תודה לבג"ץ על החלטתו בעניין מתווה הגז

למען התקינות הפוליטית אני חייב לציין שבשנים האחרונות אינני נמנה על חסידיו השוטים של בג"ץ, וכבר ביקרתי אותו באתר זה כמה וכמה פעמים בנושאים שונים. אבל: אשר למלך - למלך.

החלטת בג"ץ בנושא מתווה הגז שוב מצאה אותנו בהתלהטות יצרים חסרת שחר שבין סקנדל לפסטיבל. הממשלה עם רה"מ בראש ראו בה "החלטה תמוהה", ואבירי הבג"צים ראו בה את נצחון "הצדק האבסולוטי" ועליונות גזע העובדים; שני הדברים מצוצים מן האצבע. לשם שינוי, בג"ץ עשה הפעם את עבודתו נאמנה.

שני הזרמים המתמודדים על המתווה השנוי במחלוקת, "פישלו" בגדול. שניהם איבדו את הפרופורציות והפכו סוגיה כלכלית-לאומית חשובה כשלעצמה, לשדה קרב אידיאולוגי-פוליטי טיפשי ומיותר. ההגררות לסוג זה של דיון, הבטיחה מלכתחילה, שלא יתנהל כאן דיון לגופו של עניין, אלא מסע כיפוף ידיים, שהכל יצאו ממנו מופסדים, ובראש וראשונה הציבור.

פוליטיקאים שהציבור אינו בראש מעייניהם, אינם ראויים להנהיג. ערב רב של צעקנים מתלהמים מן השמאל האידיאולוגי, בראשות אירגונים ועמותות שבדרך קבע שוללים את מהלכי הממשלה, ללא קשר אם הם טובים לציבור, חזרו גם הפעם על משוגותיהם, ובעלי עניין כלכליים, שחשבו שאין גבול ומידה לחמדנותם, נוכחו לדעת שלא כך הוא. האם ילמדו כולם את הלקח המתבקש? - אני בספק. אבל גם אם יהיה בכך שיעור בעל ערך מוגבל, בשל ממדיו הקולוסליים - דיינו.

עניין ציבורי

בנתוני המצב שבו הגיע הנושא להחלטת בג"ץ, נראה לי שבג"ץ קיבל את ההחלטה הנכונה. בג"ץ אינו אמור לנהל את משק הגז בישראל, וגם לא התיימר לעשות זאת בהחלטתו. אבל בג"ץ אמור לבחון את סבירותן של החלטות ממשלתיות בנושאים בעלי עניין ציבורי יסודי - זכויות היחיד מול זכויות הציבור. השאלה שהעמיד לפניו הייתה האם במתווה שהוצג, מילאה הממשלה את חלקה כהלכה; דהיינו: כאשר הסכימה לחתום על הסדר שחורג מכל נורמה סבירה בשאלות העקרוניות שבהן הוא עוסק - נורמות, תקדימים, חלוקת הכנסות וסיכונים ושיקולים חוקתיים -לל האם שמרה כראוי, מתוך שקול-דעת ושיקלול נכון של כלל הגורמים, על זכויות הציבור ועל האינטרס הציבורי.

במצב ובעיתוי שבו הוצגה בפניו הבעיה, התמקד בג"ץ בעיקר בשאלה החוקתית שהעמידה מתווה זה בסימן שאלה חמור, ויצא חוצץ נגד הפגיעה בנושא זה. בצדק קבע בג"ץ שהממשלה וראש הממשלה כשלו בשיקול הדעת, כאשר הסכימו למשכן באורח בלתי סביר את זכויות הציבור ואת חופש ההחלטה של הכנסת מול בעלי עניין מסחריים פרטיים. זו חריגה מנורמה חוקתית קריטית - על סף מהלך של הפקרה, אומנם מוגבלת, של הריבונות. לחץ-זמן, ניהול כושל וחמדנות של נובל אנרג'י ותשובה, אינם נימוק משכנע. אסור לממשלה להתייחס לכנסת כאל "חותמת גומי" ולשעבד את סמכויותיה לזרים ואסור לזרים לחשוב שתביעות מסוג זה יוכלו להתקבל במדינת-ישראל.

