שוברים שתיקה לא ראוי להגנה במתכונת זו

כשדיסקין, איילון ולוין מגינים על "שוברים שתיקה", חובה על אזרח שבני משפחתו שירתו בצה"ל ונוספים עומדים לשרת, לומר את אשר עם ליבו.

אני נימנית על התומכים בפתרון של שתי מדינות ובסיום הכיבוש. כמו-כן, מעולם לא תמכתי בהתנחלויות. אבל, הכיבוש בעיני הוא מה שהגדיר צ'רצ'יל כ"הכרח בל-יגונה", כי אינני רואה, לצערי, רצון מצד הרשות הפלשתינית בעבר ובהווה לעשות את הוויתורים הדרושים כדי להגיע להסכם. הם דחו הצעות הוגנות של קלינטון- ברק ב-2000 ושל אולמרט ב-2008. ב-2014 אבו מאזן דחה הצעה של קרי. אומנם גם נתניהו איננו שש לפתור את הסכסוך, אך הרשות הפלשתינית יכלה לסיים את הכיבוש ב-2000 וב-2008 ולא עשתה זאת והפלשתינים דחו הצעות למדינה לצד ישראל ב-1936/7, 1947, בין 1967-1948, כאשר היו תחת שלטון ערבי, ב-1967 וב-1993.

מהפינוי בעזה למדנו, שבלי הסכם אסור לפנות שטחים. הפלשתינים לימדו אותנו לקח זה. אומנם מצב הכיבוש הוא של "הכרח בל-יגונה", אבל צה"ל חייב לפעול בקרב האוכלוסייה באופן מוסרי על-פי הערכים של מדינה דמוקרטית.

לכן, צודקים דיסקין, איילון ולווין, לגבי החשיבות של ביקורת ושקיפות על הנעשה בצבא. אבל, לצערי, "שוברים שתיקה" אינם פועלים כפי שארגון חוץ-פרלמנטרי במדינה דמוקרטית חייב לפעול:

ראשית כל, בחברה דמוקרטית חל עיקרון החפות על כל נאשם עד להוכחת אשמתו. לשם כך על המתלונן חלה החובה להגיש תביעה מפורטת בשמו המלא. ארגון "שוברים שתיקה" שומע תלונות אנונימיות, אינו פונה לצבא כדי שהתלונה תיבדק ומפרסם את התלונות נגד צה"ל בכל העולם. כל עוד הארגון אינו מגיש לצבא את התלונות עם שמות המתלוננים, התלונות שלו אינן מקובלות ומהוות הטחת אשמות חסרות בסיס. יתר על כן, איננו יודעים מי מאזין לתלונות ומהם כישוריו ואמצעיו לקבוע את אמינותן.

שנית, לו מטרת הארגון הייתה להבטיח שיהיה לנו צבא מוסרי, הוא היה מנהל מערכת הסברה לאזרחי ישראל ומשתמש בבתי-משפט, בג"ץ, הפגנות וכל האמצעים העומדים בפני ארגון חוץ-פרלמנטרי במדינה דמוקרטית, כדי להבטיח שצה"ל הוא צבא מוסרי. אבל, הארגון אינו מרכז את מאמציו לפעולה בתוך ישראל, אלא מפרסם בכל העולם את ממצאיו שלא נבדקו על-ידי שום גורם, הצבא או כל גורם ציבורי אמין. הם מופיעים בפני ארגונים שונים בעולם, ואם איני טועה, גם פרלמנטים ואישי ציבור. בקיצור, "אין לנו אחות - אבל היא זונה".

שלישית, הארגון מקבל תרומות ממדינות שעל-פי הגדרתו ידידות לישראל. הידידות הללו הם מדינות אירופיות המתנגדות למדיניותו של נתניהו ורואה בו סרבן שלום ומקים התנחלויות בלתי חוקיות, אבל מתעלמות לחלוטין מחלקה של הרשות הפלשתינית בהמשך הכיבוש, בשל דחיית כל הצעות הפשרה. לכן, זוהי "ידידות בערבון מוגבל", זוהי ידידות המתעלמת מדחיית כל ניסיון לפתור את הסכסוך בעבר על-ידי ממשלות ישראל מצד הרשות הפלשתינית.

רביעית, הפנייה לגורמים חיצוניים ולא לאזרחי ישראל, מהווה ניסיון אנטי-דמוקרטי של מיעוט זניח, שמטרתו אינה לדאוג למוסריותו של צה"ל, אלא לשכנע את מדינות העולם לכפות על ישראל פתרון על-פי שיטת דרום אפריקה.

הפלשתינים אחראים במידה לא מעטה לכך שאזרחי ישראל שבעבר בחרו בממשלות שניסו בהגינות להגיע להסכם עם הרשות הפלשתינית ונידחו, לכך שאזרחי ישראל בחרו לאחרונה בממשלות ימין. אזרחי ישראל שהאמינו בהסכם אוסלו ותמכו בהצעות השלום ב-2000 ו-2008, התפכחו מהאשלייה שהפלשתינים רוצים לחיות במדינה לצד ישראל. הסירוב לוותר על "זכות השיבה", שהיא סוס טרויאני להפיכת היהודים למיעוט ולהפיכת מדינת היהודים למדינת פלשתין, הוא ראייה לכוונות האמיתיות של הרשות הפלשתינית. זוהי הסיבה שאבו מאזן מסרב להכיר בישראל כמדינת היהודים. אבו מאזן מנסה לקבל מדינה מהאו"ם כדי שלא יצטרך לעשות ויתורים. המדינה בגדה המערבית תהיה שלב א' בתוכנית לחיסול ישראל, כאשר מדינה זו תמשיך להיאבק נגד ישראל למען "זכות השיבה".

הרשות הפלשתינית מקיימת מערכת הסתה נגד ישראל במערכת החינוך ובתקשורת בערבית ואימצה רטוריקה בעלת ערכים מערביים כדי לשכנע את העולם שהבעיה היא ישראל.

האינתיפאדה של יחידים כיום, היא פועל יוצא של מערכת ההסתה, לא רק של הרשות הפלשתינית, אלא גם של החמאס ושאר ארגוני הסירוב והיא חסרת תכלית, כל עוד החברה הפלשתינית אינה רוצה במדינה לצד ישראל. ישראל לא תיכנע לטרור. עובדה היא שבמשאלי דעת קהל בישראל, יש לפחות 50% ישראלים, גם בימין המתון, התומכים בפתרון של שתי מדינות ואילו בגדה ובעזה משאלי דעת הקהל מראים שרק 30% תומכים בפתרון זה.

לסיום, חוששני ש"שוברים שתיקה" זהו ארגון אנטי-ציוני החותר להקמת מדינה דו-לאומית בכפיית העולם - מתכון למלחמות בלתי פוסקות, כפי שהוכח לאורך ההיסטוריה במדינות דו-לאומיות.