למי שמסתובב בכבישי הארץ נראה כי חברת מע"צ הפכה למארחת הרשמית של אולימפיאדת השליחים של שנת 2005, רק שבתחרות הזו הפכו את המקל לסרט - יש סרט כתום ויש סרט כחול, ויש כאלה מהאו"ם עם סרט לבן. אלפי בני נוער, מאות משפחות, עשרות אלפי ילדים, החליפו את הבילוי היומי בעמידה בצומת.
תומכי ההינתקות הם רבים כך, קוראות המודעות בעיתונים. הם רוב העם אבל הם יושבים לראות טלוויזיה, הם מעדיפים את הים, את הוויכוחים ביום שישי בערב בסלון הממוזג. מקסימום ייצאו לערב דיון מעמיק בצוותא, אבל לעמוד בצומת? לחלק סרט? להתווכח? להזיע? חס וחלילה! להיעצר? השם ישמור!
"העם" או "הרוב" בשמו התקשורתי, מעדיף עוד 18 שקל לשעת עבודה במשרד מאשר לנהל את הוויכוח על דעת הקהל הישראלי. הם יצביעו באינטרנט למען דיל יותר זול לטורקיה או יגייסו תרומות להצלת נחל הקישון. הינתקות? שהחבר'ה של יריב אופנהיימר יזיעו, שעמי איילון יתפוס קצת צבע במורשה, אתם במקרה הטוב תיסעו ברכבת או תהפכו את ציר ז'בוטינסקי לדרך עוקפת איילון.
"שובי", "שלום עכשיו", "מטה הרוב", "המפקד הלאומי" ועוד קבוצות תמוהות נראות כמין תנועות נוער המנסות לגייס חניכים למחנה הקיץ. אפילו התקשורת מעדיפה בימים אלו לראיין את איתיאל מרבבה או את נעמה מיצהר, שהם בסך הכל בני 17 מאשר את האלוף לשעבר עמי איילון או את שר החוץ של השמאל יוסי ביילין.
אבל אני פותח את העיתונים וממשיך לראות את צמדי המילים ה"הרוב קובע" "הרוב יקבע" , "מטה הרוב" , נו באמת... הצחקתם אותי.
אם הרוב יקבע שתאחרו לעבודה אז אתם תאחרו לעבודה, ואם הרוב יחליט שאת הילד מהמעון יוציא הסבא ולא את, אז תרימי טלפון לסבא, ואם הרוב יקבע שעליכם ליהנות מהנוף המדהים של צידי איילון ולהתעמק בו במשך שעות, אז תאמינו לי שאתם תתעמקו.
המדהים בסיפור הוא שאנחנו (החבר'ה בימין) חשבנו במשך השנים שאתם כל כך מאוחדים, כל כך מגובשים, שביום פקודה יש לכם את היכולת לצאת ביחד לרחוב, ליצור הפגנה משותפת להראות לנו מי הבוס האמיתי.
אתם יודעים מה, האמת - לא חשבנו. פחדנו! פחדנו רק מהצל שלכם, מהגל הענק הזה שיתרומם שתשמעו את החצוצרה הקוראת לכם להתייצב. נחשפתם, התגליתם, זוהיתם, נתפסתם במערומיכם. הרוב אתם לא! אתם במקרה כמה עמותות קטנות עם כסף גדול, עם מעט חברים בעמותה אבל עם המון ידידים בתקשורת, ככל הנראה אתם גם לא מיעוט - אתם פרומיל, ומה שבטוח, אתם לא הרוב!
לפי הבכיינות האינסופית שלכם, הכעסים הטמונים באונה השמאלית השלכם, והזעם שמייחל לצאת כל רגע, היינו אמורים לחשוש. מישהו נסחף וקרא לזה "מלחמת אחים". צריך למצוא פיתרון פן יאוחר, קראו מיטב המוחות והעיתונאים. ומה אני אומר? קחו טישו, כוס מים קרים, ציור של הכותל ותאמינו לי זה יעבור לכם. אין צורך להתעצבן ולהתפוצץ. למה? כי אתם לא הרוב, ובמדינה מתוקנת הרוב קובע, גם אם זה כואב. גם אם תאחרי לעבודה, גם אם תהיי תקועה בפקק, גם אם לא תגיעי לטיסה בזמן. למה? כי הרוב קובע.
אז תעשו לנו ולעצמכם טובה, תודו על האמת, תגידו אותה. תגידו: כן, אנחנו לא הרוב, אנחנו לא בנויים להזיע ולצאת להפגנות, אנחנו אפילו לא רוצים שיכערו לנו את המאזדה החדשה בסרט, ולא משנה מה הצבע שלו. אנחנו פשוט זכינו בלוטו, קיבלנו כרטיס שקוראים לו אריק שרון. זכינו בהגרלה ואנחנו מחכים לקבל את הפרס.
הכותב הוא חבר מרכז ליכוד ואח לתושבת עצמונה בגוש קטיף
