתא דשמיא בגשם וברוח - מה ההבדל ביניהם? ● הכל בידי שמיים - גם יראת שמיים ● ולקינוח מדרש השבוע על-פי הפרשה ומילת השבוע
|
היצר והגשר אפתח בשאלה: לְמה צריך יותר סיעתא דשמיא - לעניינים גשמיים, למשל בריאות, ביטחון, פרנסה, או לעניינים רוחניים - אמונה, קיום מצוות ויראת שמיים? הַרשו לי לנחש שהתשובה תהיה, במידה רבה של היגיון, לעניינים גשמיים. בהתמודדות חומרית עם סוגיות בריאותיות, ביטחוניות וכלכליות, כמו גם עם בעיות דיור או שידוכים, אנו חשים היטב על בשרינו את הקושי הפיזי, המוחשי, היומיומי, המלווה אותנו על כל צעד ושעל, ומתוך הקושי, כשהדברים נראים לא בשליטתנו, אנו משוועים לעזרת השם יתברך. לעומת זאת עניינים רוחניים יש בהם מרכיב אמוני מופשט, ומרכיב רגשי של יראת שמים המובילים לקיום המצוות, תחום שכולו, לכאורה, נתון לבחירתנו החופשית ואנו מרגישים בעלי הבית עליו, כשנושא קיום המצוות הוא בשליטתנו המוחלטת. ואכן, חז"ל הצביעו על כך ש"הכל בידי שמיים" כשהכוונה לעניינים גשמיים - "חוץ מיראת שמיים", אשר נתונה כאמור לבחירתנו החופשית. האומנם?! אולי תרימו גבה, אבל יש לי הפתעה בשבילכם. אני סבורה, תוך הסתמכות על מקורותינו הקדושים, כי ביראת שמיים צריך הרבה יותר סיעתא דשמייא מאשר בעניינים חומריים. תשאלו, מניין לי? ההוכחה נעוצה כבר בפתיחת פרשתנו. פרשת כי תצא פותחת בפסוק "כי תצא למלחמה על אויביך, וּנתנוֹ ה' אלקיך בידך". כפי שמסבירים בתורת המוסר וּבחסידוּת, מי הוא האויב המכריע, האולטימטיבי בה"א הידיעה של כל אדם כל הזמן? נכון, היצר הרע! ואולי מכאן הפנייה בלשון יחיד לכל אדם, לכל אחד ואחת מאיתנו במלחמתנו המתמדת נגד האויב הרוחני המר. שימו לב, במלחמת היצר, אתה רק צריך לעשות צעד ראשון ולצאת. ומי עושה את כל המלחמה עבורך? הקב"ה בכבודו וּבעצמו! השם יתברך הוא הלוחם עבורך והוא המנחיל לך את הניצחון. אחרי שיצאת לזירת ההתמודדות עם היצר, כשלב ראשון במלחמה נגדו, ה' מבצע את שני השלבים המכריעים הבאים - מהמלחמה עד הניצחון הסופי. המלחמה אומנם אינה נזכרת מפורשות, אך משתמעת מהניצחון "וּנתנו ה' ..בידך". אולי משום שהצעד הראשון בקיום המצווה הוא הקשה ביותר, אך משעברנו את המשוּכה ועשינו אותו, אנו זוכים לשפע של סיעתא דשמיא, כך שהניצחון מגיע ביעף. איזה כיף! הרצון, ההחלטה והצעד הראשון בביצוע המצווה הוא כולו שלך, והוא משקף את הבחירה החופשית שניתנה לך, למשל אתה קם ויוצא לתפילה בבית הכנסת, או את יוצאת לעשות מעשה חסד, והקב"ה מרעיף עליכם שפע של כוחות שלא להיכנע לפיתויי היצר ולבצע את המצווה במיטבה. כך גם אמרו חז"ל במלחמת היצר: הקב"ה מכריז קבל עם ועֵדה "פִתחוּ לי פתח כפִתחוֹ של מחט, ואפתח לכם פתח כפתחו של אולם". אתם שומעים טוב? אתם ביראת שמים עושים צעד קטן בלבד - אתם רק צריכים לפתוח סדק קטן, ומי עושה את כל המלאכה עבורכם? כן, הקב"ה. הכל בידי שמים ראינו את החלוקה העקרונית המסורתית לשני חלקים, של אימרת חז"ל "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים", כדי לְבַדֵּל ביניהם מבחינה מהותית בסוגיית השליטה כאשר החלק הראשון מדבר על הנושאים הגשמיים, הנתונים כולם בשליטת הבורא, והחלק השני מדבר על יראת שמיים שהיא בשליטתנו. אולם מעֵבר לסוגיה העקרונית עולה