|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לא שוברים שתיקה, שוברים את כללי המשחק
|
השימוש בביטוי כיבוש, הוא טיעון פוליטי ● הוא ביטוי עליו לא כל החברה בישראל מסכימה
|
|
הצבא מטייח [צילום: תומר נויברג/פלאש 90]
|
|
|
|
|
על פניו טענותיהן של שוברים שתיקה רציניות. אי-אפשר לדחות אותן באמירות שהם אנטישמיים ושונאי ישראל, משום שיש להם נימוקים לא מבוטלים באשפת החצים שלהם.
הטיעונים המרכזיים שלהם כדלקמן: הראשון, היותם חיילים, חלקם הגדול קרביים, שבאו מתוך השטח והמערכת הצבאית ולאחר שהם נתקלו באותן עוולות מוסריות, הם החליטו לצאת דרך ארגוני החברה האזרחית להילחם באותן עוולות.
הטיעון השני הוא, שהצבא מטייח את התלונות שלהם, בשל כך פונים בשוברים שתיקה אל גופים בינלאומיים. סך הכל הצבא כגוף ביצועי, מבצע את מדיניות הממשלה ומשמר את המטרה הצה"לית שהממשלה הכתיבה לו. וככל מערכת גדולה הוא נוטה לבצע חקירה עצמית לקויה. משום שיש הנחה שארגון, טוב ככל שיהיה, נוטה לשמור על עצמו ולכן נדרש פיקוח חיצוני כמו בשאר המוסדות הדמוקרטיים.
ויכוח לגיטימי
אבל בכל טענות שוברים שתיקה יש נקודת תורפה אחת משמעותית והיא השימוש פעם אחר פעם במושג כיבוש על הטיותיו השונות. העוולות שמתרחשות בשטחים הכבושים בשמנו וכהנה וכהנה, שימושים כיד הדמיון המוטה על רצון הדובר התורן. כי אפשר להתווכח על איך הצבא פועל והאם הוא באמת מתחקר כמו שצריך חיילים, די צעירים בואו נודה על האמת, שנתקלים לראשונה בחייהם, אחרי נערות די מפונקת לרוב, בתפקידי לחימה ושיטור מאתגרים, שהם אינם מוכשרים אליהם די הצורך. זהו דיון ויכוח לגיטימי. דיון בוא אפשר לציין את המציאות המורכבת ביהודה ושומרון. את הלחימה בטרור שמתרחשת בקרב אוכלוסייה אזרחית וכדומה. אבל השימוש בביטוי כיבוש, הוא טיעון פוליטי. הוא ביטוי עליו לא כל החברה בישראל מסכימה.
בישראל לא תאמינו, יש הרואים ביהודה ושומרון חלקי מולדת. חלק מהאתוס התנ"כי עליו הציונות קמה. יש גם כאלו החושבים שדרכם רווית הרצח והסרבנית של הפלשתינים, לא מאפשרת אמון בשלטון פלשתיני עצמאי על כל שטחי יהודה ושומרון, בעיקר לאחר לקחי ההינתקות מעזה שהפכה למעוז טרור. ישנם שחושבים שבמזרח התיכון רווי הדם והרצח, השטחים אסטרטגיים וחיוניים לביטחונה של ישראל הריבונית. לא הרבה חושבים כך אמנם, אלא רק רוב זניח שמרכיב כאן פעם אחר פעם את הקואליציה.
לכן קרביים ככל שיהיו, הפעילות של שוברים שתיקה היא פוליטית. ואת הפוליטיקה שלהם הם מעדיפים לעשות מעבר לים ולא כאן בתוככי ישראל. הם לא מוכנים להיכנע לתכתיבי הקלפי ושטויות כגון נושא שנוי במחלוקת. הם יודעים טוב מכולנו מה טוב לנו. לכך מצטרפים השחרת פניה של ישראל בעולם ואפילו הטענות על שקרים. אבל הלב הוא אי-הדמוקרטיה והזלזול באזרחי ישראל. ומי שמזלזל כאן באזרחים, שלא יתפלא שהם מפנים אליו עורף בחזרה.
