"משנכנס אדר מרבין בשמחה" אמרו חז"ל (משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ו'). לא נאמר "משנכנס אדר שמחים", כי תמיד עלינו לשמוח - ובחודש אדר להרבות עוד יותר את השמחה. בשנה מעוברת יש שני חודשֵׁי אדר: אדר א' וגם אדר ב' והשמחה כפולה. הרבי מלובביץ' זצ"ל אמר בקשר לכך: "שישים יום של שמחה, שמבטלים בשישים את כל העניינים הבלתי רצויים".
חודש אדר הוא חודש מיוחד בכך שבכולו יש לשמוח ולא רק בימים מסוימים. ככתוב: "הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה" (מגילת אסתר ט', כ"ב). לאחר ביטול גזירת המן, יצא מרדכי מבית אחשוורוש בלבוש מלכות ו"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (מגילת אסתר ח', ט"ז). "אמר רב יהודה: אורה זו תורה" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט"ז, עמוד ב'), כאשר אנו מקיימים את מצוות התורה יש לנו גם "שִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר".
בפרשת "תְּצַוֶּה" נאמר שאהרן הכהן היה צריך להדליק בכל יום את נר התמיד במנורה במשכן. אך הציווי נאמר גם לכל בני ישראל: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו..." (שמות כ"ז, כ'- כ"א).
ה"הרגשה בפרשה" שלי היא שבהעלאת נר התמיד העלו הכוהנים את השמחה לכל העם. גם בני העם מצוּוִים להיות שותפים בהבאת השמן "לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד". על כל אחת ואחד מהעם מוטלת אחריות להרבות אור ושמחה. רבי נחמן מברסלב אמר: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד".
שאלה למחשבה: כיצד אפשר להיות בשמחה, כאשר איננו במצב רוח מתאים לכך?
הצעת תשובה: עלינו להשתמח, לשמח בכל יום את עצמנו וגם את הזולת. דסי רבינוביץ' ז"ל המציאה פועל יפה וחשוב זה. היא שאלה: "השתמחת היום?" כשכוונתה הייתה האִם שימחת את עצמך והאִם שימחת מישהו? דסי שחלתה בגיל 17 בסרטן, המשיכה להיות פעילה ב"זכרון מנחם" ובדברים נוספים ושמרה על השמחה.
בעת אִשׁפּוּזה בבית החולים באו לבקרה שתי אחיות בנות 8 ושרו לה. דסי ביקשה מהן שישירו לאנשים המאושפזים במחלקה ובתחילה הן סירבו. דסי השאירה להן הודעה קולית ובה הסבירה על עיגולי השמחה: "לכל אדם יש עיגול בלב, עיגול השמחה. לפעמים העיגול קטן, אך הוא יכול לגדול ולגדול ולגדול... כאשר עיגול השמחה גדֵל, הוא שולח עיגולים קטנים למקומות נסתרים בגוף מקומות שלפעמים כואבים. ככל שיש יותר עיגולים קטנים, פחות מקומות כואבים. יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן, ולנו יש תפקיד - לעזור לו לגדול. ודאי שואלים אתם - "איך"? כל אחד מאִתנו חושב על דרך: אפשר להביא לו סוכריה, לתת לו פרח, לשיר לו שיר, לצייר לו ציור או אפילו פשוט לומר לו: "בוקר טוב, מה שלומך היום?"
והכי חשוב לעשות זאת בכיף, בשמחה, מכל הלב! שתזכו לעשות הרבה עיגולי שמחה לאחרים, ובזכות שתגדילו עיגולי שמחה של אחרים - גם העיגול שלכם יגדל". בזוהר כתוב שהמילה "בשמחה" היא אותיות "מחשבה". נחשוב מחשבות טובות ונתרחק ממחשבות שליליות ומדכאות.
רבי נחמן מברסלב אמר: "צריך לחזֵק עצמו שיבוא לשמחה בכל מה שאפשר, להשתדל ולמצוא בעצמו איזו נקודה טובה כדי לבוא לשמחה". עלינו להאיר את הנקודות הטובות שבנו, להתמקד בכישרונות ובהצלחות בהתמדה יום יום, וכך נזכה להיות בשמחה. נאמר מילים טובות, נשים לב לטוב שבחיינו ונגיד "תודה" לאלוקים וגם לאנשים.
וְהִשׂתַּמַּחתָ / עדנה ויג
וְהִשׂתַּמַּחתָ בְּיוֹמְךָ
וְשִׂמַּחְתָּ אֶת עַצְמְךָ
וְאֶת סוֹבְבֶיךָ,
כְּמוֹ נֵר תָּמִיד
דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ,
עוֹזֵר לְךָ לִהְיוֹת עָמִיד:
שׁוֹמֵר עַל קִיּוּמוֹ
שֶׁל יֵצֶר הַחַיִּים,
מְשַׁפֵּר אִיּוּמוֹ
שֶׁל כָּל עִנְיָן
הַצּוֹבֵעַ בִּצְבָעִים
קוֹדְרִים וְכֵהִים.
הַדְלֵק בְּכָל יוֹם
אֶת נֵר הַתָּמִיד,
גַּם כְּשֶׁהַמַּצָּב אָיֹם
תְּהֵא מַתְמִיד.
פורים קטן שמח! שבת שלום
