אובדן הדרך של הליכוד

כאשר מסתכלים על גוש הימין רואים שהמפלגה הגדולה ביותר היא מפלגת השלטון "הליכוד". היא בעלת מסורת מפוארת ונכסים כלכליים. יש לה מספר מתפקדים גדול ופוטנציאל מצביעים רב.

כמעט כל אדם יכול למצוא עצמו מזדהה עם עמדות "הליכוד" (בעיקר אם הוא איש ימין מתון או קשה, והוא לא משתייך לשמאל הרדיקלי). הליכוד נחשבה במשך שנים כמפלגה ליברלית המקבלת את האחר והשונה, וכן דואגת באמת ובתמים לכלל המגזרים המרכיבים את החברה הישראלית.

למשל, פרויקט שיקום השכונות שיזם בגין, העלאת הפליטים מוייטנאם, בניית דירות לעולים שהגיעו מרוסיה. זה מה שבידל אותה ממפלגות הימין האחרות, אשר היו ועודן מפלגות סקטוריאליות הדואגות למגזר מסוים בחברה ולא לכלל העם.

אך נראה כי בעשור האחרון חל שינוי במפלגה אשר הלך והקצין. כיום מדובר במפלגה אשר אין לה דרך ולא ברור לאן היא רוצה להוביל. היא לא מודה בטעויות ומנכסת לעצמה הישגים ששייכים לאנשים אחרים.

לא נראה שיש לה פתרונות לחוליים הפושים בחברה הישראלית. מכאן ניתן לראות כי כמעט שאין הבדל בין "הליכוד" ל"בית היהודי" אשר פונות למעשה לאותו קהל בוחרים.

הייתי מצפה מאנשי הליכוד, שאני רואה בהם אנשים ראויים, להתנגד לדרך זו, ואף להעמיד בראשה אדם אשר ישיב למפלגה את הליברליות, החסד והפרגמטיות שאפיינו אותה בתקופת בגין.

לכן, זוהי הסיבה שככל הנראה המפלגות הבינוניות הן אלו שתכרענה את גורל הבחירות במקרה של שוויון או אף יתרון קל לאחד מן הצדדים.