|
|
מלכה נתנזון ז"ל [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
יום קשה לכולנו. איבדנו חברה יקרה.
איך מספידים חברה בלי לחטוא בקלישאות? איך מביאים לקבר ידידות בת שנים? אין מילים לבטא את הכאב והצער במות חברה כה יקרה, כה אהובה.
אגודת הסופרים העברים אבלה היום, יום עצוב לכולנו.
שנים של כאב עברו על מלכה שלנו. שנים קשות מנשוא, עבורה, עבור משפחתה, עבור כולנו. אחרי שעמלה שנים להתמודד עם הגחלים הבוערות של השואה - קמה מלכה למאבק נורא, קמה להילחם באויב מבפנים, להילחם על חייה. תעצומות הנפש שלה נתנו לה אנרגיות של נשמה יתרה לבטא את התקופה הבלתי אפשרית הזו.
שם הספר האחרון העיד על המשבר הנורא, וראינו לפנינו ציפור מלאה הוד, ציפור שמבקשת לפרוש כנפיים, להמריא, שמבקשת לנשום, לקחת אוויר - ומצד שני חשה שכוחותיה אוזלים, ציפור מכונסת.
אנו עומדים כאן בתחנה האחרונה וזוכרים, כי מלכה נתנזון לא ויתרה, שידעה גם ברגעים הקשים לכתוב שירה מרגשת וסוחפת, שירה בסימן מאבק, בסימן תאוות החיים.
את המֶסר קיבלנו באותיות צרובות. הדרך היחידה לנצח את הגיהינום היא באמצעות הרוח, באמצעות מעוף הציפור, באמצעות האהבה. באמצעות המילים ניסתה מלכה שלנו למצוא מרפא לכּאב שלה:
המאבק מול המחלה הקשה הניב במלכה שלנו כוחות חדשים של יצירה, הסתערות מחודשת על החיים, ובלשון השירה של מלכה יקירתנו ראינו, שניסתה לתת לעולם גוונים של תחייה וּפריחה והפרָיה של גשם:
"חֶרמש הקשת חוצה את שחור הענן מזה
ואת בוֹהק הענן מזה
תובע עלבּון אדמה
שזמן רב לא ידעה ביאָתו של גשם
כאשה שאינה יודעת זַרעו של איש". - עמוד 85
המאבק מוליד במשוררת כמיהה להתחדשות, למיצוי כל רגע של חיים:
וכך סיימה את השיר:
"מחר יָנצו ניצני מלכותה
והיא כמצחֶקת,
תאסוף את אושפיזי הרֶגע להַפרותם".
בשיר אחר 'כאור שבעת הקנים'
היא תיארה זאת כמשאלה קוסמית אישית:
"כמבקשת לצֶקת מֵמד חדש לִזמן נקרש" - עמוד 84.
הלב שלה רצה לנצח את האפילה, את המחלה, והיא סיימה את השיר במילים:
"ניצחון שושנת
האור על חשכת הימים".
בכל יצירותיה ראינו תאווה לחיים, את רצון לברוא חיים חדשים מתוך האופל והכאב והתופת, וכך גם ברומן שכתבה על התמודדותה עם הלם הקרב של בעלה היקר".
דרך דומה של התמודדות עם הכאב ועם הפחד מאבדון גילינו גם בספר "ללב יש היגיון משלו" - וברגע של חוסר אונים מול המשבר, מביטה הגיבורה מבעד לחלון המטבח - ומראה הטבע ממלא את הווייתה בתשוקה של פריחה וחיים.
השירה והיצירה העניקו למלכה כוחות מעבר למילים, העניקו לה מבט אחר, יכולת להתחבר לאיתני הטבע ולפרוש כנפיים, להיות חלק מתהליכים קוסמיים.
ולמדנו ממנה כמה סבלה, כמה הייתה צריכה להתגבר כדי להתחזק באמצעות הרוח.
המלאכים למעלה בוודאי מחכים לה, לכוהנת השירה שלנו, ואנו דומעים ובוכים שהמערכה הסתיימה באובדן. כמה ידעה זאת, כמה חשה זאת כשכתבה בשירה "שבא:
בעמוד 172 -
"מכונֶסת כּמו צעָקה שנבְלְמה
שְׁבא מִטַּלטֶלת אנָה ואנָה".
