|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אירן בעלת ברית המקנה יציבות למזה"ת
|
הכלי המרכזי שיסלול את הדרך לכך הוא הסכם הגרעין עם אירן. זהו תנאי הכרחי, ודבר לא יעצור, כנראה, את מרוצת האמוק של נשיא ארה"ב להשגתו. בחינת המדיניות של ממשל אובמה כלפי אירן מלמדת כי הוא טרח בעקביות לא לשבור את היחסים עמה, לא לפגוע בשאיפות ההתפשטות שלה ולא לפגוע במשטר האייתולות
|
|
המו"מ עם אירן על הסכם הגרעין [צילום: AP]
|
|
|
|
|
ברצוני להעלות 5 שאלות על-מנת לנסות ולהבין מה עומד ביסוד המדיניות של ממשל אובמה במזרח התיכון בכלל, ומול אירן ונושא הגרעין בפרט. שאלה ראשונה: מההתחלה, אובמה הציב כיעד עיקרי את פתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני. התפיסה הרווחת הייתה שככלל הדבר יקדם את היציבות באזור ויאפשר לגבש ברית אסטרטגית של ישראל עם מדינות ערב "המתונות", בראשן סעודיה, נגד האיום האירני. היו כמה חוגים אצלנו שראו בכך משום ציווי קדוש. טוב ויפה. אבל, השאלה המתבקשת והפשוטה היא זאת: מה הפריע לממשל אובמה לגבש ברית הגנה מול אירן של מדינות ערב "המתונות", בלי ישראל? לשם מה צריך את ישראל? מדוע לא ראינו שום מאמץ אמריקני ממשי להקים ברית כזאת מול אירן? עובדה היא שלא היה שום ניסיון אמריקני כזה. במקום זה הוא התעסק בבניה בהר חומה שבירושלים. למה? שאלה שנייה: בקיץ 2009 התקיימו בחירות באירן ו"חברנו". אחמדיניג'ד נבחר שנית. בין אם היו זיופים ענקים בבחירות, בין אם לא, באירן פרצה התקוממות המונים נרחבת שנודעה בשם "המהפכה הירוקה". היא איימה על שלטון האייתולות המדכא, והדעה הכללית הרווחת הייתה כי אירן עומדת בפני מפנה היסטורי והתקווה ל"שינוי משטר" באירן עומדת להתגשם. המשטר האירני של האייתולות נקט באמצעי דיכוי ברוטאליים. המפגינים ברחובות טהרן, כמו רבים אחרים בעולם הנקרא "נאור", ציפו שממשל אובמה, סמל הליברליזם, ייצא בתמיכה מוצהרת חד-משמעית במפגינים ונגד המשטר המדכא. אבל, אובמה שתק, המפגינים נטבחו, ו"המהפכה הירוקה" רוסקה ואחמדיניג'ד המשיך בכהונתו השנייה כנשיא אירן. למה שתק אובמה? שאלה שלישית: לאירן אינטרס לאומי עליון בשימור משטרו של אסד בסוריה. הוא הציר המרכזי החיוני למרחב ההשפעה שלה עד לבנון של חיזבאללה. והנה, בקיץ 2013 הנשיא אובמה נמנע מלתקוף את סוריה שהפעילה באכזריות נשק כימי נגד אזרחיה. במקום זה הוא נענה להצעה רוסית לפרק את סוריה מנשק כימי, ובתמורה לכך אסד נשאר על כיסאו, ארה"ב חדלה למעשה לדרוש את סילוקו ללא תנאי, והוא מקבל היתר להמשיך ולטבוח בבני עמו בכל כלי הנשק הקונבנציונאליים. מסכין ועד חביות נפץ המושלכות ממטוסים. מדוע נהג כך אובמה, שידוע כמתאבל על כל ילד שנהרג בעזה, למשל? שאלה רביעית: בהתמודדות של המערב מול תוכניות הגרעין האירניות בלטו בממשל אובמה שלושה מאפייני מדיניות: היסוסים בהפעלת סנקציות כבדות נגד אירן בהשוואה לאיחוד האירופי שהיה תקיף יותר; פחד של ממש מכך שישראל תתקוף את מתקני הגרעין האירניים, והפעלת מאמץ עילאי על-מנת למנוע ממנה לעשות כך; ההתחמקות בולטת מאיום גלוי בהפעלת כוח צבאי נגד אירן, והסתפקות באמירה הצמחונית ש"כל האופציות מונחות על השולחן". מדוע? שאלה חמישית: במרס 2013 פתח ממשל אובמה בסדרת פגישות חשאיות ביותר עם אירן של אחמדינג'אד. (רוחאני "החמוד" נהיה נשיא רק באוגוסט 2013). נושא הגרעין, לפי מה שפורסם, היה אחד מהנושאים שנדונו. דבר המפגשים הוסתר מכל בעלות בריתה של ארה"ב, כולל ישראל. מדוע? כמובן שהתשובות לשאלות הן רבות ומורכבות. אני רוצה להצביע על תשובה אפשרית אחת: ממשל אובמה שם לו כיעד אסטרטגי להציב את אירן, הכוח העולה באזור, כגורם המרכזי שיביא ליציבות במזרח התיכון ויאפשר לארה"ב להתפנות לאזור המאמץ העיקרי שלה שהוא מול סין. יש לכך מלוא הסל משמעויות והשלכות, אך הראשונה והבולטת: ריצת האמוק לעבר הסכם הגרעין עם אירן. לדעתי, הכלי המרכזי באסטרטגיה של אובמה להפיכת אירן לבעלת ברית. |
| תאריך:
|
04/05/2015
|
|
|
עודכן:
|
04/05/2015
|
|
עמוס גלבוע
|
|
אירן בעלת ברית המקנה יציבות למזה"ת
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אהרון שחר
|
4/05/15 17:22
|
|
|
|
2
|
|
איל
|
4/05/15 20:23
|
|
|
|
3
|
|
שמ
|
5/05/15 01:23
|
|
|
|
|
|
אהרון שחר
|
5/05/15 10:06
|
|
|
|
|
|
תן פעם
|
5/05/15 16:02
|
|
|
|
4
|
|
למערב היא שמחבבת
|
5/05/15 20:12
|
|
בשעה שהשיחות בין נציגי המעצמות לבין אירן על צמצום והגבלה של העשרת האורניום במדינת האייתולות מתנהלות כאילו בנתיבים של "הבנות לקראת סיכום", עוסק השלטון האירני, מאחורי מסך כבד של חשאיות ומניעת פיקוח בינלאומי, בהפעלת מערך ייצור נשק גרעיני המבוסס על פלוטוניום אותו מפיקה אירן בכור הגרעיני שהקימה באראק השוכנת כ-260 ק"מ מטהרן. בהקשר הזה חשוב לדעת, כי רק בנתיב של ייצור פצצות אטום המבוססות על פלוטוניום ניתן להגיע לייצור פצצות המימן בעלות כוח ההרס הגדול פי 1,000 (!!) מפצצות אטום המתבססות על אורניום.