אין ספק שהנימוקים הפופוליסטיים של גורמים אנטי-ממשלתיים, שבקשו לפגוע בכל מחיר בממשלה, בראש הממשלה ו"בטייקונים", והיו שותפים להגשת הבג"ץ, לא היו אלה שעמדו לנגד עיני בג"ץ. ואילו עמדו, היה זה כשלון קולוסלי של בג"ץ. הכותרות בעיתונות האופוזיציונית שהכריזו: "בג"ץ ביטל את המתווה"..., היו מוטעות או שיקריות, והציגו היטב את הגשר הצר עליו הילך בג"ץ בדיון זה; בג"ץ לא ביטל את המתווה, ולא במקרה.

נוק אאוט

החלטת בג"ץ גם סותמת את הגולל על כושר הסחטנות של חברות מסחריות אשר מנסות לדוג במים עכורים. עתה יצטרכו היזמים והממשלה להתיישב אל שולחן המו"מ ולהגיע לפשרות סבירות. בעסקה זו, כל התקדימים והנימוקים הלא סבירים והתת-ענייניים קיבלו בהחלטה זו של בג"ץ "נוק אאוט" או "כרטיס אדום". את הסבב המתקן חייבים לסיים מהר ובשכל ישר. מעורבות בג"ץ הפעם היא תקדים משפטי, מסחרי ובעיקר ציבורי לכל המעורבים, ולא רק להם.

אסור לבזבז זמן. בג"ץ קצב, אמנם, פרק זמן של שנה להסדרת הנושא (לדעתי היה מיטיב לעשות אילו קיצץ זאת למחצית השנה), אולם אין שום צורך או סיבה לגרור אותו פרק זמן ממושך כל-כך. טובת כולם דורשת לסיים זאת במהירות ולצאת לדרך המימוש. עיגון המהלך בחקיקה הוא סירבול מינהלי מיותר, אולם הוא גם מהלך סימלי, המעמיד בראש סולם הסמכויות את הכנסת, כפי שראוי היה שיהיה מלכתחילה. טוב תעשה הכנסת אם תלמד ממקרה זה לעמוד על דעתה, כאשר היא משוכנעת בצידקתה. תחיקה מסודרת לפני מעשה, היא לא בהכרח מטרד, לעיתים מזומנות היא דווקא דרך המילוט הנכונה, המהירה והיעילה ביותר. טוב תעשה הממשלה, אם במקביל למו"מ עם המבצעים, תקדם חוק "אוניברסלי" המתייחס לניצול משאבי-טבע לאומיים על-ידי חברות פרטיות ובו יקבעו כללי משחק מחייבים ושיטתיים לעתיד לבוא. באופן זה, תקבל הפסיקה הנוכחית תוקף כללי ולא "פרטי", וניהול מהלכים דומים בעתיד, יהיה כפוף מתחילתו לעקרונות שהמותווים בחוק.

לסיכום: שלושה גורמים מצערים בפרשה זו:

א. התנהלות חובבנית, ושטחית של כל הממשלות האחרונות בשאלת ניצול אוצרות הטבע בישראל, ובכלל זה אוצרות הגז.

ב. הנסיונות של גורמי אופוזיציה חסרי אחריות להכשיל את העסקה הגדולה ביותר בתולדות ניצול אוצרות הטבע של ישראל, במטרה לפגוע בראש הממשלה, ללא התחשבות אמיתית באינטרסים האמיתיים של הציבור.

ג. בג"ץ יכול להתנהל היטב בשדות מוקשים, לטובת הציבור, מבלי לשפוך את התינוק עם המים; לעיתים קרובות מדי הוא בוחר לא לעשות כן.