"אני מכירה את המשוואה הידועה הזאת, שאם לא היו התנחלויות אז הייתה מדינת רווחה בתוך גבולות ישראל. אני מכירה את השקפת העולם שאומרת שאם נקצץ את תקציב הביטחון בחצי, יהיה כסף לחינוך. זאת השקפת עולם, שאין לה קשר למציאות" - ח"כ,
שלי יחימוביץ', לשעבר יו"ר מפלגת העבודה.
ההחלטה החד-משמעית שהובילה את
האיחוד האירופי לסימון המוצרים ממפעלי התעשיה באיו"ש, לא הגיעה סתם כך ביום בהיר אחד. לא מדובר כאן, רק על החלטה המסמלת תמיכה אנטי ציונות מובהקת. מדובר בהחלטה שבנוסף לאינטרס האנטי ציוני, קדם לה בסיס ורקע עם שיקולים כלכליים וגיאו- פוליטיים.
כבר בשנת 2003, לאחר הקמתה של ממשלת שרון השנייה, הוחלט באיחוד האירופי על צעדים אשר נותנים עדיפות להגברת היבוא והקלות במכס על סחורות המגיעות מישראל. כך נוצר מצב שבו היצוא לאירופה צבר תאוצה, היצואנים השונים בישראל הרוויחו, והמשק התעשייתי נע קדימה. במסגרת הסכמי הסחר, הוחלט כי מכיוון שהאיחוד האירופי אינו רואה בשטחי הגדה המערבית (איו"ש וחבל עזה) מבחינה משפטית כחלק ממדינת ישראל, מוצרים המגיעים משטחים אלו לא יהנו מהטבות המכס האירופי.
אחת הבעיות שעלו בשדרוג יחסי המסחר מול ישראל, הייתה כיצד ידעו ברשויות המיסים של האיחוד האירופי מה מיוצר בשטחי הקו הירוק, ומה מיוצר בשטחי איו"ש וחבל עזה (טרום ימי ההינתקות)? וכך החליטו הצדדים, שכללו בצד הישראלי בין היתר את ראש הממשלה המנוח
אריאל שרון, שר התמ"ת
אהוד אולמרט, שר החוץ
סילבן שלום, וכן גם שר האוצר
בנימין נתניהו, שהיה שותף להחלטה לסימון המוצרים מעבר לקו הירוק.
העניין שנוצר סביב כשירותן המשפטית מבחינה בינלאומית של ההתנחלויות, היה ועודנו מרכז מהותי עבור האיחוד האירופי אשר דוגל בפעילות עסקית נקייה ממחלוקות גיאו-פוליטיות. המשמעות עבור המפעלים בהתנחלויות, לא הייתה עניין של החרמה. המפעלים אומנם נפגעו מאפליה לרעה, אך מבחינתם של ראשי מועצת יש"ע, זו הייתה דווקא הזדמנות מצוינת לדרוש פיצוי רחב היקף מההנהגה הישראלית. עשרים ושישה מיליון ש"ח, סך כספי הפיצויים אשר שילמה המדינה מכספי הציבור לטובת חיזוק המפעלים בהתנחלויות.
כאן עולה שאלה לגיטימית, האם לפני ההחלטה האירופית לשדרוג המסחר עם ישראל, קרסו המפעלים בישראל מחוסר הטבות בחומות המכס האירופי? - ככל הנראה שלא. אך כיוון שההנהגה הישראלית היא האחראית על מפעל ההתנחלויות, והיא זו אשר שלחה, השקיעה ושמרה על מפעל זה, היא המקור שמחויב לו ולתושביו. לכן, הפיצוי בין אם מעורר מחלוקת פוליטית או לא הינו חד-משמעית מוצדק.
אך עדיין אי-אפשר להתעלם בהפגנתיות והינף יד מפעולות כאלו שמציג האיחוד האירופי. האזהרה להתנהלות הממשלות בישראל בהקשר של שטחי איו"ש וחבל עזה, התנוססה משך שנים רבות. נעשו ניסיונות, הסכמי אוסלו, ההינתקות מעזה, אבל בפועל התהליכים המדיניים הללו כשלו באופן הכללי, גם אם בצורה כזו או אחרת תרמו בצורה כלכלית.
הצעד המסמן מוצרים מהתנחלויות, עלול להיות רק צעד קטן, במידה והממשלה לא תדע לטפל בצורה מדינית יוזמת, נחרצת, ובהיפוך מגמה למצב הפסיבי.
המדיניות הפסיבית של ממשלות נתניהו בשנים האחרונות, לא רק שהובילה כעת לסימון המוצרים שמעבר לקו הירוק עבור הצרכן האירופי, אפילו החוצפה לבצע דה-לגיטימציה מצד האיחוד האירופי למוצרים המיוצרים במפעלי רמת הגולן, היא רעיון שטותי לחלוטין מצד הנהגת האיחוד, אותו קיבלו שם בנוסף לפעילות האנטי ישראלית (BDS), גם היא תחת השראה של חוסר דיפלומטיה פרגמטית, ואי הצגת פתרונות ריאליים מצד ישראל.
אין ספק שהחלטה כזו, המחרימה מוצרים מתעשיה אשר פועלת בתוך שטח המוגדר תחת ריבונות 'החוק הישראלי', היא פעולה נטולת מהות שתומכת בישראל בגבולות המכילים את חוקיה האזרחיים.
עניין זה הוא למעשה שטות העוקרת את המהות העיקרית שבעיקרה שלילת שליטה צבאית על תושבים זרים, שאינם שווים בפני החוק. המשך מדיניות פסיבית, השוללת בהינף יד, עלולים לגרום להחרפת התמיכה האנטי ישראלית, החלטות בינלאומיות גורפות להקמת מדינה פלשתינית בגבולות 1967, והחרפת הסנקציות הכלכליות.
ההנהגה הישראלית, חייבת לחזור וליטול יוזמה מידית, לנהל פרגמטיות מדינית רצינית ואחראית (לאו-דווקא מול הפלשתינים), ולהציג לכל הפחות אופק (גם אם הוא בלית ברירה חד-צדדי) המתקדם לעבר פתרונות ריאליים ומעשיים.
