מצילים את ים-המלח

זה כ-40 שנה ששרי ממשלה ומדענים מעלים רעיונות על "תעלות ימים" למיניהן, ובעיקר לפי 2 אופציות עיקריות: הראשונה,"התעלה המרכזית", שנבחנה בשעתו לעומקה על-ידי השר יצחק מודעי, (זו מאשקלון לים מלח) ונמצאה בלתי ריאלית לנוכח עלותה הגבוהה ומשך הזמן הארוך לביצועה. והשנייה, התעלה הדרומית (אילת-סדום) שבסיקור ראשוני הצביעה על בעיות ההנדסיות מורכבות ומסובכות (הבדלי גבהים של כ-700 מטר) ועל עלות גבוהה ומשך זמן רב.

בעוד אנשים מכובדים מחפשים פתרונות לבעיית התייבשות ים המלח ומדברים על "תעלות ימים", על פיתוח הערבה וההתיישבות בה, על מרינות ועשרות פרויקטים של מלונות... על "חזון" ועל "מעוף" ועל שיתוף פעולה אזורי נוסח שמעון פרס, היה זה דווקא השר סילבן שלום שיזם פעולה למען צינור ותעלה שיעבורו בשטח ירדן (במימון הבנק העולמי, ארה"ב, ישראל וירדן)- ויוזרמו דרכו מי ים-סוף לצפון ים המלח, ובדרך לייצר חשמל זול שיפעיל מתקני התפלה ויתן מים לירדן הצמאה. כיום, לאחר סקר יקר שביצע הבנק העולמי הוסכם (בכתב) על-ידי כל הצדדים להתחיל בביצוע הפרויקט.

בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת התקיים לפני מספר ימים דיון בפרויקט, ובו התברר שירדן רואה במיזם הצלה למשק המים היבש שלה שבו האוכלוסייה ממש צמאה, אנחנו רואים בו בעיקר שיתוף פעולה חיובי עם ירדן, ואילו ים המלח עתיד לקבל מעט מאוד מים נוספים! "זה לא הילד שציפינו לו" אמרו משתתפים בדיון בוועדה, כי זה אםילו לא פותר 5% מההפסד השנתי באידוי של ים המלח. לכן דובר על המשך דיונים בפרויקטים נוספים שיצילו את ים-המלח מכליון. מוצע להלן פרויקט נוסף.

אתחיל בכך, שבכל הדיונים, בנושא התייבשות ים המלח, נבצר ממני מלהבין, מדוע כל ממשלות ישראל התעלמו מהאופציה השלישית למילוי הים שהיא הפשוטה ביותר והקלה למימוש ("התעלה הצפונית"), שניתנת לבניה מהירה וזולה. הכוונה לתוכנית מגירה שהוגיה הראשונים היו הפרופ' לאודרמילק (וטיפח אותה יגאל אלון ז"ל עם עוזרו,-המהנדס שלמה גור ז"ל) ואשר מטרתה הייתה להזרים בהקדם מי ים-התיכון דרך עמק יזרעאל ובקעת הירדן לים המלח וזאת תוך שימוש בתוואי פשוט וזול (בצמוד ברובו לרכבת העמק) ובעדיפות לא פחות גבוהה - לנצל את הפרשי הגובה (200 מטר ליד בית-שאן) להקמת תחנת חשמל גדולה שתוכל בין-השאר לתת חשמל להתפלת מי-ים... העלות המוערכת כיום לביצוע פרויקט זה: רק כ-3 מיליארד דולר ולמשך 3 שנות ביצוע בלבד.

תוכנית זו, שכאמור ניתנת לביצוע תוך זמן קצר יחסית (וגורמי חוץ הביעו לא פעם את עניינם במימון וקידום תוכנית כזאת), יכולה להיות מיושמת בתנאי שהממשלה תכריז על הפרויקט להצלת ים המלח כ"פרויקט לאומי" ותמנה מינהלת פרויקט אשר תוציא מכרז בינלאומי (BOT) לפי המיפרט הבא:

א. הזרמת מי ים-התיכון תעשה בתחילה בכ-65 ק"מ של צינור(ות) בטון בקוטר גדול (2.5-3.0 מטר) ממפרץ חיפה ומעמק זבולון (עם שימוש בערוץ הקישון), דרך עמק יזרעאל, לבית-שאן לצד התוואי הישן של רכבת העמק (מה שימנע הפקעת קרקעות). הצינור יוכל להיות מונח בחלקו גם על פני הקרקע (מיפלס 0). (השימוש בצינור הכרחי למנוע חילחול מי ים למי התהום בעמק יזרעאל כפי שהי חשש מתעלה.)

