'פסטיבל' אל-עארורי

סיימתי להאזין ליומן הבוקר המשודר ברשת ב' ויש להניח כי בדומה לתכני השידור של יומני בוקר בתחנות רדיו אחרות, נהגו גם עורכי שידורי החדשות כמו ברשת ב'. כלומר, אמצעי התקשורת, מפיקים, עורכים ועוד נוהגים לשדר את אירועי החיסול של אויבי ישראל כ'פסטיבל'. זהו כינוי הולם לשטף תגובות של ח"כים, פרשנים, אלופים (במיל.), ועוד המוזרמות אל אולפני השידור.

הנחשון שהקדים את הכל, היה ח"כ דני דנון. הוא הביע בפומבי שביעות רצון ואף ברכות חמות שיגר לגורמי הביטחון על ביצוע חיסולו של אל-עארורי. לעומתו, ח"כ אביגדור ליברמן שהסתייע כנראה בזכרונו מתקופת כהונתו כשר הביטחון, 'גילה' לצופים ולמאזינים כי כוחותיה של נסיכות ליכטנשטיין הם האחראים לחיסולו של סאלח אל-עארורי וחיוכו הנלווה של ליברמן נועד לרמוז לשומעיו כי הוא מתבדח. מי יודע, אולי אף כמנהגו אמר למקורביו כי "הכל דבש" ואת המידע על המעורבות בחיסול של נסיכות ליכטנשטיין (כביכול), דלה ליברמן מזכרונו מימי כהונתו כשר הביטחון.

אבל עד שפרסם מזכיר הממשלה פוקס את ההמלצה לשרים, לפוליטיקאים, שלא להתראיין, הספיקו לגיונות הפרשנים לברך ולשתף את אוכלוסית ישראל בידע, או בהשערות, בדבר זהות המחסלים. הם גם נקטו, כנהוג בשידור, במילים "לפי מקורות זרים". השימוש בשלוש מילים אלה, המשולבות בהקראת ידיעה במלואה, רק מרמז, בדרך כלל, כי הידיעה נכונה וכי בדרך כלל אכן מעורבת ישראל בדיווח על האירוע. והכל, כאמור, "לפי מקורות זרים". והיש מי שעוד לא פיענח מיהם אותם "מקורות זרים"? ראוי לציין כי במרוץ לתגובות היה ח"כ דני דנון (ליכוד) ראשון, שהקדים בתגובתו את כל קהילית הגנראלים (במיל.) והפוליטיקאים.

ראש הממשלה אינו יכול לכפות שתיקה זמנית על אמצעי התקשורת כדי לבלום את מכונת התגובות הפועלת בעוצמה גדולה. אך קרוב לודאי שישנם כמה עיתונאים המוחים על עצם הבקשה לצמצם את דיווחיהם בנושא המדובר בנימוק כי כפיית האיסור על התבטאויות כמוה כהטלת שתיקה. לא כך, לטעמנו: יש להניח כי בסביבת ראש הממשלה משוכנעים כי שידור רצף ארוך של תגובות (אמנם מפי "מקורות זרים") על חיסול אל-עארורי, רק יאשר במשתמע כי ישראל אכן מעורבת באותו אירוע עליו נתבקשה המלצת האיפוק. ואז ארגוני הטרור ייאיימו בפעולת נקם שאולי אף תבוצע.

אם יהיו פוליטיקאים שייעתרו לבקשת האיפוק, מיד תופנה אליהם מפי עמיתים הערת ביקורת חמורה: הרי הם משתפי-פעולה עם הממשלה! וזה באמצעי התקשורת, כידוע, חטא בל יכופר. ממש נורא! יש לקוות כי גם אנו, אנשי התקשורת, מעוניינים ולו בהרמת תרומה מילימטרית לביטחון מדינתנו. מה רע?