האם צודקת הממשלה וצודקת השרה
מירי רגב בשינוי הקריטריונים לתמיכה ממשלתית בתרבות? ודאי צודקת!
האם חייבים לקחת את ההקצבות מתיאטראות השמנת והעבירם לפריפריה? על אחת כמה וכמה!
האם מוסדות תרבות מתוקצבים מחויבים בקצת RESPECT למדינה, מוסדותיה, מורשתה? ודאי שכן.
והאם מותר לשרה אגב לעלוב באמנים? ודאי שלא, לא באלף רבתי. האם משפט כמו "פתאום נעלמה
לאמנים האידאולוגיה" המושמע מפי שרת תרבות הוא לגיטימי? ותשובתי היא שהוא אסור בתכלית!
וזאת מכמה סיבות.
1. הסיבה הראשונה היא שהמשפט בזה נועד כדי לתדלק בוחרים חברי מפלגה, וראוי ורצוי שהשרה וחבריה יתדלקו את מצביעיהם במשפטים חיוביים ולא במשפטים שלילים, ראוי שהשרה תתאר בפני בוחריה מה היא עושה, ולא תבנה עצמה על כישלונותיהם של אחרים, זה פשוט לא עובד, מפלגת העבודה הוכיחה זאת היטב על בשרה בבחירות האחרונות.
2. שרה בממשלה, בייחוד שרה כה בכירה כמו מירי רגב, אמורה כבר לדעת שאמנם הרוב המכריע של האומנים הם ממתנגדיה הפוליטיים אך יש כמה יחידי סגולה החורגים קצת לכיוון המרכז, אז למה להכליל?
3. בהתייחסותנו לאמנים אנו די צבועים. מחד אנו מבקרים אותם ומבקרים את תוכניהם, ומאידך אנו קוראים לתוצרתם "תרבות" וצורכים אותה בשקיקה. אפילו אותי תמצאו לפעמים באולם התיאטרון, כאשר לאורך כל ההצגה אני מחזיק את הבטן שלא להקיא, אבל בדרך החוצה במדרגות, כולם אומרים "זה היה טוב", "זה היה מצוין", והמבקרים הקשים אשר פגשתי אותם בחוץ 3 פעמים לפחות במהלך ההצגה בגלל הסבל האיום, מפנים פניהם לאשה המגונדרת ואומרים לשמאלנית הרמת אביבית בהכנעה "טוב זה הבמה וזה לא המציאות, הבימוי והמשחק היו פנטסטיים" (והיא מחזירה מבט פולני נוזף) אז מה הפלא שאנו צריכים לשלם על כרטיס בריבית דריבית, ובמקביל חלקים משמעותיים מניכויי מס ההכנסה שלנו (שלא לדבר על מע"מ) גם מושקעים בקירות ובשכר המנופח של השחקנים? כאשר המוצר הוא דפוק יש דרך אחת עדיפה ודרך אחרת פחות עדיפה, והדרך העדיפה היא פשוט לא לצרוך, ורק אחרי כן שוקלים אם ללכלך על המוצר.
4. אני מתפלא בכלל על השאלה. ודאי שלא נעלמה האידיאולוגיה, היא אף פעם לא הייתה.
5. ואחרון אחרון. כפי שאנו מצפיו שהרמטכ"ל ושר הביטחון לא יתקפו ולא יעלבו בחיילי צה"ל, אפילו אם יש חשש שפעלו שלא כשורה, כן לשרת התרבות אסור לתקוף ואסור לעלוב באומנים. ללא האומנים לא הייתה תרבות, וללא תרבות לא היה משרד תרבות, וללא משרד תרבות השרה מירי רגב הייתה שרה בלי תיק, ומאחר שאסור היום שרות בלי תיק, אז השרה רגב הייתה מחוץ לממשלה. לעלוב באמנים זה לירוק לבאר ממנו שותה השרה ממש כמו שהרמטכ"ל ושר הביטחון יורקים לבאר כאשר הם תוקפים את חיילי צה"ל.
אין לשרת התרבות אמנים אחרים, אין לשר הביטחון ולרמטכ"ל חיילים אחרים. לו הייתי יושב על כסאותיהם של הבכירים האלה הייתי אומר לעצמי: גם כאשר אנו חוששים שהם טועים, הם שלנו ואנחנו אוהבים אותם, אנו כאן בשבילם יום ולילה, ובלעדיהם אין לנו (לבכירים) זכות קיום, וכאשר אנו אוהבים אותם זה לא אומר שאנו לא מעמידים אותם במקום מעת לעת, זה לא אומר של שמים להם גבולות, זה לא אומר שלא ננזוף בהם או נעניש אותם אם נסיק שעשו רע, אבל אסור לנו להפקיר אותם, אסור לנו לזלזל בהם.
אני סבור שאם השרה רגב הייתה מתייחסת לאומנים כאילו היו ילדיה שלה ואם שר הביטחון והרמטכ"ל היו מתייחסים לחיילי צה"ל כאילו היו ילדיהם המאד אישיים שלהם, הרבה שטויות היו נמנעות מלשונותיהם של הבכירים, ומה שיותר חשוב, שטויות רבות וגדולות היו נמנעות מאזניהם של אזרחי ישראל.