|
|
עיתונאי
|
|
| תאריך:
|
23/12/2015
|
|
|
עודכן:
|
23/12/2015
|
|
אור יזרעאלי
|
|
לא שוברים שתיקה, שוברים את כללי המשחק
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אדיר 1
|
23/12/15 22:19
|
|
|
|
2
|
|
באום
|
23/12/15 22:35
|
|
|
|
3
|
|
אלטע קאקער
|
27/12/15 23:54
|
|
|
הסגנון. הסגנון הוא תוכן. רבה של קבוצת יבנה, הרב עילאי עופרן, כותב, לא רק לצאן מרעיתו, אלא לציבור הקשוב לדבר עיון או הגות של תופס תורה ומורה הלכה, דברים על יום הקדיש הכללי ומיצר על שאיננו מעוגן במה שהוא קורא "חובה הלכית". אין לו פסיקה בשולחן ערוך. הוא לא אומר כי השואה אינה מעוגנת כזיכרון לדורות בפסיקה החלה על כלל ישראל. הוא כותב על יום הקדיש הכללי. לא יום הזיכרון לשואה ולגבורה שגם הוא אין לו סעיף בשולחן ערוך. בוודאי לא על יום השואה האוניברסאלי החל ב-27 בינואר על-פי החלטת האומות המאוחדות. אלה אינם במרחב בו הוא חג. לכאורה הוא מצביע על הינתקות הממסד הרבני בארץ ובעולם - בלי לבחון טעמיה הטרגיים של הינתקות זאת - מן המנוף המעלה בכוחה של הוראה לדורות את דברי הימים מן הימים ההם לזמן הזה, לכל זמן שיבא. מנוף זה הפך את יציאת מצרים לאבן פינה בבניין הזיכרון היהודי, את חורבן הבית הראשון ואת חורבן הבית השני לאבל החל מדי שנה בשנתה על כלל האומה, את פורים על מגילתה, את חנוכה על מנורתה. השואה, הקמת המדינה, שתי הוויות שיא בדברי ימיה של האומה במאה העשרים נותקו מכבלי המנוף, לא יום הקדיש, לא יום העצמאות שנמסרו בידד הארכיטקטורה החילונית לעילא של הזיכרון, אלא השואה עצמה, התקומה עצמה.
|
|
|
|
|
השמועות על מינוי הקרוב של אריה מכלוף דרעי לתפקיד שר הפנים עקשניות. אם מעשה קפקאי מסוג זה היה מתרחש במדינה אחרת, במקום אחר, היינו יכולים להעלות חיוך, אלא שהוא עלול להתרחש אצלנו, ויש מקום לדאגה רבה. לפני מיטב ידיעתי, אין ולו מדינה דמוקרטית בעולם שבה שר שהורשע בפלילים על עבירות חמורות וישב בכלא על כך, חוזר אל מסדרונות השלטון. חמורה שבעתיים העובדה שראש הממשלה מוכן לתת את ידו למעשה חמור זה, המבזה את שלטון החוק, רק בגלל נוחות פוליטית, ולמנות את אריה מכלוף דרעי לשר הפנים, תפקיד שנאלץ לעזוב אותו בבושת פנים בגלל הרשעתו בפלילים.
|
|
|
|
|
אין מה לעשות: חוק הוא חוק שצריך לקיים, וכזה הוא גם חוק השבת, לטוב ולרע. בשמו המשפטי. הוא מוגדר כ"חוק שעות עבודה ומנוחה", שתחולתו בארץ, בתוקף החוק, היא ביום השביעי בשבוע.
|
|
|
|
|
נניח שבמהלך ניסיון אונס נאבקה האישה המותקפת עם האנס וגרמה לו פציעה חמורה מזו שהוא גרם לה, ונניח שלמקום הגיע רופא יחיד. נשאלת השאלה: במי מבין שני הפצועים צריך הרופא היחיד לטפל? בנאנסת שפגיעתה קשה, או באנס שפגיעתו קשה קצת יותר. כל בר-דעת יגיב באופן טבעי שהעדיפות בטיפול בנסיבות אלה תהיה למותקפת. לא כך בישראל, שבה התקינות הפוליטית המעוותת גוברת על השכל הישר.
|
|
|
|
|
אנחנו מלומדי ניסיון מר וכואב בישראל, מה קורה לחברה שחיה ונושמת עוצמת פער גדולה שקיימת בין שני נרטיבים. אנחנו משלמים מחיר יקר במציאות, בה כל נרטיב ספוג אך ורק באמת האחת והבלעדית שלו תוך פסילה מוחלטת ואף עוינת של האחר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רון בריימן
אין צורך בחוק גיוס מגזרי, ובוודאי שאין צורך בחוק השתמטות מקומם  החובה לשרת צריכה לחול על כל בני ה-18 ובנות ה-18, כאשר משך השירות - 3 שנים - והשכר הניתן לחיילי החובה צריכים להיות א...
|
|
|
|
|
דן מרגלית
ישראלים נבונים חייבים לשטוף עתה את הרחובות והכיכרות ולהתייצב מול קלגסי המשטרה הפועלים בשליחותו של איתמר בן-גביר, ולמנוע את מה שעלול להיהפך ל"בכיה לדורות"
|
|
|
|
|
חיים רמון
באופן צפוי לחלוטין, כל התוכניות ההזויות שקידם שר הביטחון התפוגגו בלי שום הישג בעצם, התוכניות של גלנט השיגו דבר אחד - חיזוק השלטון האזרחי של החמאס
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