כאןֲ שאלת המינוֻן כפי שהצגתי אותה בפתיחת המאמר. מסתבר שהמינון של עזרת השם הוא פונקציה של מהות העבודה ועֶרכה, ובהתאם לכך דרגת הקושי שלה. מידת הסיוע האלוקי ורמתה נמדדות ביחס לכך. לכן נראה לי שאפשר גם לראות את כל האימרה כשהיא דנה במהות יראת שמיים בלבד. בדומה לפתיח, בפרשתנו האימרה מצביעה על כך, שדווקא ביראת שמיים הכל, כל העבודה הקשה מתבצעת על-ידי הקב"ה. אנחנו עושים רק את הצעד הראשון "החוץֶ", במקביל ל"כי תצא", הפותח את הפרשה ונושא את שמה. זאת משום שיראת שמים זו העבודה הקשה ביותר, במהותה לאין ערוך קשה יותר מהעבודה הפיזית. ולכן עיקר עבודת ה', והחלק המכריע שבה, הקב"ה מבצע עבורנו. ומה לגבי העבודה החומרית? כאן דרושה מירב ההשתדלות של האדם, על-פי דרגתו, והקב"ה רק נותן את החותמת, את הגמר, מה שניתן אולי לקרוא, על-פי הלכות שבת, "המכה בפטיסט". רוצים הוכחה? קַבלו, לדעתי, את הפסוק הנפלא במזמור התהילים "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו". אנו רואים אפוא בפסוק, שיש בונים ויש עמל, וכן לגבי השומרים: 'אם ה' לא ישמור עיר, שוא שקַד שומר". השומר מתמיד במשמרתו כלומר את עיקר העבודה הפיזית והגשמית מבצע האדם. ה' רק נותן כאמור רק את הגמר. פסוק נפלא זה דומני משמש מודל לגישה כלפי סיעתא דשמיא בנושאים גשמיים. אכן ראיתם כמה בניינים תקועים עקב קשיים תקציביים ופשיטת רגל, תופעה שהפכה כבר לנוף מוּכר. כי ה' לא נתן את ה'חותמת' הסופית הדרושה. לסיכום: "שוויתי ה' לנגדי תמיד" וּ"בכל דרכיך דעהו" בגשמיות וברוחניות, כדברי משורר התהילים ובנו החכם מכל אדם. אולם בניגוד לדיעה הרווחת המודל הגשמי הוא, על-פי הפסוק בתהילים "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו..." הוא: מירב השתדלות האדם, בחותמת של סיוע אלוקי. וביראת שמים, המודל הוא צעד ראשון לאדם - על-פי מילות המפתח "כי תצא", "חוץ" ו"קוף המחט" - במירב הסיוע האלוקי (מלחמה עד הניצחון הסופי, הכל בידי שמיים, פתח של אולם). מדוע? משום שהנושאים הגשמיים הם אירעיים, זמניים וארציים, לצורכי קיום בלבד, ולכן מעבר למאמץ פיזי או טכני, לא נדרש מהם מאמץ עליון (תרתי משמע). לעומת זאת יראת שמיים, כפי שראינו, היא בעלת ערך נצחי שלא יסולא בפז, המייקר מאוד את העבודה עליה ואת המאמץ האישי להשיגה. ולכן מעניין שהפרשה פותחת במלחמת היצר, ומסתיימת בהשמדתו בדמות עמלק. מדרש השבוע - השבת אבידה איך זה שאדם שאיבד תרנגולים קיבל עדר עיזים? שמעו סיפור: פעם אחת עבר אדם על פתח ביתו של התנא רבי חנינא בן דוסא, ושכח שם תרנגולים. מצאה אותם אשתו של התנא. אמר לה רבי חנינא שלא לאכול מהביצים שהן לא שלהם. עם הזמן התרבו מאוד האפרוחים שבקעו מהביצים, עד שמשק התרנגולים התעצם מאוד ובני הזוג לא עמדו במעמסת הטיפול בהם. מה עשה רבי חנינא? מכר אותם וקנה תמורתם עיזים. יום אחד עבר האיש, שאיבד את, ליד ביתו של רבי חנינא, ונזכר ששכח כאן את שללו. אולם להפתעתו הרבה, במקום כמה בעלי כרבולות שהשאיר, קיבל עדר עיזים. הכל בזכות מצוות השבת אבידה פלוס שקיים הצדיק בנאמנות ובעקביות רבה. מילת השבוע זוכרים את הוורט שלי אופטי-קה - מבט. אמוני חיובי. בעקבות כך קַבלו את החידוש של ב.ו. פרקטי-קה - עשייה חיובית בהשראת האמונה.