לבה ידע, כמה קשה יהיה המאבק:
שקשה יהיה לפרוץ את המציאות שסוגרת עליה:
"המנעולים תלויים כאן על וָוֵי המוח
והדלתות - מראִת עַין של נֶפש שֶׁיצאה
לחפֵּש עיר מקלָט".
וחשנו את תחושת המצור, את הפחד, את ההתכנסות, וידענו שהמעוף והחיפוש אחר הטבע הם בבחינת 'עיר מקלט'. ולכן ביקשה נפשה את המחוזות הנכספים, את ציפורי גן עדן.
"ציפורי גן עדן בשמורות עיניך
מפריחות בי יונים
נאחזת בהן כאחרון הטובעים" - עמוד 17.
מלכה שלנו, מלכה יקרה,
גן עדן מחכה לך, שירתך כבר מתנגנת שם, והמלאכים כבר מכינים את הבימה למשוררת האהובה, שכֹּה ידעה להעריץ את תעצומות הרוח.
ידעת, שיהיה קשה להמריא כנגד כל המכאובים והקשיים, ובבואך לשיר להם, למלאכים, ספרי להם שהיית מלאכית בעינינו, שיפרשו כנפיים ויָגנו עלייך, עד כמה היית בפחד מן הרֶגע הזה - וכך כתבת:
"אני שכָּל חיי חיפשתי אחר הדֶלת הנוספת
נלכדתי על סִפָּהּ" - עמוד 143.
כל אוהבייך באו כאן ללוותך בדרכך האחרונה, כי חשנו כל העת כמה את מחוברת לכולם, כמה אהבה יש בּך, כי הקֶשר עמך היה תמיד בּרית של אמת.
על כך אומר השיר של המשוררת רחל 'ברית אמת היא לנו / קשר לא נפרַד / רק אשר אָבד לי קנייני לָעד'. (רחל).
אנו מחזקים בחום את משפחתך היקרה, את אמנון שכה נכסף אלייך כל חייו, וכבר עכשיו אנו מבינים, כמה המחסור יהיה קשה. ונצטרך כולנו כוחות,
ומשפחתך היקרה תצטרך כוחות מעל ומעבר, ולא יהיה קל. בכל דקה, בכל הרגעים, ויחד איתם כולנו עדיין מתגעגעים...
זה רק מתחיל, ולא קל...
הלב מרגיש, שהאובדן יהיה קשה לכולם... שאין מרפא ללבבות הכואבים. שלא קל לחיות עם המחסור. שבכל בוקר יקומו יקירייך לחפש שוב ושוב את האור.
במסכת תענית אנו מוצאים את רב נחמן נפרד לשלום מרב יצחק המבקש את ברכתו וכך הוא אומר לו:
"משל למה הדבר דומה, לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועייף וצמא
ומצא אילן שפירותיו מתוקין, וצילו נאה, ואמת המים עוברת תחתיו.
אכל מפירותיו ושתה ממימיו ויש בצילו - וכשביקש לילך אמר:
"אילן, אילן, במה אברכך?
אם אומר לך - שיהיו פירותיך מתוקין, הרי פירותיך מתוקין.
שיהא צילך נאה, הרי צילך נאה.
שתהא אמת המים עוברת תחתיך, הרי אמת המים עוברת תחתיך. אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך - יהיו כמותך".
ומה נאמר מלכה שלנו, - פירותייך היו טובים, הייתה בך נשמה יתרה, המון חוכמה, כישרון, אהבת הבריות, רוח אצילית. נתפלל שכל הנטיעות שנטעת יהיו כמותך, שכל זה יפכֶּה בקרקע העולם, שלכָל זה יהיה המשך.
נטיעותייך ושירייך וכל דרכֵּך הנאֱצלת הם כעמוד אֵש לנגד עינינו.
נטיעותייך ימשיכו לתת פירות.
לכי לשלום, מלכה אהובה, פתחי למעלה את כל הדלתות, הֱיי מליצת יוֹשר עבור כולנו, ואנו לא נשכּח אותך. שמך יישאר לנצח חקוק בפנתיאון השירה העברית.
יהי זכרך ברוך.
