לעלות לגוש-עציון

שמעתי את מנהל בית ספר שדה גוש-עציון מספר את מה שכבר ידענו, שהגוש ספג מכה קשה בחודשים האחרונים והמטיילים הרבים שהרבו לפקוד אותו חדלו לבוא, גם הטיולים שנערכים בדרך כלל כל ימות השנה בהדרכת "בית ספר שדה כפר עציון", אינם מתקיימים כבעבר.
בשנים האחרונות הייתה פריחה באזור, לפני שהחלו לדקור גבים. מסעדות נפתחו, חנויות, יקבים, והסיורים להרודיון, לוואדי קלט, נחל אוג, מערת חריטון, דרך האבות, אמת הביאר, עם מדריכי בית הספר היו מלאים לעייפה בעיקר בחול המועד ובחופשות.

בית הספר ומדריכיו עמלו כל השנים כדי להביא את המקום לשגשוג. פרט לטיולים ולסיורים נערכים במקום גם הרצאות, וסמינרים עם מיטב המדריכים.

סיפורו של כפר עציון לא היה פשוט. הוא נוסד ב-1943 והיה הקיבוץ הראשון בגוש. ב-ג' באייר תש"ח החל בו הקרב האחרון. הלגיון הירדני לאחר 35 שעות של קרבות הצליח לפרוץ את שערי הקיבוץ. אלה שהתפנו קודם לכן והתגוררו באותה עת במנזר רטיסבון לא ידעו תחילה על גודל האסון. שמונים מחברי הקבוצה נהרגו באותו קרב, כפר עציון איבד כשמונים אחוז מהגברים. הנותרים היו 33 אלמנות ואלמן אחד ועוד 70 ילדים, שרובם יתומים.

ב-כ"ח בניסן תש"ג 1943 עלתה קבוצה על הקרקע בגוש-עציון וייסדו את קיבוץ כפר עציון. ב-כ"ט בנובמבר 1947 החליטה עצרת האו"ם על הקמת מדינה ערבית לצד זו היהודית. על-פי מפת החלוקה יישובי גוש-עציון היו אמורים להיכלל בתחום המדינה הערבית. בכ"ח כסלו תש"ח הותקפה בדרך מירושלים לגוש, שיירה שנסעו בה חברי קיבוצים מהאזור ונוטרים.(אחרי גוש-עציון עלו על הקרקע שלושה קיבוצים נוספים: משואות יצחק,עין צורים ורבדים) באותה התקפה נהרגו עשרה מהנוסעים. בעקבות התקפת הרצח פונו הנשים והילדים למנזר רטיסבון בירושלים. כאמור תחילה לא ידעו על ממדי האסון, אולם כששבו הנשים התברר להם כי הקיבוץ חרב, חברים נהרגו, ורבים מהנותרים היו כתשעה חודשים בשבי הלגיון בירדן.

החברים ששבו היו בחוסר אונים מוחלט. האלמנות הטריות התלבטו בבעיות קשות. האם להמשיך במסגרת השיתופית, כיצד להתפרנס? כחודש לאחר נפילת הגוש עברו חברי כפר עציון לבית ספר לבנות בפתח תקוה, והנשים שוכנו בכיתות על הרצפה. אם תחילת שנת הלימודים התבקשו הנשים לעזוב. האסון הכבד נגע בלב רבים, אולם חברי הקבוצה היו צריכים בנוסף לאמפטיה גם עזרה בבעיות שהמציאות הציבה בפניהם. מפתח תקוה עברו חברי הקבוצה לגבעת עלייה שביפו. בקצה השכונה נבנה אזור מגורים לחיילים האנגלים ולאחר המלחמה נותרו אלה נטושים. כמעט כל אלמנה קבלה חדר משלה והילדים התגוררו יחדיו בבית הילדים.

בגבעת עלייה החלו שרידי הקיבוץ לשקם את עצמם. והאלמנות החלו לרכוש מקצוע. חלקן למדו להיות גננות, עובדות סוציאליות והרוב עבדו בפקידות. באסון כפר עציון היה הצד הטרגי שבהשמדת כמאה אנשים ביניהם משפחות שלמות, והיה צורך לאסוף למענם כספים כי הבעיות הכלכליות היו רבות.

רוב האלמנות כבר התמודדו קודם לכן עם אסונות וקשיים. רובן עלו בגפן מאירופה לפני מלחמת העולם השנייה ובני משפחותיהן נספו בשואה, אחרות היו ניצולות שואה בעצמן. מאחר שלרובן לא היו קרובי משפחה בארץ, הן שאבו עידוד מהחיים המשותפים.

הנשים ביקשו לשמר את המסגרת האורגנית של כפר עציון והוחלט להקים נקודת התיישבות בשוליים הקיצונים של הכרמל. אזור זה נבחר בין השאר בשל הדמיון שבין נופיו לנופי גוש-עציון. החברים החלו להכשיר את הקרקע בנקודה שקיבלה לימים את השם 'ניר עציון'. כשנה וחצי לאחר עליית החברים הראשונים למקום, הוחלט להעביר את האנשים מגבעת עלייה לישוב החדש, אלא שהאלמנות לא רצו להתיישב שם ורק שלוש החליטו להגיע. בהמשך שש אלמנות עברו לקבוצת יבנה. לאחר מלחמת ששת הימים הוקם הקיבוץ מחדש על מקומו של כפר עציון החרב. בני המתיישבים הוותיקים היו הראשונים להגיע ואליהם הצטרפו חברי בני עקיבא. זה היה סיפורן של 33 אלמנות שארבע שנים חיו בגבעת עלייה עם אתגרים חברתיים וכלכליים קשים ביותר.

התיירות בגוש-עציון התפתחה מאוד בשנים האחרונות והפכה לענף כלכלי מרכזי. מאז חג הסוכות ספג האזור פגיעה קשה. למי שאינו מכיר הרי האזור הוא כליל יופי, ארץ האילים שם מספקת טיולי אקסטרים, אומגה הארוכה בארץ, טיולי טרקטורונים, חוות שצמחו שם עם אירוח ומרכזי מבקרים. מאחר שעם ישראל מעט חושש, הרבה ביטולים התקבלו. רוב התיירים שמגיעים הם נוצרים אוהבי ישראל שרוצים לראות את ארץ התנ"ך.

לאמתו של דבר הגוש הוא כמו כל מקום אחר בארץ, הרי הטרור הכה בתל אביב ובבאר שבע ובנתניה וגם שם. אני תקווה שבחול המועד יבקרו רבים במקום, ייהנו, ויחוו דברים שייחודיים אך רק לגוש-עציון, ויחזקו את המקום הנפלא הזה.