אזרחי ישראל, שיצאו לאחרונה לקלפיות, הכריעו באופן חד-משמעי על הקמת ממשלת ימין-חרדים בראשותו של ראש ה
ממשלה המכהן
בנימין נתניהו. למרות הקמפיינים הכלכליים-חברתיים של רוב המפלגות, גם הבחירות הנוכחיות הוכרעו על הטיקט המדיני-ביטחוני. עם זאת, עשרות אלפי ישראלים שחולמים על דירה ובנו, אולי, על הבטחותיהם של המועמדים להוזלת מחירי הנדל"ן, יבינו עד מהרה ששום דבר מהותי לא צפוי להשתנות כאן בארבע השנים הקרובות.
גם מי שמתנחם בהבטחתו של ראש הממשלה למנות את
משה כחלון החברתי לשר האוצר, ייווכח לדעת שידיו של זה אזוקות בחבלי הרכב הקואליציה שמקיפה אותו. ביבי חייב את הקדנציה הרביעית שלו בעיקר לציבור הדתי-לאומי ולתושבי הפריפריה ששילשלו מחל לקלפי. לצידם אפשר גם למנות את תושבי ההתנחלויות שהצביעו לליכוד או לבנט וכמובן-את החרדים, שמתגוררים בריכוזים בערים חרדיות. הממשלה שתוקם, סקטוריאלית במהותה, חייבת הרבה מאוד למצביעיה וסביר שתפעל למענם הרבה יותר מאשר עבור כלל תושבי הערים הגדולות שקורסים תחת עלייתם המתמדת של מחירי הנכסים למגורים או להשקעה. תנופת בנייה ופיתוח בהתנחלויות? ייתכן. עידוד פרויקטים בשיכונים חרדיים? אפשרי. מהלך כולל להפשרת קרקעות או מתן הטבות לזוגות צעירים עובדים? אולי.
לכאורה, אמורים הצוות נתניהו את כחלון להוות כוח מאוחד בכל הקשור לניהול הסוגיות הכלכליות של מדינת ישראל. עמדותיהם הכלכליות דומות- הם מאמינים בשוק חופשי והגדלת התחרות ובל נשכח שרפורמת הסלולר המדוברת נזקפת בסופו של דבר לזכות שניהם. אלא שמאחורי כחלון עומדים עשרה מנדטים בלבד, ויכולתו להתעקש על ההבטחות שפיזר לפני הבחירות קטנה יותר מזה של קודמו לתפקיד שלא פחות מ-19 ח"כים עמדו לרשותו בכנסת. במשחק הפוליטי מי שמושך חזק יותר לכיוונו זוכה, וחודשים ספורים לפני ההצבעה על תקציב 2015 (או 2015-2016 במידה ויוחלט על דו שנתי) - סביר שנראה את החבל כמעט נקרע מאחיזתן של המפלגות הסקטוריאליות.
המשימה הראשונה: בניית שוק דיור להשכרה דוח המבקר בנושא משבר הדיור בישראל, שפורסם זמן קצר לפני הבחירות, שפך אור על התנהלותן של הממשלות האחרונות, וממשלת נתניהו בפרט בה כיהן
אורי אריאל כשר הבינוי. מהדוח עלה כי לממשלה לא הייתה כל מדיניות מבוססת או עבודת מטה סדורה ליצירת דיור בר-השגה. לא פחות חמור מכך- היוזמה ליצירת שוק השכרה לטווח ארוך התאפיינה בתפוקה דלה ובעלות אסטרונומית.
לפי היעדים שהוצבו, אמור היה הפרויקט ליצור שוק של 150 אלף דירות להשכרה לטווח ארוך בתוך עשור, ולשם כך אף הוקמה חברה ממשלתית חדשה - דירה להשכיר. התוצאה הייתה מיזם שלמרות הפוטנציאל הגדול תוכנן ברשלנות, וכדאיותו למשק ולמדינה מוטלת בספק עד היום.
בעוד חלום קניית הדירה הולך ומתרחק, הרי ששוק הדיור להשכרה אמור היה להציג אלטרנטיבה שפויה וכדאית, בדומה למודלים שכבר הוכיחו את עצמם לאורך שנים במדינות אירופה ובארה"ב. הפשרת קרקעות ע"י המדינה, מכרזי בנייה ליזמים פרטיים ומחירי שכירות מפוקחים- יכולים עדיין לשנות את התמונה. אם הממשלה הנוכחית מתכננת, לפי הצהרותיה, לשרת את כלל אזרחי ישראל, ולא רק של בוחריה, הרי שעל שר האוצר ושר הבינוי הבאים להציב את התוכנית בראש סדר העדיפויות שלהם.