|
תאריך:
|
27/08/2023
|
|
|
עודכן:
|
28/08/2023
|
|
ציפי לידר
|
|
הרפורמה והמחאה מתכנסות לרגע היסטורי שבו יצטרך בית המשפט להחליט האם הוא מגביר את הכאוס או מגלה אחריות ונסוג. על אסתר חיות ועל שלושה טקסטים מחאתיים.
|
|
|
התמרדות העילית הישראלית לנוכח תוצאת הבחירות בנובמבר הייתה מתוכננת מראש כפי שמעידות קלטות משיחות אהוד ברק עם חבורת הטייסים 555 וממנשרים, שכתב אבינועם ברוג, אחיו. גם האלימות המסלימה בהן מתוכננת בזדון, תוך ידיעה ברורה, שחונטת המשפטנים - היועצת המשפטית לממשלה, פרקליט המדינה והשופטים - חברים בקשר הזה יחד עם בכירים מהצבא, מערכת הביטחון והמשטרה.
|
|
|
לא זכורה שפתיחתה של שנת לימודים לא לוותה בהכרזת שביתת מורים. כן, כך אף מתקופת הלימודים בבית הספר היסודי. זו הייתה מסורת, שהופרה אולי בפעמים יחידות. אבל השנה, בניגוד לשנים קודמות, זוכה יואב קיש שר החינוך לקבלת פנים המתלווה אליה גם אנחת רווחה. אם תימשך המסורת של שביתת מורים, או תופר, אין זה כלל משנה. הסיבה: ההורים כולם, הורי תלמידים ותלמידות, נרגעו: שר החינוך שב ארצה, בריא ושלם מחופשתו באיים המאלדיביים. הוכחה לנוכחותו הרחק מכאן, הייתה צילומו בעת חופשה ולגופו בגד ים. אבל, נראה כי השר קיש ראוי לו שיבקש את סליחת ההורים: הרי ימי חופשתו הופרו במאמרי דעה על כי למרות האיום בשביתה, מצא לנכון כבוד השר להעדר מזירת המו"מ על שכר המורים. כי זאת לדעת, ועל שרי ממשלה או בכירים אחרים להטמיע סוף-סוף בתודעתם: היציאה לחופשה, בגליל, ביוון או באיים המאלדיביים, כמוה כחטא בל יכופר!
|
|
|
אחת התרומות מני רבות של האקדמיה הישראלית נתפשת בעיניי - צופה, חובב, דל במידע - כמאבק עז בין אוניברסיטאות היוקרה בירושלים ובתל אביב. מאבק סוער על ניסוחים וממצאים ארכיאולוגיים, ועוד פסקה ועוד אבן חרוטה, והסוף אינו נראה וההכרעה רחוקה, אם בכלל תהיה. ברור שכל חוקר לעצמו, אך לבסוף מסתמנת תמונה כללית כזאת:
|
|
|
עד לא לפני זמן רב חייו של האזרח בישראל נעו במסלול האנושי המאפיין כל אדם אחר באשר הוא, בין הדאגה והמאמץ לחיות ברווחה, לפרנס ולטפח את משפחתו, לחתור לעצמאות כלכלית ומקצועית, ולמי שהאיר המזל, אף למצוא זמן לעיסוקים ותחביבים לסיפוק הנשמה. מעל כל אלו אצל הישראלי תמיד ריחפה העננה הביטחונית, הדאגה הבלתי פוסקת לשלומה של המדינה ולשלומם של כל פרט ופרט בתוכה. הדאגות הללו באו לידי מבחן במלחמות שנכפו עלינו במחזוריות משתנה, עם זאת בזכות האחדות והלכידות החברתית ובכוחו של צה"ל-צבא העם למדנו לחיות עם זה ולבסס את חיינו כ-חיים של שגרה.
|
|
|
|