ל
מבקר המדינה אין, כפי שידוע, שיניים. הוא גם איננו נזקק לכמותן. כי במדינה דמוקרטית, שבה הוא פועל, מתייחסים לביקורת שלו בכבוד של "ראה וקדש".
לפחות עד עכשיו זה היה אף הנוהג בארץ, כאשר כל מוסד, או כל גוף שבוקר, לקח לתשומת-ליבו את המסקנות שנדרשו ממנו, גם בלא שננשך בשל כך.
אלא שלראשונה, מאז שהוקם בראשית שנות החמישים של המאה החולפת, נעשה בימים אלה ניסיון נואל לערער על כוחו ועל סמכויותיו של מוסד המבקר ולקרוא עליו תיגר.
בסמוך לחקירת בני הזוג נתניהו, נרקמה בכנסת תוכנית ל...הצרת סמכויותיו של מבקר המדינה, מבלי שניתן לו אפילו להשמיע את הערותיו.
מאחורי תוכנית העוועים מסתתרת מגמה ברורה, שנועדה לשחרר, עד כמה שאפשר, את מה שמתפרש כ"חגורה המהודקת מדי" סביב חיקה של הרשות המבצעת - קרי, במקרה זה,: משרד ראש הממשלה.
נולדה בחטא
הוגה התוכנית הוא יו"ר הקואליציה, ח"כ
דוד ביטן, הנחשב למקורבו האישי של ראש הממשלה,
בנימין נתניהו. על-פי הצעת החוק שלו בוועדת הכנסת, שהועברה לוועדת השרים לחקיקה ושכבר רוקמת עור וגידים, יוקם מנגנון-ביקורת חיצוני על מבקר המדינה, שאינו קיים כיום.
הדברים אמורים בתיקון לחוק מבקר המדינה, הנוגע לתלונה של עובד משרד המבקר. ביטן טוען שמשרד המבקר אינו גוף מבוקר, ועל כן אין בחוק מסלול המאפשר לעובד של משרד מבקר המדינה, שחשף מעשי שחיתות במשרד המבקר, לקבל הגנה ממבקר המדינה בשמשו בכובעו השני כנציב תלונות הציבור, וזאת מאחר שהנציב ממלא את תפקידו באמצעות יחידה מיוחדת במשרד מבקר המדינה.
לדברי ביתן, קיים חשש ממשי שעובד שחשף מעשי-שחיתות עלול להירתע מהגשת תלונה לנציב תלונות הציבור, מאחר שהנציב ממלא את תפקידו באמצעות יחידה מיוחדת במשרד מבקר המדינה.
למען הגילוי הנאות, מן הדין להודות שהתוכנית נולדה בעצם בחטא, שהרי מבקר המדינה בישראל, הנבחר על-ידי הכנסת, פועל תחת עינה הפקוחה של ועדת הכספים שלה. הקמת מנגנון-פיקוח, נוסף על הוועדה, תתפרש בהכרח כאי-אמון בה
גם אם מבקר המדינה הנוכחי איננו כוס התה של ראש הממשלה - הוא רשאי בהחלט לפנות אל הכנסת, והיא כמובן זו שרשאית, ואפילו חייבת, להסיק את המסקנות הדרושות, ובמקרה הצורך - גם להדיח את המבקר.
רק, לכאורה, לפי שעה