ב. מעמק בית-שאן יוזרמו מי-הים (כ-80 ק"מ) פשוט בתוואי ערוץ הירדן (שהינו יבש ברובו הגדול) ישירות לים המלח. כיום זרימת מים מתוקים באזור זה של ערוץ הירדן מועטה ביותר וניתן לאסוף מים אלו בסכרים קטנים ולשומרם הן לשימוש חקלאי האזור והן עבור חיות הבר באזור (ה"ירוקים" יצטרכו סוף-סוף להחליט מה חשוב יותר, הצלתו של ים המלח מכליה או פגיעה חלקית בחיות הבר והצמחיה בגאון הירדן).

ג. המבצע של הפרויקט יבנה תחנת כוח גדולה ליד בית-שאן - תחנה שתנצל מפל מים של 200 מטר (!) לייצור חשמל שייועד ברובו למפעל התפלה הגדול, שיוכל להיבנות או בסביבה באזור עמק בית-שאן (או בסמוך לאגם כפר ברוך, ובכך להשתלב מיידית במערכת ה"מוביל הארצי" מבלי להזדקק להקמת מאגר מלאכותי, או להפקעת אדמות או להנחת צנרת נוספת).

בתנאי המכרז, היזם יקים על חשבונו ויתחזק את כל המיתקנים על קרקעות מדינה שיוחכרו לו בסכום סמלי. בתמורה תבטיח המדינה לקנות מהיזם במחירים מוסכמים את כל תפוקת המים המותפלים (ואת עודפי תפוקת החשמל הנותר לאחר השימוש במתקני ההתפלה). זוכה המכרז יתפעל את המערכת 29 שנה, ובתום התקופה הזו יועברו כל המיתקנים לרשות המדינה שתוכל להחכירם להמשך אחזקה ותפעול לחברה אחרת.

לטענת הסרק של מפעלי ים-המלח שהעברת מי-ים התיכון לים המלח תגרום כביכול לשינוי כימי מסוכן בעירוב מימי שני הימים, יש להזכיר כי בשעתו טיעון זה נבדק על-ידי שר התשתיות יצחק מודעי ז"ל (שהיה בהשכלתו מהנדס-כימאי) וטענה זו של סיכון בעירוב המים לאחר בדיקה כימית מקיפה - ולנוכח הכמות הקטנה יחסית של מי ים-תיכון שתוזרם הופרכה לחלוטין! (ברור לכל האינטרס של מפעלי ים המלח לשמור על אידוי מוגבר וריכוז מלחים גבוה במי ים המלח..). נכון שנוצרת עכירות קלה של אבקת גבס בעירוב שני סוגי המים, אבל למי זה מפריע? לדגים? לצמחיה...?

חשוב להדגיש שעם השלמת הפרויקט יהיו לנו שפע של מים מותפלים זולים וגם רזרבות חשמל. ורק אז ניתן, לפנטז לא מעט, על עתיד של שלום איזורי פורה עם אסטרטגיה אזורית של חלוקת המים מותפלים וחשמל לשכנותינו ממזרח ומצפון, אלא שכרגע, המחשבה המובילה בתוכנית המוצעת פה הינה קודם כל: הצלת ים-המלח והאזור כולו, מניעת שואה לתושבים, וניטרול האסון הצפוי לתיירים ולכלכלה, ויחד עם כך, ישנם כל היתרונות הכלכליים שניתן להפיק מפרויקט לאומי מעין זה.

לסיכום, נזכור שלא ניתן להחזיר את שטח ים-המלח לגודלו מלפני 50 שנה. מה שניתן לפי התוכנית הנ"ל הוא להוסיף מספיק מים למנוע את אידויו, ואולי להגדילו מעט מגודלו המצומצם כיום. להזכיר פה כי מהיות מי ים-תיכון קלים יותר, הם יתרכזו בשכבה העליונה ואלו הם אלו המים שיתאדו.