כבר לא אור לגויים

משום מה עדיין קיים קונצנזוס די רחב בציבוריות הישראלית שאנחנו, למרות חילוקי הדעות, למרות ההפגנות בעד ונגד ולמרות מחדל המלחמה האחרונה, למרות כל זאת אנחנו עודנו מודל ראוי של מדינה שהינה אור ומופת לגויים, עתירת רופאים, אנשי הייטק, סייבר ומצוינות יוצאת דופן בכל מה שקשור לתחומים הטכנולוגיים.

ובכן, ייתכן מאוד שטעות גדולה בידינו והמצב הנוכחי, דוגמת אור של כוכבים, משקף הרבה יותר את המגמה החיובית שהיhתה בתחומים לעיל במהלך העשורים שחלפו, אולם, וזה אולם גדול, איננו משקף כל ועיקר את תמונת המצב הנוכחית ובמיוחד את התרחישים הצפויים לנו בעתיד.

נתחיל במתמטיקה. אם ישראל נחשבה בשנות ה-60 וה-70 לאחת המובילות בעולם בתחום הישגי התלמידים במערכת החינוך, הרי שבמהלך העשורים האחרונים הייתה התדרדרות הדרגתית. על-פי נתוני מדינות ה-oecd אנו ממוקמים סביב המקום ה-22 שאמנם איננו בתחתית הרשימה, אולם ברור שניתן ואפשר לשפר הרבה יותר.

נמשיך ברפואה. אם בעבר נחשבה ישראל למעצמה של ממש תחום זה, הרי שבמהלך העשור האחרון חלה בו התדרדרות של ממש. יותר ממחצית מהרופאים אצלנו הינם בני 55 פלוס ומה שחמור אף יותר, ממוצע הרופאים נמוך בכ-10 אחוזים לעומת ממוצע ה-oecd שהינו 7.3 רופאים ל-1,000 נפשות, זאת לעומת 3.3 בלבד אצלנו.

מטריד אף יותר נושא ההייטק ומקצועות הטכנולוגיה וההנדסה למיניהם. על-פי נתוני ה-oecd וכן מכון המחקר הישראלי שורש, במהלך השנים האחרונות הלך ופחת בהדרגה מספר בעלי התארים המתקדמים (תואר שני ומעלה) בקרב בעלי המקצועות הטכנולוגיים, עד כדי כ-12 אחוזים פחות ממוצע מדינות ה-oecd.

כמו-כן העובדה שלאחרונה שמענו נציגי ציבור בכירים, ביניהם שרים וחברי כנסת, ביניהם עורכי דין מדופלמים, שהתקשו לחבר משפט אחד שלם בשפה האנגלית, מדברת בעד עצמה לגבי ההתדרדרות שהייתה גם בתחום זה במהלך השנים.

לטעמי קיים קשר גורדי בל יינתק בין הישגי תלמידי מערכת החינוך במתימטיקה, הירידה במספר הרופאים והירידה הכמעט מקבילה לחלוטין באחוז בעלי התארים המתקדמים במקצועות ההייטק והטכנולוגיה וכן העובדה שרבים וטובים אצלנו אי-להם אפילו ידע בסיסי בשפה האנגלית שהינה כידוע שער חיוני לעולם הרחב.

לטעמי ארבע היתדות הללו משקפות מגמות שהתחרשו אצלנו במהלך העשורים האחרונים ומחייבות שינוי באסטרטגית החשיבה של מקבלי ההחלטות.

התפיסה המקובלת אצל רוב הפוליטיקאים, הן במישור הארצי והן הרשויות המקומיות, שמה את הדגש על הישגים כמותיים מיידים, דוגמת כמה דירות וכמה מבני ציבור נבנו, כמה הושקע בתשתיות כאלה או אחרות וכו'. הנושא של תכני מערכת החינוך בכל הדרגים, שתפקידה לעצב את "הישראלי העתידי", לא מודגש די הצורך.

יתרה מכך: מגזרים גדלים והולכים, דוגמת החרדי והערבי, המונים יחדיו למעלה משלושה מיליון בני אדם, כשליש בקירוב מאוכלוסיית המדינה, מחייבים טיפול משנה בכל הקשור ללימודי ליבה דוגמת מתימטיקה ואנגלית.

אפיקורסים שייקראו את המאמר הזה, ינסו להביא מן הסתם כך וכל דוגמאות אחרות של בתי ספר מעולים עם מגמות מצוינות במדעים, מוזיקה, ספורט וכו' ועם כך וכך אחוזים של בעלי תעודת בגרות.

נכון, ישנם לא מעט בתי ספר טובים, כמו גם מוסדות אקדמיים בעלי שם עולמי, אולם, ובזה אום גדול, עם נתונים ומספרים קצת קשה להתווכח. הבה נקווה שמקבלי ההחלטות אצלנו ייקחו זאת בחשבון ובעוד כך וכך שנם מחזור ונהפוך להיות דוגמה ומופת לכלל העמים בעולם!