בחזרה אל הגטו

אני לא אצא לי מפה, מן הקילומטר ורבע של תל אביב, אמר האיש שפניו מוסתרות ודיבורו מעוות. עד לבחירות הללו נהגתי לתרום לפריפריה אלפי ש"ח בכל חודש. אבל אחרי הבחירות הללו, כשההמון הנבער מדעת, מנשקי המזוזות ואוהבי הקמיעות, בחרו שוב במי שהוא רע בשבילם, אני לא אתרום ולו אגורה אחת. אין לי דבר וחצי דבר עם החשוכים הקנאים הפנאטים והפשיסטים שמחוץ לעיר הזו, ואולי השרון וחיפה. אלה אינם אחי, אינם עמי, ומבחינתי הם לא קיימים, סיכם האיש הזועם את דבריו.

ולמה תסתיר פניך? שאל המראיין.

כי זה מסוכן בשבילי להשמיע דברים כאלה. יהרגו אותי. המראיין מהנהן בהסכמה, כיודע שלפחות חמישה תל אביבים נרצחים מדי יום בשל הבעת דעות שנויות במחלוקת.

המאבק של עם ישראל לצאת מן הגלות לריבונות לאומית בארץ ישראל, הוא קודם כל מאבק פנימי. זהו אותו מאבק של פורצי החומות, של העולים אל ההר, של החלוצים והמעפילים - המאבק לצאת מן הגטו לדרור.

כל כך נוח בגטו. הוא קטן, הוא חמים, הוא צפוף, כולם מכירים את כולם, כולם כמעט משפחה, כולם קצת דומים האחד לשני. גם אם יש מחלוקות, הרי הן על זוטות, כי על העיקר כמעט כולם מסכימים, ומי שאינו מסכים, עוזב את הגטו והולך לגטו המתאים לו. בגטו אין צורך לחשוב על ביטחון אישי - המלך או הפריץ או המושל או הפחה דואגים לו, תמורת תשלום הגון וקצת השפלה פומבית. בגטו הגביר הוא הגביר של כולם והעניים הם העניים של כולם, וכיוון שאין צורך או רצון לצאת ממנו, העניים נשארים עניים, והגבירים קובעים את החוקים. בגטו כולם מסכימים על אותו רב, על אותו סידור ועל אותו נוסח תפילה, וגוערים בצוותא בצעירים המרדנים שחושבים לעצמם שאולי יש עולם מחוץ לגטו, שאולי יש להתארגן להגנה עצמית נגד הפורעים המתפרצים מדי פעם אל הגטו בצווחות "איטבח אל יהודי" או "הרוג את הז'יד", כנוח הרוח על הפריץ או המושל.

את הגטו גם קל לגדר, לצופף, לדחוס, להצמיא, להרעיב, ולבסוף לשלוח במסעות המוות אל הפתרון הסופי. אבל למה לחשוב מחשבות רעות?


גם אני נמוך מצח מהפריפריה

83 אחוזים מחברי קיבוץ בחוטף עזה בחרו במפלגת האבודה, והיתר בחרו שמאלה ממנה. האם זוהי הצבעה עדרית? שואל המראיין. לא ולא, עונים ותיקי הקיבוץ, זוהי הצבעה מחושבת של אנשים חושבים, בהתאם למיקום ולתנאים שלנו. אם כך מדוע שדרות, הנמצאת ק"מ אחד בלבד מכם, הצביעה בכיוון הפוך לחלוטין? אנחנו לא אותו העם, אומרים החברים בפנים חמורות, אנו והם ממש לא שייכים. הם מנשקי מזוזות משתטחי קברי באבות, מאמינים באמונות טפלות, ואילו אנו יודעים כי רק דרך השלום, המשא-ומתן, המוכנות לוויתורים עמוקים (אבל לא בקיבוץ שלנו!) היא הדרך ההגיונית להביא לשינוי שלום וקידמה. יש דרך להפוך אויב לאוהב, והיא רק הדרך שלנו. בגטו שלנו כולם מסכימים עם כולם, ולכן ברור כי זוהי הדרך הנכונה.

