אדוני
מבקר המדינה,
סיימת זה עתה לפרסם דוח ציבורי חשוב, שעשוי או עלול להשפיע על תוצאות הבחירות בעוד חודש. אין לי ספק שבמשרדך עסוקים בבדיקת עניינים חשובים לניהול המדינה, ואני מבקש להעלות ענין קטן. שולי ואולי זניח, אבל הטיפול בו פשוט להפליא. אולי שיחת טלפון קצרה מאיש משרד מבקר המדינה לאיש המחשבים של הביטוח הלאומי עשויה לפתור את הבעיה. רק שיחת טלפון.
אני עוסק בטופס. מי שצריך להגיע אל הוועדות הרפואיות הידועות לשמצה של הביטוח הלאומי צריך לשלם אגרה. פשוט והגיוני. פותחים את המחשב ומגגלים בקלות אל האתר של המוסד לביטוח לאומי, האתר, שמפרסם נמרצות ברדיו: "כל דבר חשוב בחיים הוא סיבה טובה לפנות לביטוח הלאומי".
ובכן, באתר של המוסד מצאתי את כל הטפסים הנדרשים לזימון לבדיקה של הוועדה הרפואית. קל להגיע ודי פשוט למלא את הטפסים. ואז מופיעה ההוראה "צריך לשלם אגרה". אבל אין טופס במחשב. חשבתי שאני טועה והמחשב המיושן שלי אינו מעודכן בטפסים. אז הלכתי למחשב של הילדים, חדש, חדיש ומחודש וטופס לשלם את האגרה - אין.
אני משלם במחשב כל מיני מיסים למדינת ישראל והכסף עובר יפה מאד, אבל כאן - יוק.
טוב, אין ברירה. נסעתי למשרדי מס הכנסה בפתח תקוה כדי לקבל את הטופס (הערה: נזקקתי לוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי לצורך ענייני מס הכנסה). הגעתי לבניין הגדול ברחוב ההסתדרות 44 ולפני שלוש המעליות בקומת הכניסה היו המוני אדם. צפופים וממתינים, ובניגוד לנוהל הישראלי - לא נדחפים ולא צועקים.
בקומה התשיעית הרבה יותר גרוע - המסדרון מלא אנשים זעופים ומנסים להגיע לחדר הקבלה ופקיד מסתובב בתוך ההמון וזועק: "כל המספרים מעל 400, בבקשה לצאת מהמסדרון". אני לא ראיתי שמישהו מודה שיש לו מספר 400 ומעלה. אבל הצלחתי להגיע לדלת המתאימה ואמרו לי ש"אורלי איננה היום". פניתי לשני פקידים ממול, שבמקרה דלתותיהם היו פתוחות. הם לא יכולים לתת לי טופס תשלום, אבל הבטיחו חגיגית "נשלח לך בדואר".
נסעתי הביתה לא שמח וחיכיתי שבוע. הטופס לא הגיע בדואר. נסעתי שוב אל רחוב ההסתדרות 44, שוב תורים וכו' ו...אורלי נמצאה בחדר ונתנה לי ברצון את הטופס. אישה נעימה אורלי. מדוע טופס התשלום אינו במחשב - לא ידעה להסביר.
בעצתה ירדתי אל קומת הקרקע בבניין אל בנק איגוד כדי לשלם. למזלי לא היה תור והפקידה הסכימה לקבל מיד את הכסף, אבל מכיוון שאין לי חשבון בבנק, כרטיס אשראי אינו מתקבל. "בחוץ יש כספומט", אמרה. נכון. בחוץ יש כספומט, אבל עליו הודעה "המכשיר אינו תקין".
טוב,
בנק הפועלים לא רחוק, רק איזה 400 מטרים והכספומט שם לא היה מקולקל. אבל בבנק הזה היה תור אינסופי והלכתי בחזרה לאיגוד לשלם.
חזרתי אל אורלי החביבה, נתתי לה את הקבלה ונסעתי הביתה למלא במחשב את הטפסים.
כן, אדוני המבקר. סיפור שולי של טופס שולי, שבגללו נסעתי פעמיים לפתח תקוה, הסתובבתי בין בנקים ולא אכתוב את דעתי על המוסד שמפרסם "כל דבר חשוב בחיים הוא סיבה טובה לפנות לביטוח הלאומי".
אמרה לי מורה חכמה:
"כאשר יש לי תלמיד מפריע, שממש מוציא לי את הנשמה ואני רוצה לתת לו כאפה איומה, אני עוצרת בעדי. אז אני חושבת: 'הילד הזה נמצא אצלי שיעור או שניים או שלושה בשבוע. אצל הוריו ומשפחתו הוא נמצא כל השבוע. הוא כזה. הקושי העיקרי שלו הוא עם עצמו. הבעיה שלו תישאר לו כל חייו'".
