בואו נתאר לעצמנו את התרחיש הבלתי אפשרי בעליל הבא: חברי המשלחת של
מפלגת העבודה מתיישבים סביב השולחן בלשכת הנשיא, הנשיא מברך אותם ומציע להם לשתות מים מינרליים.
הנשיא: שלום לכם יצחק וציפי וחברי המשלחת, ימים לא קלים עברו עליכם.
יצחק: כן, לא קל אבל עברנו את פרעה נעבור גם את זה, כל עוד רוח חיים בנו אנו נמשיך להיאבק על האמונות שלנו, פעמים ננצח ופעמים לא.
הנשיא: נו, עכשיו כאשר המשחק גמור, על מי תמליצו על יצחק או על ציפי?
ציפי: הכינונו לך הפתעה קטנה, אנו ממליצים על
בנימין נתניהו.
רעש, המולה, העיתונאים מתחילים לצלצל ולצלם ולצפצף, כל אתרי האינטרנט מתפוצצים
הנשיא: באמת הפתעה, ומילא יצחק היה מפתיע אותנו אבל את ציפי, אחרי מסע בחירות כל כך אמוציונאלי?
יצחק: כבוד הנשיא אני מדבר בשמי, שמה של ציפי בשם כל אחד ואחת מהמשלחת, ובשם כל חברי ומצביעי המפלגות המרכיבות את הסיעה. פוליטיקה זה לא משחק ילדים, יש לנו כאן עבודה מאוד אחראית, העם אמר את דברו, באורח ברור ומובהק, לנו יש דעה אחרת, אך בדמוקרטיה העם קובע. לו יכולנו לשנות את התמונה לו היה ספק קל שבקלים, אולי היינו שוקלים אחרת, אך התוצאות כל כך מובהקות, כך שאין לנו אלא לברך את בנימין נתניהו בברכת דרך צלחה, יש לנו הרבה יותר משותף אתו ועם דרכו, מאשר נגדו ונגד דרכו, תורה אחת לכולנו, מגילת עצמאות אחת לכולנו, חוק אחד לכולנו, שורשינו אותם שורשים.
ושלא נתבלבל, זה שהמלצנו על נתניהו לא יוריד מילימטר מהעומס שנעמיס עליו כאופוזיציה לוחמת וממוקדת, ולא יוריד מילימטר מתמיכתנו בכל מדיניות אחראית ושקולה.
הנשיא: מוחא כפיים, אט אט מצטרפים כל חברי המשלחת, כל העיתונאים, רעיית הנשיא מגיחה מהמטבח להבין מה קרה שם, סגל בית הנשיא מצטרף.
כן, הייתה להרצוג עוד הזדמנות לצאת גבר גבר, אפילו אותה הוא פספס.