אפשר להוציא את היהודים מן הגטו, אבל חלק גדול מן היהודים אינם מוכנים להוציא את הגטו מתוכם. עיקר הוויתו של הגטו היא הסתמכות על הגוי שיגן על היהודי מתוך אינטרס שלו עצמו, כדי שהיהודי ייצר עבורו את העושר כמחיר חייו. יושבי הגטו של קיבוצי עוטף-עזה ודרי הגטו הגדול יותר של צפון תל אביב משוכנעים בכל נימי נפשם שהבעיה האמיתית של היהודים היא רצונם המעוות בשלטון עצמי, בהגנה עצמית, באחריות הדדית, בעוצמה בלתי תלוייה. הם יודעים כי לו רק היו היהודים נוטלים קורה מבין עיניהם ומבינים כי הדרך אל הקיום החופשי הבטוח, המסתמך על העט במקום על החרב, היא להשיב את הגוי על-כנו כמגן היהודים - הכל היה מסתדר. נאטו היה שולח גייסות להגנת היהודים, המנדט הבריטי היה שולח את הכומתות האדומות להגנת היהודים, המארינס היו נוחתים בירושלים כדי לתחזק את השקט והרווחה. הרי בלאו הכי לא צריך להגן עליהם כשלערבי יש מדינה משלו, שלטון משלו, ואין לו הפרובוקציה האינסופית בדמות המדינה היהודית הריבונית. לו רק שבנו אל הגטו, היו מפסיקים לשנוא אותנו - זו המסקנה ההגיונית ביותר הנובעת מן הנעשה במזרח התיכון.

רצח העם המתבצע בנוצרים לכיתותיהם במרחב המדינה האיסלאמית הגיע לכדי טיהור של כל המרחב מיושביו הנוצריים. מיליונים של נוצרים ויאזידים נמלטים על נפשם וחלקם נרצחו. אלפי אלפי כנסיות, מנזרים ומקדשים, חלקם מראשית הנצרות, נבזזים ונהרסים. אך גם זו היא אשמת היהודים, כי לו היו יהודים במרחב הזה, היו קודם כל מחסלים אותם, ועוזבים את הנוצרים לנפשם, כך מאמינים לפחות חלק מהנוצרים. מפליא, אבל אין זכר לנאטו, המארינס נשארו בקמפ פנדלטון, ומספר הכלניות של בריטניה קטן מחטיבת צנחנים אחת של צה"ל. איש לא הרים ולו זרת כדי להציל את הנוצרים מן המוות והגלות.

תרבות הגטו הישראלית אינה אלא שחזור חיוור של העבר, שבו 95 אחוז מן העם היו בגטו המחשבתי. כיום הם רבע מן העם היושב בציון. לו יכלו, היו מבטלים את הדמוקרטיה ומשיבים את המצב לקדמותו ההגיונית, שבו החושבים נכונה שולטים בנמוכי המצח של הפריפריה הגאוגרפית מחשבתית.

כן, גם אני אחד מנמוכי המצח שהקימו את מעונם בפריפריה וסולדים מגבהות הלב של גבירי הגטו. גם אני שייך למורדים בתרבות הגטו שהביאה לנו את גטו לודז', גטו ורשה, גטו וילנה, ואת המלאח הטריפוליטני. אני גאה לגור עם כל המורדים בגטו האחרים - מצפון אפריקה, מצרים, בבל, פולין וותיקי ארץ ישראל - על כל מנהגיהם ושונויותיהם. כי ברוב דיעות, ברוב מחשבות, ברוב גישות בנינו כאן משהו שהוא גדול יותר, חזק יותר ועמיד יותר מכל גטו הומוגני.