ב"ה.,
מחלוקות ויריבויות בין בני-אדם הן לכאורה דבר טבעי. חז"ל כבר קבעו ש"אין דעותיהם שוות", ומה הפלא ששני אנשים אינם רואים עין בעין את פני הדברים. אולם האמת היא שמחלוקת היא דבר הרסני ושלילי בתכלית, ובמיוחד מחלוקת שמתכסה באצטלה של משי ומתחזה ל'מחלוקת לשם שמים'.
ההוכחה לכך היא הקלות הבלתי-נסבלת של המחלוקת. לו היו המחלוקות מתפתחות כמוצא אחרון, אחרי שכלו כל הקיצין ונעשה הכל להימנע מהן - היה מקום לטענה שאכן זו מחלוקת אמיתית, שאין מנוס ממנה. בפועל, רוב המחלוקות מתפרצות בקלות רבה למדיי. סכסוך קטן, קצת לשון-הרע, חשדנות במניעיו של הזולת - וכבר נולדת מחלוקת חדשה.
מבחן הכנות
קל במיוחד להלהיט מחלוקת בענייני ציבור, כביכול לשם שמים. בעלי המחלוקת מציגים את עצמם כמי שטובת החברה לנגד עיניהם. איך אנשים אכפתיים כמותם יכולים לעמוד מנגד כאשר יש עוולות וליקויים באדם פלוני או במוסד ובארגון פלמוני. מיד הם מתסיסים את סביבתם, מלהיטים את הרוחות ונראים נסערים עד עמקי נפשם, בשאיפתם לתקן את החברה.
המבחן לכנותם הוא מידת מעורבותם במצבים שבהם יש צורך להרגיע מחלוקת ולהשכין שלום. אם כוונותיהם הן לשם שמים בלבד ואך טובת החברה לנגד עיניהם, היינו צריכים לראותם בראש הפעילים למען שלום ואחדות. הלוא אין ספק שמחלוקות ושנאה בין יהודים הן הרסניות, ואינן נופלות בחומרתן מכל עוולה וליקוי אחר. היכן הם 'שוחרי טובת החברה' כשצריך לפעול למען השלום ולחיזוק האחדות?
בדרך-כלל מתברר שמחלוקת ושנאת-חינם בין יהודים אינן מדירות שינה מעיניהם של אותם לוחמים 'לשם שמים'. הם לא יהפכו שמים וארץ בשביל לפייס, להרגיע, לקרב לבבות. הם מופיעים רק כשיש אפשרות להסעיר את הרוחות נגד מישהו, לפגוע במישהו, להכפיש את שמו של מישהו. לא טובת החברה לנגד עיניהם - יצר המחלוקת הוא המניע אותם.
פעמים רבות הנזק הנגרם על-ידי המחלוקת כפול שבעתיים מחומרת הליקוי שבגללו היא התעוררה. הדבר דומה למי שמצית את ביתו כדי לבער את הפשפשים, בהבדל אחד - כאן הפשפשים עלולים להישאר בעוד הבית כולו עולה בלהבות. גדולי-ישראל רבים ציינו, כי לפעמים מציתים אש של מחלוקת, המלווה איסורי-תורה חמורים ביותר, כדי לתקן עניין שלכל הדעות הוא מדרבנן או מנהג בלבד.
מילה טובה
אי-אפשר להתנחם בכך שכבר היו דברים מעולם, החל במחלוקת קורח ועדתו המשך במחלוקות שבימי חורבן הבית השני, וכלה במחלוקות שהסעירו את העולם היהודי בכל תקופת הגלות. להיפך, דווקא לאחר שעברנו את כל המחלוקות הללו, ונוכחנו במידת הנזק שגרמו ועד כמה לא הייתה להן הצדקה אמיתית, מותר היה לצפות שנהיה זהירים יותר ולא נחזור על טעויות העבר.
כל המעיין בדברי חז"ל בגנותה של המחלוקת ובסכנה הרבה שהיא עלולה להמיט על הכלל ועל הפרט, אינו זקוק להסברים רבים על חומרת הדבר (רש"י בפרשת השבוע: "בוא וראה כמה קשה המחלוקת, שהרי בית-דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות, ובית-דין של מעלה - עד כ' שנה, וכאן אבדו אף יונקי-שדיים"). ובכל-זאת, אין אנו מצליחים להינצל מפניה.
הסכנה הגדולה טמונה במלאכת חרחור-הריב, וממנה חייבים להיזהר. מילה של לשון-הרע כאן, בדיחה לעגנית שם, קורטוב של גוזמה - אלה גורמיה האמיתיים של המחלוקת. ולעומת זאת - מילה טובה על יהודי, ניסיון ללמד זכות, הדגשת הטוב והיפה שיש באדם או בקבוצה - אלה הדברים שמשכינים שלום ומקרבים לבבות, ועל-ידם נזכה בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלמה.