|
|
|
|
|
כקלף מיקוח במו"מ על הגרעין עם מדינות המערב, מעוניינת אירן להשתמש בשליטה במעבר באב אלמנדב בתימן, החולש על השיט הבינלאומי לכיוון תעלת סואץ, אילת ועקבה
|
|
|
|
|
יממה לאחר פרסום מסגרת ההבנות על אודות עתידה של תוכנית הגרעין האירנית, שגובש בין מעצמות המערב לבין אירן בלוזאן, פורסם סקר שבוצע בקרב הציבור האמריקני על-ידי הוושינגטון פוסט וחדשות ABC, ואשר תוצאותיו הצביעו על תמיכה רחבה בהסכם לצד חוסר אמון לגבי יכולתו למנוע מאירן להשיג נשק גרעיני. תוצאות הסקר מאששות מגמה מדאיגה, שניתן היה להבחין בה במהלך המשא-ומתן הממושך בנושא הגרעין בין מעצמות המערב, ובראשן ארצות הברית, לבין אירן - שחיקה בעמדת ארצות הברית ביחס לעמדת אירן. נוכח מגמה זו חיוני לנצל את החודשים הבאים - פרק הזמן שהוקצב לניסוח הסכם סופי בין אירן לבין מעצמות המערב, ובראשן ארצות הברית - לשיפור ולחיזוק העמדה האמריקנית. זאת, על-מנת שארצות הברית תוכל, ביחד עם בנות בריתה, לצמצם את האיום העתידי הגלום בתוכנית הגרעין האירנית.
|
|
|
|
|
ההסכם בין אירן למעצמות, כפי שהוא מסתמן, על-פי הפרמטרים שפורסמו על-ידי מחלקת המדינה של ארצות הברית ב-2 באפריל 2015, לאחר סבב השיחות שהתקיים בלוזאן, הוא בעייתי, אך אינו בהכרח התרחיש השלילי ביותר שיכול להתפתח בסוגיית תוכניתה הגרעינית של אירן. נקודת המוצא להשוואת התרחישים אינה מצב של אפס יכולות גרעיניות לאירן, אלא התמודדות עם אירן, שהתייצבה כמדינת סף גרעינית - אומנם לא לגיטימית - כבר בתחילת העשור הנוכחי. ברשותה של אירן התשתית הגרעינית, שאותה בנתה במהלך העשור האחרון, קרי כל הרכיבים והידע, שיאפשרו לה להרכיב פצצה גרעינית. לאירן יש כיום 19,000 צנטריפוגות, שמהן 9,000 מעשירות אורניום, 10 טון של אורניום מעושר בדרגה נמוכה (חומר המספיק ל-8-7 פצצות לאחר העשרה נוספת לרמה גבוהה), שני מתקני העשרה תת-קרקעיים, כור כוח בבושהר, היכול גם לייצר פלוטוניום, כור מים כבדים פלוטוגני ההולך ומוקם באראכ, וכן תשתית ידע, מחקר, פיתוח ופעילות חשאית בנושא הנשק. חשוב להדגיש, שההסכם המתגבש אינו כולל אישור לאירן לפתח נשק גרעיני - לא כעבור 10 או 25 שנים לאחר החתימה עליו, ולא בכלל. החלטה אירנית לפתח נשק גרעיני, גם ב-2025 או ב-2030, כאשר יוסרו מעליה מרבית ההגבלות שיוטלו עליה במסגרת ההסכם שייחתם בינה לבין המעצמות, תהיה הפרה שלו ושל תכתיבי ה-NPT, ותחייב תגובה נחרצת של המעצמות.
|
|
|
|
|
במאמרו תחת הכותרת "אלף נורות אזהרה אדומות" בעיתון הארץ מנתח ארי שביט את הראיון שנתן הנשיא האמריקני ברק אובמה לתום פרידמן מעיתון "הניו-יורק טיימס", בהצביעו על המשפט החשוב ביותר בראיון: "אירן לא תרכוש נשק גרעיני במהלך כהונתי", כלומר לפני ינואר 2017.
|
|
|
|
|
