במהלך החיים אנו חווים חוויות מרוממות, אנחנו נפגשים עם עוצמות שעד עכשיו לא נחשפנו אליהן. הקפיצה האדירה למעלה נועדה להוכיח לנו שאנו יכולים ומסוגלים, שגם אנחנו שייכים לאותה קומה גבוהה. לכל אחד יש שאיפות בחיים. השאיפה מטלטלת ומוציאה את האדם ממקומו הנוכחי, מניעה אותו קדימה אל מקום אחר.
אל מול השאיפות הגדולות ניצבת הציניות. אותה תכונה שדואגת להפוך כל דבר גדול לנלעג, כל דבר חשוב לזול, וכל דבר אמיתי ללא-מחייב. היא תמיד מנגנת את המנגינה ה"ריאלית" ומשחקת את תפקיד המבוגר האחראי, "תפסיק/י לחלום, זה לא יקדם אותך לשום מקום".
בפרשתנו "ויצא", אנו פוגשים את אחד מהחלומות המפורסמים בהיסטוריה - חלום יעקב. יעקב אבינו רואה בחלום סולם גדול, שניצב על הקרקע ומתרומם עד לשמיים. הסולם הזה מתווה ליעקב, וגם לנו, דרך לחיים: שתי רגליים על הקרקע והראש בעננים. להיות "ריאלים" מצד אחד, בלי לשכוח את השאיפות והחלומות הגדולים מהצד השני.
שגרת היום-יום משכיחה מאתנו את המטרות שהצבנו לעצמנו בתחילת חיי הנישואין והזוגיות. הקשיים והאתגרים הרבים עלולים לגרום לנו להרים ידיים ולהודיע בפסקנות: "אין מה לעשות! זה מה שהוא/היא". אם אכן נתנהל בצורה כזאת, רמת חיי הנישואין שלנו לא תצליח להתרומם מעבר לתקרת הזכוכית שבתוכה קיבענו את עצמנו.
אסור לנו להפסיק לחלום! אסור לנו להפסיק לדרוש מעצמנו! בכל יום מחדש אנחנו צריכים להציב לעצמנו מטרות חדשות, גבוהות יותר משל יום האתמול. להיות בעלים טובים יותר, להיות נשים טובות יותר, לחנך את ילדינו בצורה טובה יותר, להקים תא משפחתי חם יותר, ערכי יותר, אוהב יותר, שמח יותר. מילת המפתח היא 'יותר', לא מפסיקים לשאוף ולרצות להתקדם, לעלות עוד ועוד ועוד.
