פרשת הקרנת הסרט כנגד מעלליו של
רחבעם זאבי המנוח היא די מוזרה. לא שכותב שורות אלה מיחס לשר לשעבר "צדיקות" יתר אבל ההתרכזות של גב'
אילנה דיין אך ורק בדמותו ובמעלליו של גנדי היא די מוזרה. מי שחפץ לערוך סרט כנגד התעללויות מיניות של בכירי עבר חייב היה לא לרכז את כל תחמושת היריות על איש אחד בלבד, מהעבר הלא רחוק אלא לערוך תחקיר שיתבטא בכתבה על דמויות רבות יותר של אלה שניצלו את משרתם לשררה, או לערוך סדרת תחקירים בהמשכים, כדי לזעזע את אמות הסיפים על מה ואייך משפיעה השררה כשהיא מנוצלת לשלילה. אבל במקרהו של רחבעם זאבי האש נורתה אך ורק על אדם אחד, שכבר קבור 15 שנה, ושאינו יכול להגיב.
מתוך היכרותי את רחבעם זאבי הרי שאני בטוח כי גב' דיין לא הייתה מעזה לערוך עליו תחקיר אילו היה חי. זו יותר מפחדנות לירות אש אוטומטית על גופת מת ועוד להסתיר את אלה שיצאו נגדו והאשימוהו בפשעים. זוהי בעצם פחדנות כפולה. ומנגד, למרות עוצמתו של גנדי בחייו ולמרות כל הפגנות ה"מורשת" שלו הרי שדווקא כנגדו קל יותר לצלוף ואת זה הבינה גב דיין. ומדוע?
גיבורי שלום
כדי להזהיר ולפרסם את מה שבכירים עשו ועלולים לעשות - ובמיוחד בטרור המיני, הרי שאפשר היה למצוא דמויות קונצנזואליות יותר במדינת ישראל, שעוללו לא פחות צרות לפיקודיהם. קחו לדוגמה למשל איה כתבות עסיסיות אפשר היה להכין על צמד הגיסים משה דיין ו
עזר ויצמן. גם סביב מהלכיו של ה"אגדה במותו" -
יצחק רבין, אפשר היה להכין תשדיר "עובדתי" מעניין. וכך הלאה וכך הלאה. אבל לא גב' כאילנה דיין תהיה זאת ש"תישחט" "פרים קדושים" מקרב ה"אצולה" והמרכז הפוליטי הישראלי. היא לא תעיז ולא תחפוץ להוקיע "גיבורי שלום", ובמכה אחת לחסל את יוקרתם. וגם אם הייתה רוצה בכך הרי שהיא יודעת היטב את המחיר שהייתה אח"כ צריכה לשלם מבחינה ציבורית ותקשורתית. אבל על רחבעם זאבי - איש עם רקורד בעייתי ודמות פוליטית קיצונית עד הזויה ממש, קל יותר לערוך "מטווח של צדק". אצלו מקסימום תתקומם המשפחה הקרובה עם ציבור כהניסטי בעיקר, ואולי איזה שלושה עד ארבעה "יפי נפש" שאינם נמנים על הימין הקיצוני. את הדמות של זאבי לא צריך כל כך לשבור רעיונית, כי הוא בלאו הכי היה שנוי במחלוקת עוד בחייו. אבל רבין, ויצמן ודיין הם שמות שמאחוריהם עומדים כוחות תקשורתיים, מפלגתיים ופוליטיים שאילנה דיין הייתה חשה, לאחר כתבה עליהם, כיצד הקריירה שלה מגיעה לסיומה. את זה המשפחה של זאבי לא יכולה לעולל לדיין. ובכלל, עבור אילמה דיין זו גם חוויה פוליטית "לשפד" איש כ"גנדי", שהשקפתו הפוליטית כל כך שנואה עלייה.
אבל הפחדנות של דיין ומפיקיה עומדת מעל לכל דמיון. אילו רחבעם זאבי היה בחיים הרי שגם אם היו מגיעים לגב' דיין פרטים אינפורמטיביים קשים יותר עליו, הרי שהיא לא הייתה מעזה לעשות איתם כתבה בחייו של רחבעם זאבי, וכולנו כמובן יודעים למה. חבל מאוד שאשת תקשורת כה ותיקה ומרכזית צריכה להתבזות רק משום שאת הלחי של "גנדי" קל יותר לגלח בסימן ה"סולידריות" עם נשות ישראל, נגד "הטרדות מיניות".
בכלל, הייתי שמח אם מישהו היה מכין תחקיר על נשים פוליטיות שנסקו מעלה, מעלה בזכות העזתן לשלם בגופן - תרתי משמע, עבור קידומן הפוליטי ועבור כניעת אחרים לעמדותיהן. האם מצב כזה איננו סוג של ניצול ושל "הטרדה מינית", שיש לבערה מכלל קיומה?...
