מלחמת אחים, זה כאן!

מי שמחפש את המתכון המודרני ל"מלחמת אחים" יכול להביט מסביבו; מי שרוצה לדעת כיצד זה נראה, יכול לפרוס את המציאות הישראלית של השבועות האחרונים מול עיניו, ולראות צעד אחר צעד את הריונה והיוולדה של המלחמה. מלחמת אחים, זה כאן!

האירועים של הימים האחרונים מציירים חזות קשה, ומעוררים לחיים את פעמוני הזעקה והאזהרה שהיו רדומים מאז תקופת הסזון ואלטלנה. ההקצנות מימין ומשמאל, כגוף אחד, חורגות מכל מסגרת נורמטיבית מקובלת. כל צד מושך ברדיפה לתהום עמוקה, אך בלי משים לב מפיל את החברה הישראלית לבור ללא תחתית.

מחד, ניצבים כזקופים אנשי הימין הקיצוני. התעוררות הזרם האלים, והפחת רוח החיים ברדיקאלים מהימין, יצרה מתנגד חדש, עצמאי, נוסח 2005, הלובש הפעם "כתום כהה" – כהה יותר מזה של תושבי גוש קטיף. כהה - עד כי פוגע. ההחלטה "המעין אסטרטגית" שקיבלו ראשי ההתנגדות, פוגעת לא רק באינטרסים של העתידים להתפנות, אלא בליבה של מערכת החוק הישראלית. הם בחרו באלימות, בכוחניות, בהתגרות שלטונית, בהתרסה, והוציאו עצמם מחוץ לגדר הלגיטימית שמקובלת בחברה דמוקרטית. הם הפכו את האלימות לערך חיים; ערך שהוא פסול בכל מסגרת נורמטיבית מקובלת.

פריסת דוקרנים בעורקי תנועה ראשיים, פיזור שמן ומסמרים עבים בלב כביש מהיר – אלה צעדים שרחוקים מלהוות מחאה לגיטימית במדינת חוק. וכך, "אנשי הצמתים" לא ידעו כי המסמרים שהשליכו, הם אותם מסמרים שהם עצמם זורעים בלב התמיכה בהתנגדותם; מסמרים שהם עצמם תוקעים בלב ההינתקות; מסמרים שינתקו כל זיק של הזדהות עם עמדתם, צודקת ככל שתהא.

מאידך, אין להתעלם מההקצנה הגוברת של מחנה השמאל. בעוד אנשי גוש קטיף יורדים לכבישים, מפרסם אתר החדשות "וואלה" מאמר מערכת שמבטא את עומק השבר בחברה הישראלית. כותבי המאמר קוראים "לרדת לאיילון בקבוצות גדולות עם שרשראות כבדות, נבוטים למיטיבי הינף, או סתם אגרופים עם נצרה משוחררת, ולחכות לראות מי הדביל שיתעקש לחסום כבישים ולהתפרע דווקא בשטח שלנו". האם אין זו נחשבת להסתה בוטה ומדאיגה?

לא רק זאת. כתב הפלילים של "ידיעות אחרונות", בוקי נאה, מעביר מסר חד למתנחלים באשר הם, ומזהיר כי "הבא יתקרב אלי בצומת עם סרטים כתומים חוטף ממני אגרופן לתוך הפנים". הוא מוסיף כי "אם המשטרה לא תשבור לכם את העצמות, אני אשבור לכם את העצמות", וקורא למשטרה "להרוג כמה פושעים יהודים".

בה בעת, אנו שומעים התבטאויות מסוכנות, כדוגמת דבריו של הפרשן אמנון אברמוביץ', אשר קרא לא מכבר להשאיר את מתנגדי הפינוי לחסדי אנשי ארגון החמאס. לשיטתו, מי שלא רוצה להתפנות, עדיף שיישאר עם ה"מיישבים החדשים". דבריו של אברמוביץ', ללא ספק, משקפים התבטאות אנטי-ציונית בעליל, הקוראת להפקיר יהודים בשטח, וממשיכה לפעור את גרונו של הבור הבולע אט-אט את עמוד השידרה המוסרי שיצרנו עם השנים. עם ישראל אינו עוד ערב זה לאחיו של זה. כאן למעשה הסכנה האמיתית.

האירועים האחרונים, משקפים אם כן, שני תהליכים חשובים :

1) הם מעמידים ל"מבחן אמת" את ערכו של שלטון החוק. נראה כי יחד עם הקצנת פעולות המחאה, יש אפוא להעלות את רמת תגובתה של המשטרה. אל לנו לשכוח כי מעשי המתנגדים אשר פיזרו שמן ומסמרים, כמוהם כמעשי 'פשע' שיכולים להביא למותם של אזרחים שומרי חוק.

2) הם מורים על תהליכיה המהירים של התפרקות החברה הישראלית; תהליך הנראה אומנם שקט ומוסתר כסרטן אלים, אך כאמור, טומן בחובו סכנה רחבה. יש אף לקחת בחשבון שאם צה"ל עודנו מוגדר כ"צבא-העם" – עדיין קיימת סכנה אמיתית לסרבנות מאורגנת ב"זמן אמת". זאת, כמובן, יש להוקיע בכל צורה ודמות.

הן מחנה הימין והן מחנה השמאל מזהירים מפני קטסטרופה אימתנית שתביא חורבן על מדינת ישראל. כל אחד מציג את תסריט האימה המקורי שלו, ולפיו אם לא נצעד בדרכו, רק נביא במו ידינו לסוף הקיום הנוכחי. השמאל מושך לצידו, הימין דוחף אל אמתחתו - אך למעשה – עצם ההליכה במשעול הקיצונים היא שתביא את החורבן על החברה הישראלית. שני המחנות צועדים כעיוורים עד כי אינם שמים לב שהרעה האמיתית צומחת יחד איתם. בליבם. היא צומחת כמפותלת ומסוכנת. 'הקטסטרופה' האמיתית - היא עצם הלגיטימציה לקיצוניותם.

אנחנו עומדים בפתחה של מציאות אנרכיה וכאוס חברתי - ואת המסלול התלול לתהום העמוקה יש לעצור. יש לעצור מיד. לא רק מתנגדי המחאות הללו צריכים לקום ולזעוק 'עצור', אלא אנשי גוש קטיף, בני משפחות הקיצונים, אנשי ההתנחלויות, הם-הם שצריכים לצאת כנגד האסון שמפילים עליהם קיצוני הימין. לצידם, "הזרם השפוי" בשמאל, צריך לזעוק כנגד בורותם של קיצוניהם. יש לעצור את מלחמת האחים! יש לשים קץ לגידולים המסוכנים והאלימים המתפשטים על כל חלקה טובה, והמאיימים לחסל מהיסוד כל רקמה חברתית בישראל.