לאחרונה עלה הנושא הדרוזי לכותרות, בראש ובראשונה בשל הסכנה הנשקפת לכפר הדרוזי חאדר שנמצא בצפון רמת הגולן הסורי, מול הכפר הדרוזי מג'דל שמס, הנמצא ברמת הגולן שבשטח ישראל. הכפר חאדר, עם אוכלוסייה של כמה אלפי נפשות, נאמן עיקש לנשיא
בשאר אסד, מוקף בחלקו במורדים מארגון "חזית הסיוע" (ג'בהת אל נוסרה) המשתייך לארגון אל-קאעידה.
הדרוזים שבצפון רמת הגולן הישראלית, שמרביתם תומכים במשטר אסד, חוששים מאוד לגורל הכפר חאדר. גם אצל הדרוזים במדינת ישראל ישנה תחושת סולידריות עם בני עדתם בכפר חאדר (ועוד כמה כפרים דרוזים קטנים שבסביבתו). וממש בימים אלו יצא לשוק ספר שכותרתו: "דרוזים מעשה מרכבה", פרי עטו של ד"ר שמעון אביבי, בר סמכא מהמעלה הראשונה לנושא הדרוזי. שם מצויות כמה מהתשובות לשאלות כמו: מה מניע את רגש הסולידריות של הדרוזים? מה קורה כאשר הסולידריות מתנגשת עם האינטרס הבסיסי של הדרוזים לשמור אמונים למדינה בה הם אזרחים (ישראל, לבנון, סוריה)? איך וכיצד סייעה ישראל לעדה הדרוזית בלבנון במלחמת לבנון הראשונה ואחריה, כאשר הדרוזים נאבקו נגד הפלנגות הנוצריות?
חשוב מאוד לדעת נושאים אלו על-מנת להבין כי "ברית הדמים" בין מדינת ישראל לעדה הדרוזית בישראל, אין פרושה שיש "ברית דמים" בין ישראל לבני העדה הדרוזית בסוריה. ראשית, כמה נתוני יסוד. הדרוזים בסוריה מצויים בשלושה ריכוזים: הגדול שבהם הוא בהר הדרוזים, בדרום סוריה. מצויים שם למעלה מ-400,000 דרוזים. הריכוז השני הוא במחוז אידליב, בצפון מערב סוריה, שם מצויים כ-30,000 אלף נפש. האזור נכבש
ע"י המורדים, ובמרכזם "חזית הסיוע". נהרגו/נרצחו 20 דרוזים. הריכוז השלישי של כמה אלפים נמצא בחאדר ועוד בכמה כפרים דרוזים קטנים, שאחד מהם נכבש ע"י" חזית הסיוע".
הכוונה האסטרטגית של "חזית הסיוע" וארגוני מורדים אחרים, אינה להשמיד ולטבוח את תושבי חאדר. כוונתם היא להשלים את השתלטותם על כל רמת הגולן הסורית, ומצפון רמת הגולן ליצור רצף טריטוריאלי לצד הלבנוני של רכס החרמון. לכן, חאדר היא נקודת מפתח גאוגרפית חשובה עבורם.
וחזרה לסיסמת "ברית הדמים". עלו אצלנו לאחרונה כל מיני הצעות איך מדינת ישראל יכולה לעזור לדרוזים בסוריה בכלל, ובחאדר בפרט. הועלה רעיון שמדינת ישראל תקים מקרב הדרוזים הישראלים "מליציה צבאית" שתשוגר לעזרה; הועלתה הצעה (דווקא ע"י מכון המתמחה בנושאי ביטחון) לתכנן עם ירדן "אזור השפעה משותף" בדרום סוריה ושם לחתור לתיאום עם "מורדים מתונים" ועם הדרוזים; עלתה גם המחשבה לסייע בנשק לתושבי חאדר, ולצייד בנשק דרוזים מרמת הגולן הישראלית על-מנת שיצאו לסייע בהגנת חאדר.
לדעתי, מדובר בהצעות ורעיונות שמעידים שכנראה הלקח "הלבנוני" לא הופנם. והלקח הזה זועק בקולי קולות: שומר נפשו ירחק מכל מעורבות צבאית או חצי צבאית, או סיוע צבאי וחצי צבאי, במאבקי כוחות במדינה ערבית. סיוע
הומניטרי? תמיד! לקלוט פצועים, פליטים?אין בעיה! ושיפסיקו להלך אימים שאלפי פליטים מחאדר יציפו את הגדר בגבול.
חאדר ובעיותיה אינה הנושא הביטחוני המרכזי הצריך להעסיק את מדינת ישראל. זאת בעיה נקודתית. הנושא המרכזי שצריך להעסיק את מדינת ישראל, והנחתי שהוא אכן מעסיק את מערכת הביטחון, הוא ההתמודדות (מודיעינית, מבצעית וגם מדינית) מול רמת הגולן הסורית הנשלטת כולה (מהחרמון ועד נהר הירמוכ לאורך, וכמה עשרות ק"מ לעומק) ע"י כוחות המורדים.
