בשבת קודש נציין את חג הגאולה י"ט בכסלו המכונה 'ראש השנה לחסידות'. ביום זה אנו חוגגים את שחרורו של אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי בעל ה"תניא" והשו"ע ומייסד חסידות חב"ד, ממאסרו ברוסיה הצארית עקב הפצת תורת החסידות. מיום זה ואילך החלה תורת החסידות לחדור לתוככי העם היהודי במידה נרחבת וכיום היא מגיעה לכל פינה בעולם באמצעות בתי חב"ד הפזורים ברחבי העולם ובאמצעות השלוחים של הרבי מליובאוויטש הפועלים להביא את תורת החסידות לכל יהודי, שכל אחד ואחת יוכלו להבין בשכלם (חכמה, בינה ודעת) את פנימיות התורה, כפי שזו מתבטאת בתורת חסידות חב"ד.
בשיחת קודש, מסביר כ"ק הרבי על משמעותה והשפעתה של תורת החסידות. ישנם שני הסברים על השאלה, מדוע התגלתה תורת החסידות דווקא בדורות האחרונים.
א. התגלות החסידות באה להאיר ולדחות את החושך שהתגבר באופן מיוחד בדורות האחרונים, דורות ה'עיקבתא דמשיחא' (תקופה שחז"ל חזו וניבאו את החושך והירידה הרוחנית העצומה שבה).
ב. כשם שלפני כניסת השבת נהוג לטעום ממאכלי השבת ('טועמיה - חיים זכו'), כך גם בדורות האחרונים לפני ביאת המשיח, לפני כניסת 'יום שכולו שבת', זוכים ל'טעימה' מפנימיות התורה, שתתגלה בשלמותה על-ידי משיח צדקנו.
שתי תשובות אלה סותרות לכאורה זו את זו: מצד אחד מוסברת התגלות תורת החסידות כתוצאה מחיסרון - התגברות החושך ומצד שני, כתוצאה מיתרון - הקירבה אל הגאולה. אך לכשנתבונן היטב, נראה שאין סתירה ביניהם:
החידוש של 'ראש השנה לחסידות' י"ט כסלו מגיע בהמשך לתשובת המשיח לבעש"ט (=רבי ישראל בעל שם טוב) מייסד תנועת החסידות על שאלתו 'אימתי קאתי מר? (=מתי המשיח יגיע) וענה לו: 'לכשיפוצו מעיינותיך חוצה'.
בכל דבר בעולם ישנו 'פנימיות וחיצוניות': באדם יש גוף, חיצוניות, ויש נשמה פנימיות, אף בנשמה עצמה יש דרגה פנימית יותר - אמונה וקבלת-עול שלמעלה מהשכל. בעם ישראל יש את הצדיק, שהוא ה'ראש' והפנימיות לגבי שאר עם ישראל. גם בעולם יש את טבע העולם שאותו מנהיג הקב"ה באופן שניתן לראות זאת בחיצוניות, אך ישנו גם אור אלוקי פנימי יותר, שלמעלה מהטבע. גם בתורה עצמה, ישנה התורה המוכרת לכולנו, תורת ה'נגלה', שהיא החיצוניות, לעומת 'פנימיות התורה' - תורת הקבלה.
חיבור והתאחדות של 'פנימיות' ו'חיצוניות' שהינם דברים נפרדים לכאורה ושונים זה מזה בכל הרבדים, מתאפשרת על-ידי תורת החסידות שמטרתה לגלות את ה'עצם' בתורה, בנשמה, בעם ישראל ובעולם. ההבדל והשוני בין 'פנימיות' ו'חיצוניות' מתבטל כאשר מתגלה ה'עצם' של הדבר, משום שבעצמותה של הנשמה היהודית או בעצמותה של התורה אין כלל הבדל בין פנימיות לחיצוניות.
עצמותו האמיתית של כל דבר מתגלית רק כאשר הוא מופיע במקום שאינו מקומו הטבעי והמתאים לו. ההבדל בין פנימיות הדבר לחיצוניותו בולט וניכר כאשר הוא מתגלה במקומו המתאים והטבעי, אך כאשר אנו רואים התגלות של תופעה כלשהי דווקא במקום שאינו טבעי ומתאים לתופעה זו - הרי כתוצאה מכך מתאפשר הגילוי של עצם התופעה ולא הביטוי שלה.
כדי לגלות את נקודת היהדות ואת האמונה הבסיסית שבכל יהודי, גם אצל מי שנמצא בדרגת ובבחינת 'חוצה', צריכה להתגלות עצמותה של הנשמה היהודית שהינה 'חלק אלוקה ממעל ממש' משום שרק בחינה עצמותית זו מסוגלת להגיע ולהשפיע על המדרגות הנחותות ביותר של הגוף 'חוצה'. זהו גם הקשר בין שתי ההסברים לסיבת התגלות פנימיות התורה ותורת החסידות בדורות האחרונים:
'עצם' פנימיות התורה מתבטא דווקא בזה שהוא מאיר ומתגלה במקום החושך, מקום שאינו 'כלי', לכאורה, לגילוי זה. לפיכך, כאשר מגיע הזמן, ערב הגאולה, לטעום מתורתו של משיח, פנימיות התורה, מתבטא הדבר בד-בבד בתקופה שהוא שיא הגלות, תקופה של חושך כפול ומכופל שבזה מתבטא מטרת הגילוי שהוא, לחדור ולהאיר את החושך הגדול ביותר על-ידי פנימיות התורה, כפי שזו מתבטאת בתורת החסידות. לכן אמר המשיח לבעש"ט, שהגאולה האמיתית תהיה רק כאשר "יפוצו מעיינויתך חוצה", רק כאשר תורת החסידות, ה'עצמיות' של התורה, תתגלה דווקא ב"חוצה" בזמן ובמקום החושך הגדול ביותר - או אז יתבטל ההבדל בין ה'חיצוניות' וה'פנימיות', ויתגלה אורו של הקב"ה בכל מקום.
מכך הננו צריכים ללמוד הוראה למעשה: עלינו לקבוע עיתים ללימוד תורת חסידות חב"ד ועל-ידי כך נאיר את חושך הגלות שבו אנו שרויים. נתפלל ונאמר תהילים לזכות ניצחון חיילי צה"ל על אויבינו והחזרת כל החטופים והחטופות, עד שנזכה לקיום היעוד של "לילה כיום יאיר", ההתגלות האלוקית שתהיה בגאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקנו מיד ממש.
