הערות על המצב

קראתי שני מאמרים של אבי יששכרוף באתר וואלה, בהם ניתח את המצב בינינו לבין הפלשתינים. יששכרוף הגיע למסקנה שרעיון שתי המדינות מת מכיוון שכיום חיים 400,000 ישראלים בגדה ומחוץ לגושי ההתנחלויות חיים 130,000 שאין כל סיכוי שישראל תוכל לפנותם.

יששכרוף גילה לאלה שאינם מבקרים בגדה, שההאחזויות הבלתי חוקיות בגדה, יצרו הפרדה בין היישובים הפלשתינים ונוצר רצף יישובים ישראלים שלא יאפשר הקמת מדינה פלשתינית עם רצף טריטוריאלי.

הימין מרכז את מאמציו בסיכול הסיכוי לפתרון של שתי מדינות ומצעיד את ישראל להיווצרות מדינה דו-לאומית בה היהודים יהיו מיעוט. הימין מצעיד אותנו לקראת סופה של המדינה היהודית והחלום הציוני.

אומנם המצב נראה כלאחר ייאוש. אבל, אסור להתייאש. אלה שאילצו לפחות 50% מאזרחי ישראל להגיע למצב זה, חייבים לשלם את המחיר. המפלגות הציוניות השפויות חייבות לפעול לחידוש המו"מ עם אבו מאזן בהקדם האפשרי ולשכנע את אבו מאזן להסכים להשארת אלה מתוך ה-130,000 הישראלים שיסרבו להתפנות תחת שלטון פלשתיני. כשם שיש ערבים-פלשתינים בישראל, כך יכולים ישראלים- יהודים לחיות בפלשתין. נראה אם גיבורי "תג מחיר" יגלו את אומץ הלב שהם מגלים תחת המטרייה של מדינת ישראל כאשר יהיו תחת שלטון פלשתיני.

יש קונצנזוס בישראל שהסכם הגרעין אינו טוב לישראל ולעולם כולו ושהוא מהווה ניצחון לאירן. אבל, ספק אם המדיניות בה נוקט ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, של יציאה באופן פומבי ונחרץ למאבק נגד הנשיא אובמה, הוא צעד המשרת את האינטרסים של מדינת ישראל.

נתניהו מנסה לקומם את הקהילה היהודית אמריקנית נגד אובמה. זהו צעד חמור ביותר. הוא הצליח לפלג את יהדות ארה"ב מצד אחד וליצור מצב בו הם יואשמו בנאמנות כפולה, מצד שני. ומה שגרוע לא פחות, הוא חותר תחת מעמדו של אובמה בתוך המפלגה הדמוקרטית.

למדיניות זו תהיינה השלכות חמורות על יחסי יהדות ארה"ב וישראל ויחסי ארה"ב וישראל. מדיניות זו מאלצת את יהודי ארה"ב לבחור בין תמיכה באובמה ובמפלגה הדמוקרטית לבין תמיכה בישראל, בשעה שרוב היהודים הם רפורמים או קונסרבטיבים, שהזרמים הדתיים להם הם שייכים אינם מוכרים על-ידי הממסד האותודוכסי השולט בארץ.

וחשוב לא פחות, יש התנגדות רבה בקרב יהדות ארה"ב הליברלית למדיניות הימין בנושא הפלשתיני. למדיניותו של ראש הממשלה תהיינה השלכות חמורות על יחסי ישראל-ארה"ב בהתחשב בעובדה שרק בנובמבר 2016 תתקיימנה בחירות בארה"ב להחלפת הנשיא. כיצד יגיב אובמה להתערבות הגסה של נתניהו בניסיונו הבוטה להביא על אובמה דחייה של הקונגרס של ההסכם עם אירן. טוב היה עושה נתניהו לו היה מנמיך את הטון וחדל לנהל את ענייניה של ישראל באופן פומבי. מוטב היה לנתניהו לנהל שיחות עם אובמה כדי להבטיח עזרת ארה"ב נגד אירן ההולכת ומתחזקת במזרח התיכון.

הכספים שישתחררו בשל ההסכם והעסקות שהאירופים, הסינים והרוסים ממהרים לעשות עם אירן, ילכו להגברת הטרור נגד ישראל ומדינות ערב המתונות. נתניהו חייב להבטיח התערבות ארה"ב נגד התעצמותה של אירן ומתן האמצעים הצבאיים הדרושים כדי לעמוד נגד אירן ובעלות בריתה.

נדהמתי לקרוא במאמר של אבי יששכרוף "ככה נראה מנהיג המתכוון להפוך שולחן בספטמבר" ש"אותו נשיא (אובמה) שכנע את אבו מאזן להתעקש שלא לנהל מו"מ עם ישראל כל עוד הבנייה בהתנחלויות נמשכת".

הנשיא האמריקני מגלה מיום היבחרו לנשיאות, חוסר הבנה משווע של המצב במזרח התיכון בכלל ושל הבעיה הפלשתינית בפרט. למרות שרעיון ההתנחלויות והבנייה המתמשכת לפיו מופנים תקציבי עתק לגדה על חשבון אזרחי ישראל בתחומי הקו הירוק, מונע פשרה טריטוריאלית, יש לראות בחומרה רבה את עצתו של הנשיא אובמה לאבו מאזן.

אובמה דרש מישראל להקפיא את הבנייה בהתנחלויות כתנאי למו"מ מצד אחד ובו-זמנית לחץ על אבו מאזן לא לנהל מו"מ כל עוד יש בנייה.

בעבר, ערפאת ב-2000 ואבו מאזן ב-2008, ניהלו מו"מ ללא הקפאה. אובמה הפך לצד ביחסי ישראל והפלשתינים במקום לשמור על מעמד נטרלי. אובמה סיפק לאבו מאזן סולם עליו עלה ומסרב לרדת - סירוב לנהל מו"מ עם ישראל. אבו מאזן אינו מוכן לקבל תכתיב אמריקני. התחליף למאמצים להגיע להסכם התחלפו במאמצי הרשות הפלשתינית לעקוף את ישראל ולקבל מדינה מהאו"ם ללא צורך להתפשר. אובמה אחראי במידה לא מעטה להתפתחות זו כשם שהוא אחראי למצב במדינות ערב בשל תמיכתו ב"אחים המוסלמים". אובמה הביא אסון על המזרח התיכון.