מרד ההמונים

העילית, אם בישראל של תל אביב או ישראל שעל ההדסון, אוהבת לשמוע בעיקר את עצמה. דוד רמניק, עורך המגזין הנחשב "ניו-יורקר", הודיע לקוראיו עוד בקיץ כי מועמדותו של דונלד טראמפ אינה אלא תעלול פרסומת וכי היא תתפוגג עד בוא שלגי החורף. זו הייתה גם התחייבותו של הכתב הראשי של כתב העת היוקרתי "אטלנטיק". החרו-החזיקו אחריהם גם כל פרשני העילית האחרים של העיתונות הנכונה. אחרי יום שלישי הגדול נאלצים כל החושבים נכונה לאכול את הכובע ולהתחיל להסביר היכן טעו. דוד רמניק, יהודי שכלתן במיטב המסורת של העילית הדמוקרטית, עומד על כך שהצלחתו של טראמפ היא "מעבר לכל דמיון" ומשקפת את "הכיעור של המניעים הגרועים ביותר של אמריקה". מן הרגע שדברים אלה נאמרו, אפשר לשמוע אותם מחדש, שלא בשם אומרם, בפיהם ובמקלדתם כל השכלתנים.

אמירתו של רמניק משקפת את הכיעור הפנימי של העילית השכלתנית של אמריקה, וישראל, שכן אלה הם שני צדדים של אותה מטבע. באחד מנאומי הניצחון שלו אמר טראמפ - שלעולם אינו מדבר מן הכתוב ולא מן המסך המתגלגל - שהוא אוהב את מעוטי ההשכלה באותה מידה שהוא אוהב את המשכילים. לו חיפש אלף שנה לא יכול היה טראמפ לומר משהו שישניא אותו על העילית השכלתנית יותר מאמירה המשווה בינה לבין מעוטי ההשכלה. הרעיון המביש שכל בני האדם באמת שווים, וכי דעתו של שוטר המקוף שסיים בית ספר תיכון, לחם באפגניסטן ועתה הוא מסייר ברחובות טולזה אוקלהומה, טובה בדיוק כמו של הפרופסור לפילוסופיה של המקרא מאוניברסיטת קולומביה, היא בבחינת צלם בהיכל של השכלתנות הדמוקרטית. לא בקול רם. בקול רם יצהיר הפרופ' על השוויון בין שחורים ולבנים ולטינים והומוסקסואלים וחמאסניקים. אבל בבואו לבאר את עמדתו החברתית פוליטית, תמיד יסביר כיצד יתכנסו כל אותם בני תרבויות שונות תחת כנפו השכלתנית ויעשו את מה שהוא חושב נכונה עבורם.

אם החמאסניק יטמין פצצה בנקודת הזינוק של המרתון הכי כוללני שיש, יסרב השכלתן להבין כי החמאסניק עושה זאת כי פעל על-פי ציוויי דתו והתרבות שממנה בא, ויעדיף להסביר שהכיבוש היהודי של רצועת עזה הוא זה שדוחק בחמאסניק לרצוח רץ בבוסטון. מה שלא מסתדר לפי התיאוריה מוצא את עצמו מחוץ לעולם הווירטואלי של השכלתנים המדברים זה אל זה מעל דפי ה"ניו-יורקר", "הפינגטון פוסט", והארץ.

פרו-ישראליות בלתי נסלחת

הכיעור האמיתי הוא הכיעור השכלי, זה שמתבטא בהכפפת המציאות והממצאים האמיתיים לתורה דוגמטית שאין להרהר אחריה, המובנת מאליה - אבל רק לשכלתנים. אי-אפשר לעשות את זה לא במתמטיקה ולא בפיזיקה ואפילו לא ברפואה. אבל בתורת הממשל - אפשר. אפשר לדגול בשלטון העם ולהתעלם מקול העם. אפשר לתמוך בדמוקרטיה ולכנות כל מאזין-לעם פופוליסט. אפשר להקטין את המאמץ הביטחוני ולומר שהאסון הביטחוני נגרם באשמת מישהו אחר, מסרטון עלוב ועד ל"כיבוש". אפשר לשמוע את עצמך שוב ושוב מפי כל החושבים כמוך, כיוון שסידרת כך שרק להם תהיה גישה לתקשורת, ולחשוב שאם שמעת את ההד של עצמך מספיק פעמים - סימן שהוא האמת. אפשר לומר שדמוקרטיה היא שלטון הרוב כשניצחת בבחירות, ודמוקרטיה היא זכויות המיעוט כשלא נבחרת. שיא הכיעור מגיע שכאשר המיעוט מרשה לעצמו לשלוף את איום התותח הקדוש כאשר הרוב, ההמון, מעוטי ההשכלה ביחד עם אלופי ההשכלה - חושבים לא-נכונה. אצלנו קוראים לזה יוזמת ז'נבה. באמריקה קוראים לזה הממסד של המפלגות, אם רפובליקנית ואם דמוקרטית.

