ביום ה' האחרון שואל ירון לונדון במאמר בעיתון 'ידיעות אחרונות' את השאלה שהשמאל כה אוהב להתהדר בה, היות ולדעתו היא מציגה אותו באור יקרות. השאלה היא כזאת: מדוע עשבי הפרא צומחים תמיד רק בערוגות הימין.
תשובה אחת לירון לונדון יכולה להיות כזאת: לך וצפה בהתפרעויות של האנארכיסטים השמאלנים נגד הגדר, והישמר לך לעמוד רחוק ממקום האירוע לבל חס וחלילה אבן קשה לא תיפגע בראשך.
אולם הפעם אני רוצה לענות תשובה אחרת. תשובה שאינה כבולה לכללים הערכיים ולתפיסת העולם של השמאל. כי זה זמן רב, זמן יותר מדי רב, הימין בויכוחיו עם השמאל קושר לעצמו את הידיים על-ידי זה שהוא מכפיף עצמו לתפיסות הערכיות ולהשקפת העולם הכללית של השמאל.
כבר שנים מספר שקמו מקרב השמאל (אותו חלק שאני כותב אותו סמול) אנשים מן האקדמיה, אינטלקטואלים בעיני תומכיהם ודמיתקריי אנשי רוח למיניהם, הסובבים בעולם ומעל כל במה אפשרית, והיום לצערנו, רבות מאוד במות הבעל האפשריות האלה של שינאת ישראל, ומעל כל במה כזאת מכשירים במישרין ובעקיפין, אבל תמיד בכוונת מכוון, את דעת הגויים בעולם לרעיון שמדינת ישראל היא מדינה נאצית, מדינת טרור, ושאין בכלל לגיטימיות לקיומה של מדינה יהודית. והטוב ביותר הוא היעלמותה של מדינת היהודים כמה שיותר מהר.
לעומת העשבים השוטים האלה הגדלים כולם בערוגות השמאל הנאור, הרי העשבים השוטים של הימין הם עצים נותני פרי טוב ונחמד למראה עיניים ולמאכל אדם.
אולם השמאל החליט והימין נכנע להחלטה זו, שפעולות אלה של הסמול הפועלות לחיסולה של מדינתנו ושבהחלט עלולות להתבטא בטבח המוני של מאות אלפי יהודים בארצם הם לגיטימיות, בעוד שזריקת אבן פה ושם שאולי חס וחלילה עלולה גם לפגוע הם הם הפעולות הנוראות.
הגיע הזמן שהימין יוקיע בקול רם את אנשי הסמול האלה, ויקרא להוקעתם המוחלטת בתקשורת ומעל במות צבוריות. וראש וראשון לערוך דיון בכנסת בעניין זה.
