ה-catch במפגש ביידן-ביבי

הפובליציסט של הניו-יורק טיימס תום פרידמן, המקורב לבית הלבן ולעתים משמש שופרו הלא רשמי, שאת דעותיו אני מביא באחרונה בפוסטים שלי, לא חיכה הפעם זמן רב לאחר הפגישה בין נשיא ביידן לבין ראש ממשלת ישראל. תוך 24 שעות מאז הפגישה הוא כתב פרשנות שכותרתה היא "ביידן שלח את ביבי להכין שיעורי בית".

וככה הוא פותח את מאמרו: "בשבועות האחרונים היו ויכוחים רבים על גילו של הנשיא ביידן. הוא זקן. אבל אתם יודעים מה בא עם הזקנה, מלבד האיטיות בתנועה ולעתים שיכחת מילים? חוכמה. במיוחד כיצד לטפל במפגשים דיפלומטיים רגישים וחשובים מבלי לפוצץ אותם, או לפוצץ אותם לפני שאתה רוצה בכך. וזאת מה שראיתי בפגישה פנים אל פנים בין הנשיא ביידן לבין ראש הממלה בנימין נתניהו".

בנקודה זאת הוא עומד על הביקורת בישראל על מתן קלפים, ולו הסברתיים, לביבי מבלי לקבל תמורה נאותה. הוא מבין את התגובה המיידית ומיד מוסיף "כאשר ביידן מניח פומבית את היד על הכתפיים של נתניהו כדי למנוע ביקורת מצד הרפובליקאים (הפרו ישראלים. צ.ג) על שהוא קשוח מדי כלפי ישראל, הוא משתמש ביד שמאל כדי להשחיל לכיסו של ביבי משימה של עבודת בית. זה כמו קוסם בפעולה, כאשר הצופה המוקסם ינסה למצוא את הטריק בגלגול חוזר של הסרט בתנועה איטית". בשפתנו - ביידן הניח על כפות ידיו של ביבי תפוח אדמה לוהט. וגם אם הוא יעביר אותו מדי ליד לצינון הוא עדיין יהיה בידו מבלי שיאכל אותו או ישליך אותו. חלופה לא קלה בעבור ביבי.

חזרה לשורש הרקוב

כיום ברור כבר לכול כי הבעיה אינה "הרפורמה המשפטית". היא אחד מגידולי הפרא הרעילים של הממשלה הזאת בראשות ביבי, וכל השאר היה והינו פועל יוצא. אין מצב שבו בן איתמר גביר ובצלאל סמוטריץ' יסכימו ולו למראית עין על הליכה לקראת הפלשתינים. גם במחיר של פרישה מן הממשלה ועם הזמן העלמות מן המפה הפוליטית בכלל וככוח משפיע בפרט. מסיבה זאת היבט חשוב בפעילות של תנועת המחאה הוא לנגח את החומה של הממשלה הזאת כדי להביא להתמוטטותה מבפנים. את זאת יכולים לעשות קומץ חברי הכנסת של הליכוד - השפויים, אשר ברגע זה מי שמסמל אותם הוא שר הביטחון יואב גאלנט.

עד כה הדבק שהחזיק את תנועה המחאה היה הגנה על הדמוקרטיה, אך בפועל ולא בצורה לטנטית. הגורם הדומיננטי המשותף גם לחלק מן "הליכוד" היה ביטחון המדינה שמתערער לנוכח הרפורמה. עד כמה שזה יישמע מוזר גם כשישראל היא בעלת העוצמה הצבאית הגדולה באזור, החרדה לביטחון החיצוני גדולה לאין ערוך מזאת של הביטחון הפנימי אף שזה האחרון "על הפנים". את ביטחון הפנים המתפורר מסמל איתמר בן-גביר ואילו את הנסיון לשמור על ישראל חזקה במציאות הנוכחית מסמל שר הביטחון יואב גאלנט. יואב גאלנט, בתוקף הנסיבות, קנה לו מעמד כמעט קונצנזואלי בציבור הרחב. איתו נמצאים עוד חברי הליכוד מחוץ לממשלה ובתוכה.

כאשר הסוגיה הסעודית תעמוד על הפרק כסעיף על סדר היום הציבורי, זה יהיה אירוע ענק בממדים היסטוריים של הגשמת חלום הזוי. או אז חברי הליכוד השפויים והשבויים ייאלצו לנקוט עמדה וברור איזו עמדה זאת תהיה. ואם תתווסף פסיקת בנ"ץ נגד הרפורמה המשפטית - מה טוב. פוליטית פרושה ממשלה חלופית עוד בקדנציה זאת של הכנסת או בחירות, שהתוצאה בנסיבות אלה צופה מהפך. זה תרחיש א' וכמובן מועדף על-ידי ביידן.

המלכוד של המחנה הממלכתי

בין אם מלכתחילה ובין אם בדיעבד, כדורי "הקסם" של הנשיא ביידן נפלו גם לתוך מגרשה של הרשימה הממלכתית ודומני שאין תרחיש שהציבור הישראלי רוצה לראות מאשר ממשלת אחדות. זאת ללא ספק בתמיכה פעילה של בית הנשיא. השאלה הגדולה היא שגם אם ביום הכיפורים בני גנץ, גדעון סער וזאב אלקין לא היו מוכנים להפר את הנדר שלא להצטרף לקווליציה בראשות ביבי, מה יקרה "אחרי החגים" כאשר הסוגיה הסעודית תתפוס תנופה.

יש להניח שחילי טרופר ועוד כמה חברות וחברי הכנסת של הרשימה ימצאו איזה שביל זהב כדי להיות בממשלה של ביבי נתניהו למען מטרה נעלה, כשהציבור תומך מאוד. אין ספק שזה החלום הרטוב של ביבי. מבחינתו, אם זאת תהיה החלופה אז הוא ישליך את ממשלת ימין לסל האשפה שהוא תמיד לידו. כמי שלא מסוגל להתעלות לפסגה היסטורית, כי לדעתו הוא נמצא שם כל הזמן, ביבי כמובן ירצה להיות ראש ממשלה, ואם בחילופין - במועד הראשון. בדיוק כפי שזה היה בממשלה עם בני גנץ שאת ההסכם הוא השליך לאותו מקום שהוא מוכן להשליך את בן-גביר וסמוטריץ'.

וכאן טמון המוקש הראשון. זאת היא לדעתי התוכנית החלופית של ביידן. לבלוע או להקיא. אלא שהפעם מדובר על דבר שהוא הרבה מעל ומעבר לביבי, לגנץ ולכל פוליטיקאי קיים. הוא עתידה וביטחונה של ישראל במהות ובצורה שאיש לא חלם עליו בסיכום ביניים. יש כאן כל הסממנים של הימור בעיקר משחק הפוקר שבו משחקים "המחנה הממלכתי", יואב גאלנט ותומכיו בפנים הממשלה וביבי. ויש שעון עצר. על כף המאזניים שלום מיוחל עם העולם הערבי ובמידה רבה העולם המוסלמי. חזון דמיוני לא ייאמן. "אחרי החגים" נהיה עדים לשפע של אינפורמציה ודיסאינפורמציה שתהיה לכך השלכה מרחיקה לכת. הנשיא ביידן לא רק יעקוב אחר ההתפתחות, כמשקיף נייטראלי. יש לו קלפים בשרוול.