מרד ההמונים בישראל הוא לא מחאת יוקר-המחייה - זה היה נדמה לי של המיעוט. מרד ההמונים של ישראל היה בשקר המכוון לסוקרים-שליחים של החושבים נכונה. כיוון שאתם מעוותים את המציאות כל הזמן, הנה עוד שקר קטן להתבוסס בו עד שתתברר האמת בבחירות חשאיות. מרד ההמונים של הרפובליקנים הוא טראמפ, הפה הגדול, זה שאומר מה שהוא חושב, גם אם החושבים נכונה חושבים שזה לא יפה, או לא מקובל, או מראה את האמת המכוערת. האמת המכוערת שחמאסניקים עולים על מטוס כדי לפוצצו, שמהגרים בלתי-חוקיים ממקסיקו מורידים את שכר העבודה של האמריקני העובד, ומעלים את המחיר של ביטוח הבריאות, שמלחמה בארץ נכרייה שלא על-מנת לנצח אלא להנציח את האיסלאם הרצחני היא מעשה איוולת, שעניי כל העולם קודמים לעניי עירך הוא טמטום, ועוד ועוד אמיתות מכוערות שיש להתמודד איתן באמת.

כאשר השכלתנים מאזינים בעיקר לעצמם ומתעלמים מן ההמון, הם תמיד מופתעים. אז יכול לבוא איש צעקן ומוחצן כמו טראמפ ולומר להם זמנכם עבר, כי העם איתי ולא איתכם. אז יכול לבוא איש שכבר ננשך אלף פעמים בפי ממסד השכלתנים ולהניע את מה שמובן מאליו: גירוש של מחבלים ומשפחותיהם אל מעבר לגבול.

גם אי-אפשר להתעלם מן הקו המשותף למרבית השכלתנים הדמוקרטים משני צידי האוקיאנוס והוא השנאה שהם רוחשים לעם בישראל, למנהיגות הישראלית הנבחרת ולדונאלד טראמפ. נמתח קצת את גבולות הדמיון ונאמר ששנאתם לישראלים שאינם בוחרים את החושבים נכונה (שיעשו כדבר מחלקת המדינה האמריקנית, מעוז ידוע של החושבים נכונה) דומה להפליא לתיעוב שהם חשים כלפי "האמריקני המכוער" בעל "האינסטינקטים הגרועים ביותר" שהוא לדעתם הבוחר הטיפוסי של טראמפ. הציבור הישראלי שהיה מרוצה לו הערבים והטרור שהם נושאים עמם היו מצויים מעבר לירדן, או שוכנים לבטח בסוריה, מצרים וחצי-האי ערב (משם הגיעו ברובם המכריע) דומה בדעותיו לציבור שהריע לטראמפ כשאמר שיאסור על הגירה מוסלמית לארצות-הברית עד שיתברר מה לעזאזל הסיפור שלהם עם הרצח ושיסוף הגרונות. זה שטראמפ הוא תומך נלהב בישראל מספיק כדי לשלול את מועמדותו מכל וכל. ההמונים המורדים הם אותם 80 אחוז מאזרחי ארה"ב החושבים (לא-נכונה, כמובן) כי בשיווי המשקל הערכי שבין ישראל לערבים, הצדק הוא עם ישראל.

ההבדל בין ההמונים לעילית הוא שלעילית אין שום בעיה לשנות את כללי המשחק במהלכו, או להשתמש באמצעים פסולים כדי להטות תוצאות, או לשקר ביודעין בראש חוצות, או לאתרג מועמדים מושחתים להפליא כל עוד הם נשמעים לעילית. יהיה מעניין לראות מה השטיקים והטריקים שתאמץ העילית הפעם כדי להטות את רצון העם, ועוד יותר מעניין לראות אם דונלד טראמפ מספיק קשוח כדי להתמודד ולנצח את העילית. בישראל עשה זאת בנימין נתניהו כבר 4 פעמים.